מבחן הקומבינה
הקוליפורמים של רפי גינת או החרדים של אמנון לוי? הקומבינות של "כלבוטק" או ההסברה של "שומר מסך"? תוכניות התחקירים של הערוצים המסחריים עומדות למבחן מסך
מדינת היהודים היא כנראה הקרקע הפוריה ביותר לתוכניות תחקירים נועזות. שני כללים חשובים מתקיימים פה. אין דבר שהישראלים שונאים יותר מלצאת פראיירים, ומצד שני שחיתויות וקומבינות הן כבר חלק מה-DNA המנטלי שלנו. התחושה שהאזרח הקטן מסתובב איתה, לפיה הוא מוקף רמאים מסדר גודל כזה או אחר, ומצד שני מי שאמור לדאוג לו בדיוק מסתכל לכיוון השני או יצא לצהריים, מאפשרת לתוכניות מסוג זה לשגשג - דווקא כאן.
כיום קיימות בשני הערוצים המסחריים חמש תוכניות תחקיר. "עובדה" (קשת), "כלבוטק" (רשת) ולצדן "שומר מסך", "המקור" ו"אורלי וגיא בע"מ", שלושתן בערוץ 10, שהכריז על כוונתו להעמיד אלטרנטיבה לערוץ 2, אלטרנטיבה שתקבלו לצד "הישרדות" ו"הרווק".
במבחן מסך הפעם אנו מעמידים למבחן שתי תוכניות מקבילות, "כלבוטק" הוותיקה (ה', 21:00, ערוץ 2) ו"שומר מסך" (ב', 21:00, ערוץ 10). שתיהן אמיצות, שתיהן פועלות למען האזרח הקטן, שתיהן חוות אורגזמה תחקירית למשמע המילים "מצלמה נסתרת".
הן אמנם לא משודרות האחת מול השנייה, אבל מכיוון שיש גבול לכמה תחקירים שצופה ממוצע מסוגל לספוג בשבוע, ערכנו עבורכם את ההשוואה. בכל זאת, זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.
"שומר מסך"
תוכנית התחקירים בהגשתו של אמנון לוי, חזרה השנה לעונה חמישית בערוץ 10, וזוכה לרייטינג נאה יחסית לממוצע של הערוץ. נושאי התחקיר של "שומר מסך" מתפזרים בנחת בין כמה מוקדים. אחד מהם, שהביא לא מעט תחקירים ראויים או לפחות בעלי פוטנציאל ראוי, הוא סיקור החברה החרדית.
רוזנבלום ולוי. חרדים, ילדים ופנינה (צילומים: יואב גלאי ואלדד רפאלי)
ללוי ניסיון רב עם התחום הנפיץ. עיקר עבודתו העיתונאית בשנות ה-80 התמקדה בחרדים, הוא חי ביניהם תקופה מסוימת וכתב את הספר "חרדים", מה שמאפשר לו לאתר נקודות תורפה מקוריות וסוגיות פחות בנאליות. הקוץ הוא שהתחקירים של "שומר מסך" מגיעים לא פעם למסך כשהם אפויים למחצה, כאשר על החלק החסר מחפה הגשה שמנסה לשכנע אותנו שהזבוב הוא למעשה זן חדש של פיל.
שאר תחקירי "שומר מסך" נחלקים בין סיפורים צהובים ופופוליסטיים (סקופ! ילדים רוצים להיות סלבס; אישה אחת עמדה בראש תעשיית הזנות בארץ! זאת אומרת, ניהלה בית בושת בתל אביב) או חשיפות של נוכלים קטנים, שזיקתם לציבור הרחב היא שולית, לרוב עם אוברדוז של מצלמה נסתרת.
מאוד ייתכן שהעובדה ששתי תוכניות התחקירים הנוספות של ערוץ 10, שמכסות בעיקר את התחום הפוליטי-צבאי ("המקור") או את זה החברתי ("אורלי וגיא בע"מ"), מאלצות את "שומך מסך" להסתפק בשאריות הקונספטואליות.
חרדים חרמנים: בניגוד לתפיסה הרווחת, דווקא אצל לוי רבנים לא משמשו תחקירניות, רק הטרידו אותן מילולית.
