ההזדמנות הנדירה לקחת חלק בהצלת קופים שסבלו ניסויים קשים במעבדות באירופה, הגיעה אלי במקרה, בתחילת 2003. דוא"ל עצוב שהתקבל מדניאל ניברג, פעיל זכויות בעלי-חיים בשבדיה, סיפר על משלוח של 20 גורי קופים שהגיעו מחוות מזור בישראל למעבדה גדולה בשבדיה.
הכאב והתסכול שחשתי היו גדולים, אך לא היה דבר שיכולתי לעשות למען הקופים האומללים. 20 הקופים הצעירים היו חלק ממאות שנמכרים מדי שנה מחוות מזור למעבדות באירופה וכל מאמצינו אז לעצור את פעילות הסחר של החווה העלו חרס.
בעיני, נקודת האור היחידה במקרה של הקופים הללו, היתה בדמות חופש המידע הראוי בשבדיה. ביקשתי מדניאל שינצל זאת במעבדה ויעדכן אותי כשיהיה לו מידע על גורלם של הקופים. ואכן, מדי שנה, קיבלתי ממנו תמונת מצב על המתרחש במעבדות, על הניסויים שהקופים חווים מדי יום ועל מצבם.
דניאל הצליח להשיג מידע נוסף שכלל אפילו את שמות הקופים. השנים חלפו, העדכונים המשיכו לזרום ועמם גם בשורות עגומות - 17 קופים, זכרים ונקבות, שעברו ייסורי גיהנום במעבדות מתו במהלך הניסויים.
באזיל, באלו ובאזילוסק (צילום: Animal Defenders International)
במה שנראה במרוצת הזמן כמלחמה אבודה מראש לגורל הקופים, ביולי השנה, הדברים החלו להשתנות. דניאל סיפר כי שלושת הקופים האחרונים שנותרו מאותה חבורה גדולה - באזיל, באלו ובאזילוסק - שרדו את הניסויים שהסתיימו בסוף שנת 2008, נותרו בחיים ושימשו "כבנק דם" לחוקרים, אך הם מועמדים להמתה באמצע חודש אוגוסט.
המידע החדש הצית ניצוץ של תקווה וביקשתי ממנו שיפנה למעבדה כדי שיאפשרו לשחרר את הקופים ולהעניק להם הזדמנות שניה לחיים חדשים. דניאל היה סקפטי למדי מאחר שממעבדה זו מעולם לא יצאו קופים חיים, אך הסכים לנסות ולפנות אליהם. למרבה הפלא, לאחר מספר ימים בלבד, התקבלה תשובה מפתיעה מהנהלת המעבדה שהסכימה לשקול את הבקשה, אך זאת בתנאי שנספק לה תוך שבועיים אישורים מרשויות הארץ שתקלוט את הקופים.
פניתי לרשות הטבע והגנים, האחראית על חיות הבר בישראל, וביקשתי את אישורה לקליטת שלושת הקופים בארץ ולשיקומם במקלט הקופים הישראלי. תשובתה היתה שלילית, בטענה כי המקלט בישראל אינו ערוך לקלוט קופים חדשים, בנוסף לאלה החיים בו כיום. החשש העיקרי של הרשות, היה כי הדבר יהווה תקדים לדרישות נוספות להחזרת קופים שנמכרו מחוות מזור למעבדות באירופה.
על אף ההסברים כי מרביתם מתים במהלך הניסויים או בסופם והסיכוי להצלה נוספת של קופים הוא אפסי, הרשות עמדה בסירובה. הגוף הממלכתי המאשר לחוות מזור ייבוא של עשרות קופים שניצודו בטבע במאוריציוס ויצוא של מאות גורי קופים - מדי שנה - למעבדות בחו"ל, מחייב לדעתי, את הצורך לשאת באחריות לגורלם של שלושת הקופים המסכנים האלה ולאפשר את קליטתם ושיקומם בישראל.
התחייבתי שעמותת "מאחורי דלתות המעבדה" תישא בכל העלויות הקשורות בהבאת הקופים ובהוצאות השיקום שלהם בישראל, אך הדלת נותרה סגורה ורשות הטבע והגנים עמדה בסירובה.
בעוד שהמשא ומתן עם הרשות נמשך כשבוע, חלון הזמן שזכינו לו מהמעבדה בשבדיה הלך ונסגר. פנייה נרגשת ובהולה לארגונים למען בעלי חיים ברחבי העולם הניבה תוצאות מיידיות. עמותה בשם " ADI" הפועלת באנגליה (
Animal Defenders International),
הסכימה מיד ואף הצליחה תוך מספר ימים לאתר מקלט מיוחד לשיקום קופים, שהסכים לקלוט את פליטי המעבדה.
