תמונה אחת שווה אלף דמעות

אומרים שאהבה חוצה גבולות. במקרה של המשפחה שלי, האהבה לקבוצת הכדורגל מכבי נתניה חצתה ארבע דורות.

צבי בן יעקב ז"ל, מפקד בכיר בארגון ההגנה ובשנות הארבעים בעל חנות לנשק וספורט בנתניה של פעם, הכין והדפיס את חולצות היהלום של שחקני מכבי נתניה. היה זה בימים שבהם שיחקו בפרדס ליד רחוב ששת הימים, לפני מגרש הקופסה. הקהל היה אז נעמד על הקווים ואוכל תפוזים כתומים.

לזי בן יעקב (62) הוא מניח אבן היסוד להערצת קבוצת היהלום. אני, הבן צביקה בן יעקב (39), נושא את הלפיד וממשיך המורשת, ואילו הנכד רועי בן התשע הוא השובל שממשיך בגאווה מסורת של בני משפחה אחת ממושב אביחיל.

בהיסטוריה הקולקטיבית של עם ישראל יש כמה תמונות - כמו החייל הבוכה ליד הכותל או הנפת דגל הדיו באום רשרש - שנחרתו בזיכרון ההיסטורי של כולנו. בזיכרון ההיסטורי של אוהדי הכדורגל בכלל ואוהדי מכבי נתניה בפרט תיחרת תמונה אחת, מהירידה לליגה השנייה בעונת 2004.

את התמונה הזו, שעיטרה את העמוד הראשון במדור הספורט של "ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "אל תבכה ילד", צילם יוסי רוט. היה זה כשרועי הקטן, שקבוצתו האהובה ירדה ליגה, פרץ בבכי. שבוע אחרי רוע הגזירה הזמינה הנהלת המועדון את רועי לעלות לכר הדשא עם השחקנים במשחק האחרון של העונה. המאמן עטר והשחקנים העניקו לו כדור עם כל החתימות של אליליו - וכל זה כדי להוציא ממנו חיוך.

התמונה של רועי בוכה נגעה להמון אנשים, למדינה שלמה. ביום שבו פורסמה הבנו את הכוח של "ידיעות אחרונות". לאן שלא פנינו, כולם זיהו את רועי. כשנסענו לאילת ניגשו אנשים לרועי ואמרו: "הנה הילד הבוכה מהעיתון". זו נעשתה תגובה שכיחה בתחנות דלק, בסופר וברחוב. במגרש האוהדים רצו להצטלם עם הסלב החדש. גם אוהדים של קבוצות יריבות בכל הארץ ביקשו צילום עם רועי, שהוזמן לתוכניות טלוויזיה ורדיו.

בתקופה זו הוזמנו לאירועים רבים ברחבי הארץ של אוהדי הקבוצה, בר מצוות ובריתות. מאוהדים שרופים רגילים הפכנו למפורסמים. רועי אף הופיע במדורי רכילות. נכתב עליו ש"הילד הבוכה נראה כאן" וש"קמע הקבוצה היה שם".

עבורי, האב, זו היתה חוויה שלא תישכח לעולם. ביום שאחרי המשחק יצאתי לאכול צהריים בתל אביב עם אורחת מטייוואן אשר עבדה עימי בחברת מולטימדיה בינלאומית. תוך כדי הארוחה ראתה האורחת את התמונה שלי ושל הבן מרוחה על שער עמוד הספורט ולבה נצבט. סיפרתי לי עד כמה אני אוהב כדורגל, ובסוף הארוחה קיבלתי זוג כרטיסים בשווי 4,000 יורו לשורה הראשונה בגמר אליפות אירופה בפורטוגל 2004, מתנת החברה שבה עבדנו. עבורי זו הייתה הגשמת חלום.

הקרבה להנהלת המועדון פתחה עבורי דלתות רבות. השיא היה אירוח ארבע קבוצות מאירופה כנציג הנהלת המועדון. כשמכבי נתניה שיחקה בגביעי אירופה, נסעתי למשחקי החוץ עם רועי. התארחנו אצל נשיא קבוצת הפאר הטורקית גאלאטאסרי. אלו אירועים שלא יישכחו לעולם.

בסוף העונה שאחרי הירידה חזרה מכבי נתניה למקומה הטבעי בליגת העל, ועיתונים רבים פירסמו את תמונתו של "הילד הבוכה" מחייך. כן, לאחר שנה של בכי חזר הילד לחייך. רועי גדל מאז, ומשחק כדורגל עם המון כישרון. שלושת הדורות של המשפחה מקווים שרק יחייך, ונשבעים אמוני נצח לצהובים של מכבי נתניה. וממשיכים בוקר בוקר לפתוח את מדור הספורט של "ידיעות אחרונות".

ספרו לנו איך "ידיעות אחרונות" נגע בחייכם - ואנחנו כבר נספר לכל המדינה. סיפורים (באורך של עד 300 מילה) שלחו ל- yediothsheli@yedioth.co.il  או לפקס 03-6082664, בצירוף שם מלא וטלפון