"ילדים, לשתות אלכוהול זה דווקא נחמד"
ההצעה להגביל מכירה וצריכה של אלכוהול רק תגביר את הפיתוי של בני נוער לפרוץ את גבולות האיסור ותעודד שתייה פרועה. במקום להסתמך על החוק, כדאי שהורים ילמדו את ילדיהם לשתות באופן מבוקר וזהיר. המסר צריך להיות: לשתות זה נחמד, להשתכר זה מסוכן, לנהוג תחת אלכוהול זה רצחני. הפסיכיאטר ד"ר אמיר מנדל מציע זווית אחרת
כשהייתי ילד די קטן, בן עשר, אולי פחות, הסתערתי בקצת יותר מדי התלהבות על השמפניה באיזה אירוע. אבא שלי הזהיר אותי: "אתה תשתכר ותרגיש לא טוב." "אני רוצה"! התעקשתי, ואבי החליט: "עשה כרצונך. הזהרתי אותך." שתיתי עוד קצת, וכמובן השתכרתי והרגשתי לא טוב. ברגע קצר אחד למדתי שלושה לקחים שלא נשכחו עשרות שנים: שאלכוהול מסוכן וצריך להתנהל איתו בזהירות, שהאחריות על כך היא שלי, ושכדאי להקשיב לעצות של אבא.
במושגים של היום הפעולה החינוכית של אבי תיחשב רשלנית, כמעט אקט של הזנחה פושעת. בימים אלה מתנהל באמצעי התקשורת מאבק שתכליתו להרחיק אלכוהול לחלוטין מילדים ומבני נוער בטענה שככל שבני נוער מקדימים לשתות משקאות חריפים - כך גוברות השכרות, האלימות וההתמכרות לסם הנוזלי. רבים מבקשים לצרף אל הקמפיין התקשורתי חקיקה בנוסח האמריקאי שתטיל מגבלות כבדות על הנגישות של אלכוהול בכלל ולבני נוער בפרט.
התפיסה שלפיה יש למנוע לגמרי חשיפה של בני נוער לאלכוהול אינה המצאה ישראלית. ישראל מיישרת כאן קו עם התפיסה החינוכית והערכית האמריקאית וגם עם ההמלצות האחרונות של משרד הבריאות הבריטי. שם נאמר שמומלץ להורים למנוע מקטינים עד גיל 15 כל מגע עם אלכוהול. חשיפה מוקדמת יותר, לדברי הממונה על שירותי הבריאות בבריטניה, גורמת לנזקים נפשיים וגופניים ולסיכון מוגבר לאלכוהוליזם בגיל הבגרות. את הטענה שחשיפה מוקדמת דווקא מגינה מפני אלכוהוליזם אצל בוגרים הוא דוחה בטענה שמחקרים הוכיחו אחרת.
זוהי הדעה הרשמית השלטת ברחבי העולם האנגלו-סקסי ובחלקים מאירופה הצפונית, וכך מנסים לנהוג עם בני הנוער שם. רגע לפני שישראל מצטרפת במלוא ההתלהבות למעגל הארצות שמנהלות מדיניות דומה, כדאי אולי לבחון כמה הנחות יסוד ולהתבונן בעין פקוחה ורגועה בעובדות. כדאי לזכור, למשל, שבארצות-הברית, בבריטניה ובסקנדינביה יש בעיה משמעותית של שתייה, ואף שתיינות של בני נוער, למרות המדיניות הרשמית והחקיקה המחמירה בנושא.
כדאי גם להבחין שבדרך כלל לא מצליחים לאכוף את איסורי השתייה על בני נוער בצורה יעילה. התוצאה האמיתית של האיסור המחמיר היא לא הפחתת השתייה, אלא הסתבכות עם הרשויות, עם ההורים ועם החוק. אפשר גם לזכור את ההיסטוריה של עצמנו. בישראל, בעבר הלא רחוק, לא הוטלו שום מגבלות חוקיות על שתייה של קטינים. במשפחות רבות מאפשרים הורים לילדיהם שתיית כמויות קטנות של יין בחגים, ועדיין, עד לפני זמן לא רב, בעיות של אלכוהוליזם היו מינוריות.
