נראה סוף!
עולם האופנה, זוהר ככל שייראה, אחראי גם לכמה פריטים, אופנות והתנהגויות שלא ממש עולים בקנה אחד עם המושג גלאם. לכבוד גיליון הסוף שלנו, החלטנו להרים רשימה של תופעות בתעשייה שכדאי לשים להן סוף. צאי לדרך!
מצטערת שאני זו שנאלצת להאיר את עינייך, אבל לא הכול זוהר בתעשיית האופנה. נסי לא לחשוב לרגע על העוקץ הפוטוגני של השופטים ב"פרויקט מסלול" (גרסת היידי, כן?), הדחיקי את אשליות "גם אני יכולה להיראות מיליון דולר" שמפזרות סדרות כמו "סקס והעיר הגדולה", ונסי להציץ מתחת למיליארדים שהרשתות עושות על גבנו הרחב. מבעד לכל אלה עוד אפשר להריח את אדי הקיא העולים מפיהן של הדוגמניות הבולימיות, ואת חלומותיהן המנופצים של אלפי נערות שמנמנות שלא מצליחות להשתחל לסקיני של "טופשופ".
כן, בדומה מאוד לתעשיית המזון, ההיי־טק וכמובן הפוליטיקה, לא כל מה שנוצץ הוא בד משי מקורי. כמות האושר, השמחה והצבע שהתעשייה הנ"ל מצליחה לספק לעולמנו המותש והמונוכרומטי משתווה גם לשלל חטאים נפשעים שהעולם הזה קעקע בנו. ולעזאזל, מה כבר רצינו? להיראות טוב בשביל לתפוס איזו פיסת בעל? אז יאללה, אני מפרגנת ומשאירה לך את העקבים, הנהירה אחר הטרנדים והדיאטות הקשוחות, אבל יש כמה דברים קטנים שבאמת חייבים לשים להם סוף.
סוף לצביעות
אני לא מתכוונת לחנופה הזולה של כל עוזר סטייליסט סוג ז' מול כל פליט ריאליטי סוג תחת. אני גם לא מדברת על היח"צנים האומללים שמוכנים לגזור לעצמם ריאה תמורת אייטם של שורה במדורי הצרכנות. אני מדברת על הטרנד ההזוי "לא מאוד רזה זה השמן החדש". אני באמת רוצה לסגור את זה אחת ולתמיד: נינט טייב, ביונסה, מירי מסיקה ולארה סטון הן לא נשים מלאות. נכון, הן לא אנורקטיות, אבל המרחק ביניהן לעסיס נוטף הוא רחוק עד כדי מקומם.
מלאה? לא ממש. לארה סטון צועדת על המסלול
המגמה הנ"ל, שבעיקר נועדה להשקיט את מצפונם הלא קיים של אנשי התעשייה ולמרוח בקצת זפת מתוקה את פיהן של כמה מתמרדות פותות, היא למעשה הרבה יותר מזיקה מאשר מועילה. כי ברצינות, אם סוסת השריר האצילית ביונסה נחשבת למלאה, אז מה אנחנו? בהמות על? אז בבקשה, תפסיקו לבלבל לנו את אומדני מידות הגוף, ואם אפשר - חסל סדר ייצוגי גוף מלא מנותקים מהקשר. ובמילים אחרות: "מתאים לי", נועה תשבי היא לא באמת "מידות גדולות", קאפיש?
סוף לשליטתם הבלתי מעורערת של הומוסקסואלים ודיוות ברזל בעמדות מפתח
מילא הקלישאה שכל המעצבים שחושבים על גוף נערי דקיק בזמן שהם מעצבים לנשים הם הומואים. אני מדברת על התובנה המתסכלת ביותר של הענף, ואין דרך עדינה יותר לבשר זאת: בניגוד למה שהבטיחו לך, אין סיכוי לשכב את דרכך לצמרת תעשיית האופנה. פשוט לא יהיה לך עם מי. המעצבים הומואים, העיתונאים הומואים, הצלמים הומואים, רוברטו קוואלי נשוי אש ואנה וינטור פסיכוטית. אז איפה בעצם זה משאיר אותנו, בנות סטרייטיות בעלות עיני העגל האנושיות? לא יעזור, מסתבר שאת אשכרה תצטרכי כישרון בשביל להתברג בתעשייה הא־סטרייטית הזאת. באסה.
