לא זוכרת מתי בפעם האחרונה היה לנו סקס
יש לי ילד הכי מדהים בעולם, יש לי משפחה, עבודה טובה וחברים טובים, אבל בן זוג אין לי יותר. אנחנו שותפים לחיים ולדירה, אנחנו הורים לילד שלנו, אנחנו אפילו חברים, אבל בני זוג אנחנו לא
אולי כבר כאן יש לעצור ולומר, שסקס אף פעם לא היה שחקן הראשי במגרש שלנו. הקשר נבנה על חברות, כבוד הדדי, הבנה ושיתוף. היו לנו המון דברים משותפים: אהבנו אותם מאכלים, נהנינו ללכת לאותם מקומות, שמענו את אותה מוזיקה וצחקנו מאותם דברים, ומה גם שהמטרות שלנו בחיים היו די דומות. ומה עם סקס? הוא היה בסדר, אפילו אולי טוב, כי ככה זה כשאוהבים, אבל היה לי ברור די מהתחלה שסקס זה לא הצד החזק שלנו כזוג.
קיבלתי את זה כמחמאה וכהוכחה שיש לנו אהבת אמת
דיברנו על זה, הרי דיברנו על הכל, והוא נתן לי להבין שבשבילו זה לא העיקר, אפילו לא חשוב, והודה בפני שהוא נהנה יותר סתם להתכרבל איתי מתחת לפוך מאשר לעשות אהבה. האמת היא שאז קיבלתי את זה כמחמאה וכהוכחה לכך שיש לנו אהבת אמת. הרי ידוע לכולנו שפרפרים עפים להם עם הזמן, והריגוש של ההתחלה חולף גם הוא, אז חשבתי לי שאנחנו בונים את הזוגיות שלנו על רגשות אמיתיים ולא על ההורמונים של התאהבות.
אחרי שנה התחתנו בחתונה צנועה אך שמחה מאוד. אחר כך במשך שנתיים בנינו קריירה, בילינו זמן איכות גם ביחד וגם עם החברים, טיילנו קצת בארץ בעולם. אז היינו מאושרים ביחד, ובזה אני בטוחה. התחלנו לחשוב על הרחבת המשפחה הקטנה שלנו, ואחרי כמה חודשים הייתי כבר בהריון.
הזמן רץ לו די מהר בין הבדיקות השונות, חיפוש אחרי העגלה המושלמת והזמנה של חבילת הלידה הכי טובה בעיר. וכך, ביום בהיר אחד ובשעה טובה, הפכנו להורים גאים ומאושרים. אחר כך היו כמה חודשים של הסתגלות למצב החדש, לילות ללא שינה, חיתולים, בקבוקים וכל יתר הדברים שנכנסים לחיים כשנולד ילד חדש במשפחה. קל זה לא היה, אבל כולנו יודעים שכל התחלה היא קשה.
ביום אחד לא כל כך בהיר הבנתי שאין לי יותר בן זוג
כשהחיים התחילו לחזור לאט לאט אל המסלול הרגיל, התחלתי להבין שמשהו בחיים שלי השתבש. ניסיתי להבין ולנתח, וביום אחד לא כל כך בהיר הבנתי שאין לי יותר בן זוג. יש לי ילד הכי מדהים בעולם, יש לי משפחה, יש לי עבודה טובה וחברים טובים, אבל בן זוג אין לי יותר. אנחנו שותפים לחיים וגם לדירה, אנחנו הורים לילד שלנו, אנחנו אפילו חברים, אבל בני זוג אנחנו לא. פתאום הבנתי שאני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה היה לנו סקס. הבנתי גם שאני אוהבת את בעלי בתור בן אדם אשר הוא, מכבדת אותו ומעריכה אותו, אבל לא נמשכת אליו פיזית.
אז נכנסתי למשבר. דיברנו המון, הוא אמר שהוא אוהב אותי ומבחינתו שום דבר לא השתנה מאז, ושסקס זה לא מה שעליו נבנית הזוגיות, ומבחינתו שנעשה את זה פעם בחודש-חודשיים והוא לא צריך יותר מזה.
האם חשק לסקס זה משהו שניתן לעבוד עליו בכלל?
הצעתי לעבוד על הזוגיות, לפנות טיפול, ולא יודעת מה עוד, והוא אמר לי שאם על זוגיות צריך לעבוד אז למה צריך אותה. די הבנתי אותו, הרי זה מה שהוא, וכך התאהבתי בו, וכך קיבלתי אותו, וחוץ מזה האם חשק לסקס זה משהו שניתן לעבוד עליו בכלל?
כל כך רוצה להרגיש נאהבת ונחשקת
היחסים שלי עם בעלי טובים ויציבים, ומבחוץ אנחנו נראים משפחה מאושרת. אבל אני כל כך רוצה להרגיש את עצמי אשה נאהבת ונחשקת, אני משתוקקת לסקס וזקוקה נואשות למגע ולאינטימיות.
אני עוד לא בת 30, ואני תוהה לעצמי אם אוכל להמשיך לוותר על זה כל ימי חיי? האם עלי לוותר על כל מה שיש לי עכשיו, על המשפחה ועל האדם היקר לי מאוד ולנסות למצוא אהבה מחדש? האם באמת יכולה להיות התאמה מושלמת בין בני הזוג מכל הבחינות, או שזה מרדף אין סופי אחרי האגדה, שרק בה האהבה והתשוקה הולכות יד ביד?
בינתיים החיים ממשיכים, ואני קמה לבוקר חדש ומקווה שכשיגיע הזמן אני אדע את כל התשובות, או אולי לפחות את חלקן.
לפנייה לכתב/ת 