לשתות עם אבא
גם את הטיעון המחקרי שמעלה הבכיר הבריטי ראוי לבחון בזהירות. מחקר הוא עניין מסובך, ומחוץ למדעים המדויקים הוא מסתבך עוד יותר. ראינו ממש בימים אלה את הקרב הניטש סביב התחממות כדור הארץ, כיצד מדענים שונים מבינים אחרת נתונים דומים ועד כמה השקפת עולמם משפיעה על הפרשנות של המחקר. כשמדובר במדעי ההתנהגות, המצב עוד מקצין. המשתנים מרובים, המתודיקה לא תמיד מהימנה, קשה להעריך תוצאות מחוץ להקשר חברתי ותרבותי, והפרשנות, בסופו של דבר, לעיתים אינה אלא השקפת עולמו של הדובר. בתחומים האלה לעיתים אין מנוס מלהיעזר גם בהתבוננות, בניסיון ובשכל הישר.
הניסיון מלמד אותנו שהכלי החזק ביותר בחינוך הוא הדוגמה האישית. הורים שמרבים בשתיית אלכוהול יכולים להגיד לילדיהם "לא" ככל שיאמרו ולהטיל איסורים כחפצם, אבל אין להם סיכוי רב לעצור את ילדיהם מלשתות אלכוהול בגיל צעיר. הדוגמה חזקה מהדיבור. יתרה מזאת, אם ההורה אוסר דבר מה שנראה שהוא עצמו מתענג עליו מאוד, הוא יוצר פיתוי גדול במיוחד לילדיו המתבגרים לפרוץ את גבולות האיסור ולהתנסות בעונג הזה, השמור למבוגרים.
נחשוב עכשיו על דוגמה שונה. למשל, הורה שנהנה מאלכוהול, שותה במידה, נזהר בדרך כלל מלהשתכר ומקפיד באופן קנאי ומוחלט על איסור אחד: בשום אופן לא נוהגים תחת השפעת אלכוהול. בהנחה שהורה כזה מנחיל לילדיו את המודל הרצוי להתנהגות עם אלכוהול, האם מה שמפחיד אותנו זה שהוא יניח להם לשתות כוס יין באירוע משפחתי או בארוחת חג בגיל 12 או שלא יטיל איסור טוטלי על בקבוק בירה עם החבר'ה בגיל ?15
בתוך דפוסי פעולה משפחתיים כאלה סביר שיכולת השליטה שפיתח הצעיר תשרת אותו היטב, ותהיה לו התנהגות אחראית עם אלכוהול. יתר על כן, אם ההורה הוא האדם שבחברתו בן הנוער שותה לראשונה, הוא יראה בהורה שותף ואדם שאפשר להתייעץ איתו בסוגיות של שתייה ולא מי שצריך למדר אותו ולהסתיר מפניו. כך, אם משהו משתבש אצל בן הנעורים או בסביבתו, והוא נחשף ליותר מדי אלכוהול או מאבד שליטה, יש סיכוי טוב יותר שהוא ישתף את ההורה.
מובן שבמציאות לא כל ההורים מצליחים להנחיל לילדיהם דפוסים של התנהגות אחראית, ולא לכל בני הנעורים יש יכולת לנהל את ענייני השתייה שלהם באופן מבוקר וסביר. תומכי הקמפיין הנוכחי נגד צריכת אלכוהול יאמרו שיש להרחיק את כל הנוער מאלכוהול כדי למנוע את הסיכון של התמכרות, בעיות בריאות, נזק נפשי ועבריינות מאלה שאין להם יכולות כאלו ושהסכנה אורבת לפתחם. ובכן, במציאות אין עולם מושלם, ויש צורך לאזן בין שיקולים, סיכויים וסיכונים ולשאול איזו דרך תיקח אותנו לכיוון חיובי יותר.
נכון, לבני נוער רבים יש קושי בניהול אחראי של דפוסי השתייה שלהם. אבל במובן מסוים האיסור הגורף הוא חרב פיפיות: באופן פרדוקסלי, כשיש איסור, הוא פוטר את הציבור מאחריות בכלל. אין צורך לדעת שום דבר על שתייה במידה - הרי אסור לך לשתות בכלל. ברגע שגבולות האיסור נפרצו, ומפני שלא נצבר שום ניסיון בהתנהגות מבוקרת, מה שמתבקש הוא שתייה פרועה. זו משוואת האחריות הידועה - ככל שסומכים יותר על בני הנוער, יש בכך סיכון, אבל הם מפתחים את היכולת לקחת אחריות.