סוף לגטו של המידות הגדולות
אני אתחיל באופטימי. כן, האמת היא שבחו"ל יש מותגים נפלאים כמו "Evans", "Torrid" ו"Dorothy Perkins" שמציעים בגדים שיקיים לחלוטין לנשים מלאות. אבל אצלנו בלבנט עדיין לא הפנימו את העובדה שגם נשים גדולות אמורות לצאת מהבית ולבוא במגע עם העולם החיצון. רגע של גילוי נאות: כאישה מלאה אני חייבת לעדכן אותך שחיינו עבי הבשר סרוחים לאללה: איחרנו את זמננו (רובנס, מישהו?), נהגי משאיות ופלשתינאים מתחילים איתנו ללא הרף, ובאופן כללי אנחנו אזרחיות סוג ז' ושעירות לעזאזל. אז לפחות שיפרגנו לנו איזו שמלה חמודה!
למה בחו"ל כן ובארץ לא? לבת דיטו דווקא יש מה ללבוש
לא מזמן קראתי ריאיון עם השחקנית טל ליפשיץ, והיא אמרה משהו כל כך נכון וכל כך כואב. המראיין שאל אותה לגבי הלבוש השיקי שלה, והיא פשוט ענתה: "זו לא בעיה להתלבש יפה כשאת במידה שלי. כל החנויות, העיצובים והגזרות מכוונים עבורי". כמה פשוט, ככה עגום. אישה שמנה צריכה לתמרן אינספור מניפולציות ולשלם הון כדי להיראות נחשקת. אני הבנתי את העניין בגיל צעיר ולמדתי לתפור כדי שלא אהיה תלויה במעצבים, שלא קולטים שגם אנחנו חתיכת כוח קנייה. קחו מאיתנו כסף, זה לא משמין.
סוף לשבועות האופנה
לא חבל על הכסף? אפשר לממן סביח לשנה לכל פליטי דרפור עם עלויות האוהל המוגזם הזה בבראיינט פארק. אבל באמת, זה לא שצריך לחסל את שבועות האופנה מבחינה מקצועית כמו שצריך לחסל את מתכונתן הנוכחית. ההתייחסות כבר מזמן עברה מהמסלול אל השורה הראשונה, והתצוגות שמצליחות להביא הכי הרבה סלבריטאים הן אלה שזוכות לסיקורים הכי נרחבים.
למי אכפת מהמסלול, תראו מי בשורה הראשונה. דמי מור בתצוגת אופנה של דונה קארן
ההרגשה היא שבשנים האחרונות מטרת התצוגות היא לאו דווקא לחשוף בפנינו את כישרונות העתיד של עולם האופנה, אלא לעזור למעצבים למתג את עצמם כמאגניבים תוך שהם נלחמים מי מתהדר ביותר איי־ליסטרס בשורה הראשונה של התצוגה. ולמה לעזאזל אשטון קוצ'ר תמיד נמצא שם?!
