אזל מהמדפים

רק אלוהי הרכילות יודע מה כל כך בוער לכל העולם לבחוש בפונדו של אמנים חובבי בני מינם, לדחוף את האף אל בין הסדינים שלהם ולרחרח בכל הכוח את שאריות הפלטה של מה שהיה שם קודם לכן.

בעידן שבו יציאה כזו מתרחשת אחת ליומיים, הארון הוא כבר מזמן תחנת רכבת והטרנד המפוקפק של יציאה מתוכו בכתבות שער אימתניות, כותרות פומפוזיות ותמונות מלנכוליות, חלף לו מן העולם.

ואם אתם זקוקים להוכחות, הרי שהעובדה שזמרת כמו יהודית רביץ, אשר בילתה את חייה בסוג של ויטרינה יותר מאשר ארון, בחרה לצאת ממנו בכתבה אגבית, במוסף היומי של אמצע השבוע ב"ידיעות אחרונות" ולא בשער מוסף סוף השבוע "7 ימים" היוקרתי והמנצנץ (והנקרא הרבה יותר), אומרת הכל: זה כל כך לגיטימי היום להיות גיי, שאף אחד כבר לא מתרגש כשדלתות הארון נפתחות.

זה לא היה ככה פעם, כמובן. כשכל האסי עזרים והעברי לידרים למיניהם סיפרו שהם מורחים את החמאה על הצד האחר של הלחם, המדינה עצרה את נשימתה ומשאיות עמוסות הומואים נהרו אל כיכרות הערים כדי לחגוג את המאורע החד־פעמי הזה.

אף אחד כבר לא מתרגש כשדלתות הארון נפתחות. רביץ (איור: יואב דאובה)

אמנים בארון המתינו לטיימינג המתאים - אלבום או פרויקט חדש שדרשו קידום, כדי להכריז על זהותם המינית. היום אפשר לנוח: אפילו הדודות הזקנות מהדרום כבר לא ממש מתעניינות בברייקינג ניוז מהסוג הזה וגם רביץ, שמקליטה בימים אלה אלבום חדש, בחרה שלא לקדם באמצעות היציאה שום דבר, כי ברור לה שזה לא באמת תורם.

אז בזמן שעזר מנחה את התוכנית המובילה על המרקע, ליאון שניידרובסקי הגיע לגמר של אותה התוכנית, אריק אלפר זכה בגמר "הישרדות" ודנה אינטרנשיונל היא דנה אינטרנשיונל. בארצות הברית לסבית נולדת בכל פעם שאלן דג'נרס פוצחת בריקוד, כמו קלי מקגיליס, כוכבת "אהבה בשחקים", שיצאה לאחרונה מהארון והצטרפה לשחקניות כמו סינתיה ניקסון ולכוכבניות כמו לינדזי לוהאן, והומואים מזמרים שכובשים את המצעדים (זאת אומרת, אם הם לא עסוקים בלעשות פרובוקציות, כמו אדם למברט).

כנראה שלא כולם יסכימו איתי, כשאני אומר שהיציאה מהארון הפכה משעממת ובנאלית, במובן הטוב והיומיומי של המילה. ב־2010 היא פשוט כבר לא סיבה למבזק חדשות מיוחד. "מלכי הקהילה" הגאה אולי שמו להם למטרה להוציא את כולם משם, אבל עמוק בפנים גם הם יודעים שאאוטינג זה הכי 2001.

רוצה לומר, אם אתם רוצים לצאת מהארון - תעשו את זה בשקט. זה בריא, זה משחרר וזה נחוץ, אבל אל תחכו להזדמנות לקדם שום דבר - זה כבר לא מועיל לקריירה, להומואים צעירים בארון ולקוראים המשועממים שניחשו ממילא. ואם אתם בכל זאת מתעקשים לבחור בכתבת שער/קמפיין/ראיון אצל אברי גלעד, אל תצפו למחיאות כפיים סוערות. מקסימום לשאריות נצנצים מהשנה שעברה.