הדוגמה היהודית
באנגליה ובארצות-הברית מאמינים שניתן וצריך להרחיק בני נוער הרחקה מוחלטת מאלכוהול באמצעות איסורים. המציאות לא מוכיחה שזה אפשרי. למרות הטענות המחקריות, ספק אם האיסור מועיל, רצוי או אכן מונע אלכוהוליזם. לא מן הנמנע שהאיסור פועל באופן הפוך ומקצין את התופעה. באתר האמריקאי 'אלכוהול - בעיות ופתרונות' מצאתי הערה מעניינת.
בדיון על הסוגיה אם הורים צריכים לשתות אלכוהול עם ילדיהם נכתב" :בראייה אמריקאית זה נראה כמו רעיון מטורף, אבל בעצם הוא לא מטורף בכלל. יהודים, איטלקים, יוונים, ספרדים, פורטוגלים ואחרים חושפים את ילדיהם לאלכוהול בגיל צעיר. הקבוצות האלו נוטות לסבול מבעיות הקשורות לאלכוהול פחות מאיתנו כאן בארצות-הברית."
ואכן, יהודים ורבים מעמי הים התיכון נוטים לסבול מבעיות הקשורות לאלכוהול פחות מהעמים הצפוניים והאנגלו-סקסיים. למרות העלייה בצריכת אלכוהול על ידי בני נוער בישראל, זה עדיין נכון. זה הופך פחות נכון ככל שאנחנו הופכים דומים יותר לחברה האמריקאית, ככל שהמבנה המשפחתי מתערער ובני נוער מושארים לנפשם.
כעת אנו מבקשים לאמץ עוד יותר את דפוסי הפעולה של החברות שבהן הבעיה קשה ועמוקה: להעמיק את הניכור והריחוק בין הורים לילדיהם, לאסור על בני המשפחה את השתייה הטקסית המשותפת, לדרוש מההורה שלא יאמן את ילדו בשתייה אחראית אלא יטיל איסורים שאי אפשר לעמוד בהם ויפקיר אותו בידי הרשויות. המנגנונים האלה נועדו להגן, אבל קיימת כאמור הסכנה שהם פועלים בדיוק באופן ההפוך והם יתרמו להחמרת התופעה, עד שתגיע לממדים של אותן ארצות שמהן למדנו את המדיניות הזו.
קיימת גם אפשרות אחרת. במקום להעתיק קמפיינים מאנגליה ומאמריקה, אולי כדאי להתבונן 30 שנה אחורה אל תוך החברה הישראלית. הזמן אמנם לא עמד מלכת, אמנם גדלנו והשתנינו מאוד, ועם זאת כמה מהמבנים היסודיים והמסורתיים עדיין איתנו. אולי כדאי לבדוק מה במבנה החברתי, המשפחתי והמסורתי של החברה הים תיכונית, והיהודית באופן מיוחד, נתן הגנה יחסית מפני אלכוהוליזם ושתיינות של בני נוער - דווקא ביחס לאנגליה, לאמריקה ולצפון אירופה.
מכאן ניתן לבנות קמפיין שונה, שמושתת על המסורות שלנו ועל ההנחה שהורים שומרים על ילדיהם ומחנכים אותם לשתייה זהירה ואחראית. קמפיין שיוצר היררכיות: לשתות זה נחמד, להשתכר זה מסוכן, לנהוג תחת אלכוהול זה רצחני וגם אסור באיסור חמור. כשמגדירים את המותר, אין שום קריצה ביחס לאסור. כשלמשפחה יש תפקיד בחינוך ובמניעה, התשתית מתחזקת, והמסורת שלנו נרתמת בדיוק במקום שבו יש לה יתרון יחסי. אולי כדאי לעצור לרגע ולשקול, לפני שנאמץ באופן אוטומטי את חולשותיהן של ידידותינו מעבר לים. אולי בסוף הן ירצו לקנות את הקמפיין הישראלי.
- הכותב הוא פסיכיאטר, פסיכותרפיסט ויועץ למנהלים ולארגונים.