זה רק נראה יקר. סקרלט ג'והנסון מקנה לבגדים של "mango" מראה יוקרתי (צילום: מריו סורנטי)
סוף לביקורת על הפוטושופ
או במילים אחרות, תנו למעצבים הגרפיים לחיות. זה כל כך טרחני, כל כך מנותק מהקשר. מלחמת החורמה נגד הפוטושופ מזכירה לי מאוד את המלחמה הקטנונית ומעוררת הגיחוך נגד עישון במקומות ציבוריים. אנשים כל כך חסרי אונים וחסרי כוח לגבי דברים גדולים ומזעזעים שבאמת חייבים למגר בעולמנו, למשל פצצות אטום, זיהום של עשן מכוניות, רעב ועוד - שהם פשוט מחליטים להתלבש על סעיף מינורי ולא משמעותי, ולהתיש אותנו בו למוות. וכל זה רק כדי להרגיש שהם עושים משהו, כל דבר שלא יהיה.
הרי תעשיית האופנה לא באמת מעוניינת לשנות את הסטטוס קוו של המידות הזערוריות, האנטי אייג'ינג, השימוש המאסיבי בקוק או את הניצול המשווע של העובדים - הרי היא עושה מיליונים על גב כל אלה! אז יאללה, כדי להשתיק את המתמרמרים ניכנס באיזה סעיפון שולי. תנו לגרפיקאים לחיות, הרי בנות לא הופכות לאנורקטיות בגלל מחיקת גרם צלוליט בתמונה של דוגמנית. תמצאו לכם שעיר לעזאזל אחר, משהו קצת יותר מהותי ומשפיע.
סוף לביקורת אופנה מוגזמת
עם כמה שאני נהנית לראות אוחצ'ות מתלהמות על נשים וגברים שכל חטאם היה לרדת לדקה לזרוק את הזבל בטרנינג, יש משהו שהוא מעבר למופרך בקידוש ובדרגת החשיבות הגורלית שאליה העלינו את ביקורת האופנה בשנים האחרונות. זה בסדר ואף נחוץ לכל המשתתפים במשחק להעביר ביקורת אופנה על הופעתם בשטיח האדום או באירועים יח"צניים כאלה ואחרים. אתם רוצים פרסום? תעמדו תחת הלחץ והאש של המבקרים. אבל ראבק, לכולם מותר לרדת בטייץ להזיז את האוטו או לקפוץ למכולת לקנות לחם בלי לעבור אצל הסטייליסט האישי, מובן?
סוף לבלוגי אופנה שמיישרים קו עם הקונצנזוס
דווקא באינטרנט, מעוז האנונימיות ואובדן צלם האנוש, נדמה שלכולם דחוף מאוד ליישר קו עם "Le Blog De Betty" ושות'. די, נמאס לי לראות גם את ארון הבגדים שלך. ושלך. ושלך. כמו אופנת הרחוב בזמנו, בלוגי האופנה באו כדי לשמש תרבות קונטרה למסלולי התצוגות ולמגזינים בעלי האחריות הכלכלית, ועדיין נדמה כאילו לבלוגריות יותר חשוב להיראות כוסיות מאשר לומר משהו בעל משמעות ואמירה אישית. ולא, מתוקה, חולצה מ"קאלה" ונעליים מ"שופרא" לא עושות אותך בעלת טעם באופנה, תיכנסי לאתרים כמו "Face Hunter" או "The Sartorialist" ותביני איך נראים אנשים עם סטייל שטבוע להם בגנים.
סוף לטרנד של סלידה המונית מטרנדים מסוימים
למה נדמה שאפילו גדולי אומת השיק לא מצליחים לגרד מעצמם בראיונות אפילו טיפת מקוריות וחשיבה עצמאית? מה הבעיה של כולם עם חולצות בטן? דייזי לואו חורשת כרגע על המראה ונראית מהממת מתמיד. מה הבעיה של כולם עם קצת גלגלי שומן חצופים שזולגים מבעד למכנסיים נמוכי מותן? ואגב, מישהו בכלל זוכר שעד לא מזמן כריות כתפיים היו The biggest No-No של עולם האופנה? או שעד לפני חמש שנים כל מה ששמענו זה "העיקר ששנות ה־80 לא יחזרו"? והנה לא עברה לה דקה, והטרנדים המובילים מהעשור הזה מככבים על כל הפשניסטות של עולם האופנה. תתאפסי על עצמך, ותחליטי לבד מה את אוהבת ומה לא.
