מריסה פסל, סופרת אמריקנית צעירה, הצליחה למכור את כתב היד של "פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות" בסכום של שש ספרות לסוכנת הספרותית, סוזן גולמב, והספר, שראה אור בארה"ב ב-2004, הפך כצפוי להצלחה מסחרית מסחררת.
במרכז הספר, הבנוי כרומן מתח, מתוארת מערכת יחסים בין אב נרקסיסט, לא מוסרי ומעורר סקרנות לבין בתו, נערה מבריקה עם חיבה יתרה לציטוטים ומראי מקום
לפני שאספר לכם על מותה של האנה שניידר, אספר לכם על מותה של אמי.
ב-3:10 אחר־הצהריים ב-17 בספטמבר 1992, יומיים לפני שהיתה אמורה לקחת את הוולבו המשפחתית
| פסל. הצעירה שכבשה את ארה"ב |
הכחולה והחדשה מסוכנות 'דין קינג - וולבו ואינפינטי' באוקספורד, בשעה שנהגה בפליימות הוֹרַייזן הלבנה (מכונית שאבא כינה "מוות ודאי"), פרצה אימא שלי, נטשה אלישיה בּרידג'ס וַן מיר, את מעקה הבטיחות שלאורך כביש 7 של מדינת מיסיסיפי והתנגשה בשדרת עצים.
היא נהרגה במקום. גם אני הייתי נהרגת במקום אלמלא אותה יד זרה וחלקלקה של הגורל, שהניעה את אבא לטלפן לאמי בסביבות הצהריים ולהודיע לה שהיא לא צריכה לקחת אותי כרגיל מכיתת הגן בבית־הספר היסודי "קאלהון".
אבא החליט לשלח את הילדים שתמיד נשארים לשאול שאלות מטופשות בתום השיעור שלו בקורס המתקדם "מדע המדינה: יישוב סכסוכים". הוא לקח אותי מכיתת הגן של גברת ג'טי ועד הערב בילינו ב'פרויקט לשימור חיות־הבר' בווֹטר ואלֵי.
בשעה שאבא ואני למדנו כי במיסיסיפי פועלת תוכנית הפיקוח הטובה ביותר בכל הארץ על אוכלוסיית הצבאים, המונה 1.75 מיליון של הסוג לבן־הזנב (שנייה רק לזו שבטקסס), ניסו צוותי ההצלה לחלץ את גופתה של אמי מהמכונית ההרוסה בעזרת כלי חיתוך מכניים.
אבא, בנוגע לאימא: "אימא שלך היתה ערבסק".
אבא אהב להשתמש במונחים מעולם הבלט כדי לתאר אותה (אהובים נוספים היו attitude , ciseaux ו-balancé), גם משום שבילדותה רקדה שבע שנים ב'לארסון', הקונסרבטוריון המפורסם לבלט בניו־יורק (שאותו עזבה, לדרישת הוריה, לטובת לימודים בבית־ספר 'הקיסוס' ברחוב 81 מזרח), אבל גם משום שיופי ומשמעת היו חלק מחייה.
"אף על פי שהתחנכה על ברכי הקלאסיקה, פיתחה נטשה סגנון אישי מגיל צעיר, ונתפשה בעיני משפחתה וחבריה בתור רדיקלית למדי לזמנה", אמר, מרמז להוריה, ג'ורג' וג'ניווה ברידג'ס, ולחברי ילדותה שלא הבינו מדוע העדיפה נטשה שלא לגור בדירת חמש הקומות של הוריה בעיר, ליד שדרות מדיסון, אלא בדירת סטודיו ב'אסטוריה', מדוע לא עבדה ב'אמריקן אקספרס' או ב'קוקה־קולה', אלא ב'עא"ש' (עמותה לאמהות בשיקום), מדוע התאהבה באבא, אדם המבוגר ממנה בשלוש-עשרה שנה.
אחרי שלוש כוסיות בורבון נהג אבא לדבר על הערב שנפגשו, ב"חדר פרעה" שבאוסף אדווארד סטילמן לאמנות מצרית ברחוב 86 מזרח.
הוא הבחין בה בעברו השני של חדר עמוס איברי פרעונים חנוטים ובאנשים האוכלים ברווז במחיר אלף דולר לאדם, ההכנסות קודש ליתומי העולם השלישי (אבא קיבל שני כרטיסים די במקרה, לאחר שעמית בעל קביעות באוניברסיטה לא היה יכול לבוא. על כן אני יכולה להודות לארנולד ב' לוי, מרצה למדע המדינה ב'קולומביה', ולמחלת הסוכרת של אשתו, על עצם קיומי).
לשמלתה של נטשה היתה נטייה להחליף צבעים בזיכרונו. פעם "היא היתה עטופה בשמלה לבנה צחה שהדגישה את גזרתה המושלמת, כובשת כמו לנה טרנר ב'הדוור מצלצל פעמיים'". בפעם אחרת "היתה כולה אדומה". אבא בא עם בת־זוג, גברת לוסי מארי מילר אחת מאיתקה, מרצה־עמיתה חדשה במחלקה לספרות אנגלית ב'קולומביה'.
אבא לא הצליח בשום אופן להיזכר באיזה צבע היא היתה לבושה. הוא אפילו לא זכר שראה אותה או שנפרד ממנה לאחר שיחתם החטופה על מצבו הנפלא של המותן המשומר של תות ענח' אמון השני, משום שדקות ספורות לאחר מכן הוא הבחין בבלונדינית חיוורת בעלת אף אצילי ששמה נטשה ברידג'ס, שעמדה לפני ברכו וירכו התחתונה של
יעחמס הרביעי ושוחחה בפיזור דעת עם בן זוגה, נלסון ל' איימס, בן למשפחת איימס מסן פרנסיסקו.
"לילד היתה כריזמה של שטיחון", אהב אבא להיזכר, אם כי לעיתים תיאר את מר איימס ביש המזל רק כמי שאשם ב"יציבה רפה" וב"קו שיער המזכיר גדר חיה".
סיפור האהבה האכזרי שלהם נטווה מהאגדות ונגדש במלכה מרושעת, מלך לא־יוצלח, נסיכה מהממת, נסיך אביון, אהבה קסומה (בשמה נקהלו ציפורים ויצורים פרוותיים על אדן החלון) - וקללה גורלית אחת. "גם החיים שלך איתו וגם המוות שלך יהיו אומללים", אמרה לכאורה ג'ניווה ברידג'ס לאמי בשיחת הטלפון האחרונה ביניהן.
"פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות", מאת מריסה פסל, מאנגלית: רואי וולמן, הוצאת מודן, 590 עמ'
לכל כתבות המדור לחצו כאן