האישורים להעברת הקופים הושגו במהרה והארגון הבריטי אף לקח על עצמו את מימון כל ההוצאות העצומות הכרוכות בהעברת הקופים משבדיה לאנגליה, בשיקומם במקלט הקופים ובדאגה למחייתם עד סוף חייהם.
הוריהם של באזיל, באלו ובאזילוסק חיו על צמרות העצים באי מאוריציוס עד שהגיעו הציידים של חברת "ביוקלצ'ר מאוריציוס" (שותפה עסקית של חוות מזור), לכדו אותם והעבירו אותם בארגזי עץ קטנים, במסע מפרך של כ-30 שעות ללא מים ואוכל ועם הרבה פחד וסבל, לחוות מזור בישראל. באזיל, באלי ובאזילוסק נולדו בשלהי שנת 2001 בחוות מזור, הופרדו בכוח מאימותיהם ונמכרו למעבדה בשבדיה.
במעבדה, שמבקשת להישאר בעילום שם, הם עברו ניסויים שמטרתם לבדוק השפעה של כימיקלים שונים על פעילות המוח.
במשך שנים הוזרקו להם הכימיקלים והם ספגו הקרנות רבות בעקבות סריקות מוח, דבר שהוביל למוות של קופים רבים.
השלישיה, ששרדה כנגד כל הסיכויים את הניסויים, שימשה בשנה האחרונה כ"בנק דם" ונלקחו מהם מנות דם כל מספר ימים לשימוש המעבדה. חשוב לי לציין כי הרוב המוחלט של גורי הקופים שנמכרים מחוות מזור לאירופה (ובשנה האחרונה גם לארה"ב), נידונים לניסויי רעילות במעבדות, במהלכם הם מתים בייסורי תופת.
(צילום: Animal Defenders International)
ב-15 לאוגוסט, 2009, יומיים לפני מועד ההמתה המתוכנן של הקופים, האישורים הדרושים מאנגליה הגיעו למעבדה בשבדיה. מאז, במהלך ארבעת החודשים האחרונים התנהלו התכתבויות בין ADI למעבדה בתיווכו של דניאל ניברג (המכהן כיום כדובר של ארגון Djurratts Alliansen לזכויות בעלי-חיים בשבדיה). המשא ומתן ביניהם היה מורט עצבים, בעיקר עקב פרקי הזמן הארוכים שחלפו בין כל תשובה של המעבדה. היו לא מעט ימים בהם חששנו שמשהו השתבש בדרך וכי לא נזכה לראות את הקופים בחיים.
13.12.09, נר שלישי של חנוכה. בבוקר יום ראשון, הגיעה שיחת טלפון מהמעבדה לטים פיליפס, מנהל ADI. "בואו לקבל את הקופים", נמסר מהמעבדה. טים עזב את כל עיסוקיו וטס לשבדיה, כשעימו ארגז הובלה מיוחד שהוכן מראש. למחרת בבוקר, קיבלתי דוא"ל מהמכשיר הסלולרי של טים שבישר בקצרה: "אני במטוס עם שלושת הקופים המקסימים בדרכם לביתם החדש". לא יכולתי לעצור את דמעות השמחה והתקשתי להאמין כי לאחר שבע שנים במעבדה, יזכו הקופים לראות אור יום.
למיטב ידיעתי, באזיל, באלו ובאזילוסק הם שלושת הניצולים היחידים מאלפי גורי הקופים שנמכרו מחוות מזור למעבדות בחו"ל. למזלם, הם קיבלו הזדמנות שנייה לחיים והם צפויים לבלות את עשרות שנות חייהם הבאות
במקלט Lakeview היפה,
שמטפל בעשרות קופים שעברו גורל דומה.
הקופים נחתו בשלום במקלט באנגליה ואף זכו למתנות טעימות במהלך חג המולד הקריר. את השבועות הקרובים הם יבלו בהסגר זמני כדי לעקוב מקרוב אחרי מצבם הבריאותי וההתנהגותי. המרחבים הגדולים, העשירים בעצים, צמחייה ואין ספור גירויים, הכוללים שמיים פתוחים וחופש לטייל, לשחק ולחיות כמו כל קוף אמיתי, והמפגש עם עשרות בני מינם ממתינים להם מעבר לפינה בתום תקופת ההתאקלמות, ניצוץ החיים בעיניהם התגלה מחדש.