הגיע הזמן: שתפסיקו להגיד לנו מתי מישהו נשבר בראיון או מתי הוא מאוד כועס. זאת טלוויזיה, לא תסכית.
תהילת עולם: החולדות ב"ארומה", המזון המופשר ב"אסם", הרב המטריד וכמובן, פנינה רוזנבלום.
הצעת הגשה: אין צורך בשיחות עם אנשי מערכת, נסתפק במוצר המוגמר, תודה.
"כלבוטק"
השועלה הוותיקה של רפי גינת משוטטת בשטח כבר מ-1973. בהתחלה בערוץ 1 - בהגשת דניאל פאר, ובהמשך החליף אותו גינת, שהעניק לתוכנית את הגוון העדין והרך. בימי ערוץ 2 הניסיוני חצתה "כלבוטק" את הקווים והפכה ל"כלבודק", עד שהעניין המשפטי נפתר והיא חזרה לשמה המקורי.
גינת בתחקיר ה-M&M. לא שכחנו גם את החתולים (צילום: ערוץ 2)
"כלבוטק" היא יותר מהכל ראי דמותו של גינת. ההגשה האגרסיבית שלו נותנת את התחושה שהנה בא המבוגר האחראי להשליט סדר, כדי שנרגיש שיש לנו אח גדול לפנות אליו, בשעה שההורים המוסדיים כבר לא מתפקדים.
בפועל, "כלבוטק", שמגדירה את עצמה כתוכנית תחקירים בתחומי החברה, הצרכנות ואיכות החיים, מכוונת בסך הכל לשלב אחד או שניים מעל "שומר מסך" מבחינת אופי התחקירים - חברות הסלולר, חברות הדלק, עקיצות רחבות במקום נוכלים קטנים - אבל הסגנון אותו סגנון.
מה שמבדיל אותה מהמתחרה מערוץ 10 היא היסודיות והעומק, והיכולת לסגור סיפור, להבין את הצורך של הקהל בקתרזיס. להביא את התחקיר אחרי שהעוקץ כבר נעצר, אחרי שהדיון בכנסת נעשה, אחרי שהחוק נחקק. אולי זה הניסיון, אולי זה אופי העבודה, אבל השיניים של "כלבוטק" חדות יותר, וגינת יודע לנעוץ אותן ככה שהצופים ירגישו שהצדק נעשה.
חרדים חרמנים: בעיקר חרמנים על כסף, אבל היה גם ממשמש אחד.
הגיע הזמן: שמישהו ינסה לעצור אותו?
תהילת עולם: החתולים ב"טיב טעם", חברות הדלק שלא איפסו את המשאבות וכמובן הקוליפורמים בחומוס.
הצעת הגשה: סלמונננננלה!
בשורה התחתונה
תוכניות תחקירים לא בדיוק עומדות בקצב עשיית הטלוויזיה היום. מדובר בעבודה ארוכה, עקבית, שדורשת הרבה השקעה ועבודת נמלים, ולא תמיד מסתיימת במוצר טלוויזיוני שמצדיק זמן מסך.
אבל כשתחקיר טוב משודר, הוא ללא ספק מצדיק את המאמץ, גם כלכלית, ונתוני הרייטינג הגבוהים והיציבים יחסית של תוכניות התחקירים בארץ - הם ההוכחה.
באופן מוזר, כל תוכניות התחקיר בארץ ממוקמות בערוצים המסחריים, מה שמעלה את השאלה עד כמה הן יכולות באמת לעסוק בגופים מסחריים ומפרסמים שפרנסתם תלויה בהם (כשהדוגמה הטובה ביותר היא פרשת "ישראייר" ב"עובדה", תחקיר שכמעט נגנז מאותה סיבה). אילו תחקירים נופלים מסיבות דומות? כנראה שלעולם לא נדע (אלא אם כן מישהו יעשה על זה תחקיר).
אבל אם כבר צופים באחת משתי האופציות שהוצגו למעלה, אין ספק ש"כלבוטק" נותנת את התמורה הטובה לשקל: ההגשה של גינת היא נוף מולדתנו, והיא ישובה בתא הכבוד הפרטי שלה בהיסטוריה של הטלוויזיה. וחשוב יותר - התחקיר מקיף, עשיר בנתונים, שלא מורח את הצופה במניפולציות ודואג להביא גם את נקודת הסגירה.
