"שכר הבכירים בבנקים גבוה, תרומתם שולית"

פרופ' אבי בן בסט, מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים ולשעבר מנכ"ל משרד האוצר, מותח ביקורת קשה על שיטת התמריצים במוסדות הפיננסיים. "שכר המנהלים הבכירים בבנקים גבוה מדי ואינו משקף את תרומתם השולית לערך החברה", כך טוען בן בסט בנייר עמדה שגיבש לקראת כנס בנושא הרגולציה.

לדבריו, נקודת המבט של מנהלים רבים היא קצרת טווח. במצב זה מנהלים עלולים לקחת סיכון גבוה מהרצוי כדי להציג רווח ולקבל תמריצים. סיכון כזה עלול להתגלות אחר כך כבעיה שתפגע ברווחיות ואז איש מהמנהלים לא ישלם קנס.

בעיני פרופ' בן בסט, חמורה שיטת התמריצים הלא סימטרית - בונוסים להצלחות אך העדר קנסות במקרה של כישלונות. יש לאסור תמריצים לא סימטריים או להעניק אותם רק על בסיס הצלחות ארוכות טווח ולא שנתיות, כך סבור בן בסט.

בן בסט מונה מספר מקרים שבהם תגובת הפיקוח למשברים פיננסיים הגיעה באיחור וגרמה להעמקת המשבר: הפיקוח, לטענת בן בסט, היה מודע לויסות מניות הבנקים כבר ב-1978 ולא מנע את פרוץ המשבר ב-1983. תגובה איטית הייתה גם במקרים של בנק צפון אמריקה והבנק לפיתוח התעשייה. במשבר הקיבוצים הפיקוח היה מודע למשבר ב-1985 אך לא פעל תקופה ארוכה וכך חלקו של הציבור בהסדר מומן על ידי האוצר. בנק ישראל והפיקוח פעלו במהירות במקרה בודד של הבנק למסחר בשנת 2002.

בן בסט סבור, שבהתחשב במעמדו האיתן של הפיקוח כמו גם של רשויות פיקוח שמחוץ לבנק (הגבלים, ניירות ערך) טוב יהיה אם הפיקוח לא יהיה כפוף לבנק ישראל. הוא ציין שאיחוד כל רשויות הפיקוח (למעט רשות ההגבלים) יכול להוות פתרון סביר, במיוחד כשפיקוח מאוחד נהנה מראייה כוללת בעידן של קונגלומרטים פיננסיים וצורך במיקוד האחריות ובמציאת הדרך היעילה למימוש שינויים בהסדרה.

לדברי אנשי המרכז ללימודים אקדמיים ופרופ' בן בסט המגמה כיום בעולם ובמיוחד במדינות המפותחות היא להפריד את הפיקוח על הבנקים מהבנק המרכזי, ומגמה זו הולכת ומתרחבת.