yes we can. ריהאנה מראה שאפשר לחשוף בטן
סוף להתנצלות על העיסוק הרציני בסטייל ובאופנה
עולם האופנה, במיוחד בארצנו הקטנטונת, זוכה לעתים קרובות להתייחסות מעליבה מצד אלה שלא ממש ניחנו בסטייל או כאלה שאיבדו את דעתם בהודו. זה בסדר, לא כל אחד צריך לדעת מה זה "ווג", לנהות אחרי טרנדים אחרונים או להשקיע בסטייל. אבל ההתנצלות הבלתי פוסקת של אנשי אופנה העוסקים בתחום מעוררת חלחלה. לא, אתם לא רדודים! כן, זה בסדר לחשוב עשר דקות לפני שאתם יוצאים מהבית איך אתם נראים. ככה מתנהגים בכל העולם. קוראים לזה תרבות.
הרי לא יעלה על דעתכם שכל האנשים שראיתם בלונדון באנדר־גראונד הלבושים בטוב טעם עסוקים רק במראה החיצוני שלהם, נכון? אז יאללה, נמאס להתנצל על הצורך להיראות כמו בן אדם. הקפדה על כמה כללים מינימליים היא הכרחית גם במדינה לבנטינית כמו שלנו. אזרח, שפר הופעתך. ופשניסטה – המשיכי בדרכך!
לא רק לנו יש דרישות
קבלי את רשימת התופעות שמביאות את הסעיף לאלה שעוסקים בתעשיית האופנה בעצמם:
מעין גולדמן, סטייליסטית: "מעצבן אותי שאין בארץ מספיק מקום לשוליים, לא באופנה ולא בשום תחום. אם את מעצבת, צלמת או אפילו דוגמנית עם סגנון מובחן מאוד שנאמן לעצמו ולא לקהל הקונים הרחב ביותר, את לא יכולה להתפרנס. יש מקום רק ל'קסטרו' ולבר רפאלי להרוויח כסף בכבוד. ועם כל הכבוד, לא כולם רוצים או יכולים להיות 'קסטרו' או בר רפאלי".
יוסף, מעצב אופנה: "מי שהכי מעצבן אותי הם מעצבי האופנה והסטייליסטים שכששואלים אותם מה הכי מעצבן אותם בעולם האופנה הם עונים: חולצות בטן/ פופיק בחוץ ומכנסיים בגזרה נמוכה".
סיימון אלמלם, סטייליסט: "מעצבן אותי שתמיד חיים לפי תכתיבים וגחמות של מעצבים, הכול לפי טרנדים".
ראובן כהן, סטייליסט: "צריך לשים סוף לכל המנייריזם בתעשייה. יש המון אנשים עם מניירות. אמנם זה משהו שכבר התרגלתי אליו, אבל זה עדיין מעצבן".
דנה פרימן, אושיית אופנה ואשת יחסי ציבור: "צריך לשים סוף לכל הבלוגריות המצליחות בנות 13. זה מחריד אותי. כל מיני ילדות כפריות עלובות שיושבות בשורה הראשונה של מארק ג'ייקובס. גם כל מסע הצלב האנטי אנורקסי מעצבן אותי. מה לעשות שבגדים לא נראים טוב על שמנות? וכמובן, התופעה הישראלית של הסיליקון מזעזעת, וילדות בנות 16 שעושות סיליקון. נורא".
דינה גלס, מעצבת אופנה: "כל הקונספט של הטרנדים וזה שכל אחד בא ואומר מתי טרנד בא והולך די מקומם אותי. אני חושבת שאפשר להיות פתוחים ומשוחררים יותר בתחום הזה. אני גם שונאת שעושים רשימות של מה אסור ללבוש. כל הכיף באופנה זה שהכול מותר".
