אחרי שיטפחו זה לזה על השכם ויסכמו שהיה מעולה, אחרי הצפת האדרנלין של השידור החי ונפילת מצב הרוח בעקבותיה, טוב יעשו קברניטי "ארץ נהדרת" אם יעשו קצת חושבים. אחרי הכל, לא ייתכן שהפרומו של העונה השביעית היה טוב מכל מה שראינו בפרק הפתיחה, נכון? ואם באמת היה כך – אולי כדאי לצרף את מחלקת הפרומואים לרשימת הכותבים ולהימנע מכמה מן המבוכות שהיו שם אתמול.
"ארץ נהדרת". כרגיל, פער בין החיקויים לטקסטים (צילום: אלדד רפאלי)
זה התחיל במערכון פתיחה שאמור להיות, על פי מסורת העונות הקודמות, שוס ענק. במקומו התקבלה אמירה מגומגמת על מתנחלים-חרדים-הסדרניקים שחוטפים חייל, ברמת אמינות שלא היתה מביישת פרק בדרמה ההיא של הטלוויזיה הטורקית: לא מצחיק, לא בועט, לא נושך ולא אומר בעצם דבר.
אסי כהן בדמותו של אברי גלעד סייע לתקן את הרושם הראשוני הזה ב"אני לא מכניס הביתה טלוויזיה ולא את עצמי, החלפתי לי מנעולים ואני חי בחצר", ומצעד הפוליטיקאים היה הרגע בו הורגש חסרונה של אורנה בנאי. בשבוע שבו ביבי וציפי היו עסוקים במפגן סאדו מאזו רצוף נכלוליות, התברר שעלמה זק ושני כהן גם יחד לא מצוידות בכישורים שבנאי שחררה על המסך בעונות הקודמות. חיקוי של אלי אפללו, טוב ככל שיהיה, אינו אותו סיכום עדכני של השבוע לו הורגלנו פעם.
בהמשך, למרבה הצער, הלכה והתבהרה הבעיה הרב-עונתית של "ארץ נהדרת": פער גדול מדי בין איכויות מצוינות של חיקוי וביצועים מהודקים לבין הטקסטים המוצמדים למושאי החיקוי והפרודיה. הפיליפינית של ברק היתה "פיליפינית" מגוחכת לגמרי, אבל גם הביצוע המושלם של יובל סמו שיווע לכמה מילים אינטליגנטיות אחרי הג'יבריש. עלמה זק שהפציעה כמארינה מקסימיליאן-בלומין מרופדת מדי הצליחה לשחזר יפה את עודף המניירות של המקור, אבל זה מצחיק בדיוק לעשר שניות. אותו דבר עצמו אירע לחיקויים המופתיים של ארז ואלין מ"האח הגדול" ואיציק כהן וגם לפרודיה על פרופסור יורם יובל מ"שיחת נפש". שם הרגע הקומי האמיתי התחולל כשטל פרידמן נתקף בלפסוס בשידור חי ולא הצליח להגיד "רפי-גינתיזציה".
בחיוורון הכללי הזה בלטו לטובה דווקא הדברים שאי אפשר לעשות בשידור חי. שיר החניון המטורלל של פרויקה ונפתול, אלילי הזמר, עוד יהיה קאלט. ליטל מעתוק, התלמידה מהגיהינום, בהחלט יכולה להפציע פה ושם כמחליפה הראויה של הקלולסיות מן העונות הקודמות. במערכון על מומי, המלך הכל יכול של המוזיקה המזרחית (אלי פיניש המצוין), נרשמה שורה יפהפיה כשהוא מנסה להבין מי זה אריק איינשטיין שמגיע לאולפן שלו, וכשאיינשטיין (מאור כהן, מצוין אף הוא) אומר לו "עוף גוזל", הוא תוהה אם זה מהמשלוחים של הפרגיות.
כשישימו לב לפער בין הביצועים לבין איכות הכתיבה, מתבקשים מובילי התוכנית הזאת לתת דעתם גם לכך שלאורך זמן, הגחכה סיטונית של מזרחיים תתפרש בצדק כגזענות. ליטל מעתוק ומומו בפרק אחד הם בהחלט הגבול לדחיסת מזרחי-מטומטם-אלים-תחמן למשדר אחד מבלי להפריע לרוב הצופים. ועוד צריך להתאמץ ולתת לשני כהן דמויות קצת יותר מושקעות כדי לנעוץ בהן את שיניה, ואז – אולי – יהיה קצת יותר סבבה.
