חילונים תופסים את עצם חילוניותם כשיא ההתפתחות האנושית שהשפל שלה הוא האדיקות הדתית לסוגיה. איראן זה כאן, ולכן החרדים רואים את המציאות אותו דבר, אבל בדיוק הפוך. אלא שזה רק נדמה שהחילוניות היא היפוכה של החרדיות, שהחילונים הם ההיפך של החרדים. בעצם מדובר על שני זרמים צעירים וחדשים שסטו מן היהדות המסורתית וניזונים מאותו מקום נפשי. ומותר החילוניות מן החרדיות אין, וגם לא הפוך.
"הכל אסור" ו"הכל מותר" הם אותו הדבר ולא הפכים. כמו קמצנות ופזרנות, כמו צורך בשליטה וחוסר שליטה, כמו פחד משתק ותעוזה מסוכנת. שתי קיצונויות על אותו הרצף, שפספסו לגמרי את שביל הזהב. את דרך המלך. כי לא רק ששתי הקיצונויות האלה נובעות מאותו המקור, אלא אף תוצאותיהן רעות באותה מידה.
חוזרים בתשובה ויוצאים בשאלה הם דוגמה טובה. כבר הבעתי פעם את דעתי כי הבחירה "להוריד את הכיפה"
אינה קשורה לאמונה או חוסר אמונה. אלוהים הוא מסיפור אחר. מי ש"מוצא את אלוהים" או מי שמאבד אותו, קשור רק לסביבה האנושית (המיידית והיותר רחבה) בתוכה חיים ה"מוצא" וה"מאבד". לכן אין להתפלא כלל שהחרדי והחילוני עושים את כל הדרך עד הקצה השני ואינם עוצרים בדרך לבדוק את האלטרנטיבה. מה שהם מכירים
| החזרה בתשובה |
|
| הדרך אל השטריימל / אריאנה מלמד |
|
מדוע חוזרים בתשובה הופכים להיות חרדים למהדרין? למה מוכרחים להגיע לקיצוניות? אריאנה מלמד מסבירה וקוראת לכיפות הסרוגות להציע למתלבטים גם את אמצע הדרך |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
היטב זה רק את הקצה, ונדמה להם שההיפך המוחלט יהיה המקום והדבר שהם כמהים לו. אלא שהם מגיעים בדיוק לאותו המקום. המקום ההוא, הקצה, ששם "הכל מותר" או "הכל אסור". והם נשארים שם כי זה מה שהם מכירים ובעצם לא שינו כלום בעצמם, לא באמת עשו מהפך בהשקפת עולמם.
לאלה ואלה צפויה קבלת פנים קרה בסביבה החדשה אליה יגיעו, בדיוק כמו הקור במקום אותו עזבו. החילונים לא יודעים ולא מעוניינים להיות חברה קולטת ותומכת, והחרדים... גם! זה רק נדמה שאצל החרדים זה שונה, אבל החרדים מתייחסים אל חוזרים בתשובה גרוע כמו שהם מתייחסים אל כל אחד אחר.
חילונים וחרדים הם בעצם אותו מגזר, גם בלי תנועת החוזרים והיוצאים. צמצום גבולות וחוסר גבולות זה בדיוק אותו דבר, המיקוד (החילוני) בעצמי הוא בדיוק כמו הפחד (החרדי) מן האחר. היחס לנשים הוא בדיוק אותו היחס (אל תתבלבלו, לכסות אישה כמו החרדים זה בדיוק כמו להפשיט אותה כמו החילונים), היחס למדינה, היחס לילדים (15 זה כמו אחד), היחס לעבודה (לעבוד כל היום זה כמו לא לעבוד בכלל) וכן הלאה. החילונים הם החרדים החדשים, או הפוך.
באופן פרקטי המגזר
הזה מאזן את עצמו על פי כמה חוקים פיזיקליים לשימור אנרגיות וחומר. למשל, ככל שיקצינו החילונים בפתיחות ובהפקרות, כך יקצינו החרדים בהסתגרות והחשכה, ככל שאלה יתעסקו בפורנוגרפיה מן הצד החילוני, יעסקו בה אלה מן הצד החרדי (התעסקות בפורנוגרפיה היא גם המצאת הלכות המדייקות את פרטי ה"מה אסור") ועוד: הריבוי הטבעי של המגזר החרד"לוני מאוזן ע"י שני הקצוות, היחס למדינה ולצבא, מעמד האישה, תרבות אמנות וחינוך, קליטת עלייה. הכל מאד מאוזן.
החילוניות והחרדיות הן נקודות קצה זמניות בהיסטוריה של העם היהודי וסופו של המגזר הזה שייספג ברובו אל תוך היהדות המסורתית השפויה, המתאימה את עצמה לזמן ולמקום. על פי כל הסקרים העוסקים בנושא, המגזר הזה הוא הגדול והמשמעותי במדינת ישראל.
