"הוא אוהב אותי, אבל לא מראה לי את זה"

שאלה:

אני בת 40, נשואה בשנית באושר יחסי כתשע שנים. הקשר טוב ויש אהבה, אבל יש גם פערים עצומים בצרכי הרגש והמין. אני מאוד מביעה, מחבקת, מנשקת ואוהבת. גם עליו אי אפשר להגיד שהוא לא מחבק ומנשק, אבל נראה שהוא צריך את זה פחות. אפשר להרגיש את זה אפילו בעוצמת החיבוק.

אני יודעת שהוא אוהב אותי, אבל הצורך שלו בהבעת רגש פחות חזק. זה תמיד היה כך. יש עוד פערים בינינו: אני מאוד פתוחה ומשתפת, והוא יותר סגור, שקט ויציב. אני תמיד מדמה את זה לגרף, כשאצלי הפיקים למעלה ממש חזקים ואני גם יכולה לצלול למטה, אבל זה לא קורה הרבה. אפשר להגיד שאני די למעלה רוב הזמן, ואילו אצלו זה קו ישר עם פיקים קטנים, מעין גבעות קטנות.

רוב הזמן אני חיה עם הכל בנחת, מפני שהטוב עולה על הרע והמשפחתיות מעולה, אבל לפעמים אני פשוט יוצאת מדעתי. למשל, אחרי מריבה מסוימת הוא הודה בפניי שנהג לא בסדר, אבל לא חיבק ונישק אותי אחרי, לא ניסה לפייס ולא התקשר. זה כאילו שיש לו נקודות בהן הוא מתנהג כמו אוטיסט – לא מבין מה אני צריכה ואפילו כשאני אומרת לו, הוא לא מסוגל להביא את עצמו לידי עשייה, ואני נותרת אומללה.

אני מתאפקת לא להתקשר, חושבת שאולי הוא מרגיש שאני "בכיס שלו". הוא מצידו לא מבין מה אני רוצה, הוא הרי ביקש סליחה. בסדר, ביקשת וסלחתי, אבל איפה הרוך והאהבה? וזה אחרי שאמרתי לו במפורש מה אני צריכה. מה יהיה?

תשובה:

את מתארת באופן מוחשי ונוגע ללב את הפערים ביניכם, שבאים לידי ביטוי בדרך בה כל אחד מכם מביע רגשות. בעוד את נותנת להם ביטוי מילולי ופיזי מורגש, הוא ככל הנראה מבטא את תחושותיו בדרך שונה ומופנמת, שאינה מגיעה אליך. את זקוקה לתקשורת ישירה וברורה כדי להרגיש אותו ואת עצמך בקשר, ואילו הוא מסתפק במילים מועטות, ואולי גם בדרכים אחרות שאינך ערה אליהן.

אולי הוא משדר את אהבתו בתדרים שלא מגיעים אלייך?

ניכר שכתבת את מה שכתבת בסערת רגשות, מתוך תחושת בדידות כואבת וקשה, ואכזבה עמוקה במיוחד. אחרי הכל, מה כבר ביקשת מלבד "נגיעה אחת רכה". הרגשות האלה סוחפים למקומות עמוקים ושליליים עם התחושה שהוא לוקח אותך כמובן מאליו וייאוש מהאפשרות לקבל את מה שאת צריכה.

ציינת שאת יודעת שהוא אוהב, ואני תוהה מהיכן את יודעת. איך, למרות הקשיים, הוא מצליח להעביר לך את המסר שהוא נמצא שם עבורך ושאת יקרה וחשובה לו. לא כתבת גם מה קורה בתקשורת המינית ביניכם. האם שם קיימים רגשות, הקשבה ומתקיים דיאלוג? האם ייתכן שהוא משדר את אהבתו בתדרים שאינם מגיעים אלייך?

כך, למרות שאת יקרה ואהובה עבורו, הוא לא מצליח להעביר את תחושותיו. ייתכן גם שכשהוא מנסה לומר זאת בדרכו, היא מבוטלת על ידך, נתקלת בביקורת ובציון נכשל, ולכן הסיכוי לחולל שינוי מהמקום הזה קטן למדי. כשהתקשורת נחסמת, דיאלוג אינו מתקיים, ותחושה קשה של תקיעוּת מאפיינת את הקשר.

הפערים סביב הציפיות והצרכים כפי שאת חווה אותם משותפים לזוגות רבים ומאפיינים שלב התפתחותי מורכב במעגל החיים הזוגי. הוא מופיע מיד לאחר שאנו מתפכחים מהפנטזיה המגיעה עם ההתאהבות. אנחנו נאלצים להקיץ מהאשליה הנפלאה בה אנחנו כה דומים ומשלימים זה את זה, חיים יחד בתחושה של הבנה הדדית, וללא יותר מדי מילים, נענים זה למשאלותיה של זו ומרגישים בנוכחות האחר מוגנים ובטוחים כפי שלא הרגשנו מעולם.

עכשיו, לאחר "הגירוש מגן העדן", עלינו להתחיל ולהתבונן בבן הזוג האמיתי שחי לידנו, ולא בזה שבנינו בדמיוננו. עלינו לבחון אם נוכל להשלים עם חוסר המושלמות ולהסתפק במה שהוא מסוגל להעניק מבלי לדרוש תיקון ועיצוב מחדש של הפרטנר. לרוב במהלך טיפול זוגי נגלה שהקשיים שעולים עם בן הזוג משחזרים קשיים שחווינו בקשר שלנו כילדים עם הורינו. לא פעם עוצמת הכעס והאכזבה שעולה מול בן הזוג אינה תוצאה רק של העימות העכשווי, אלא טעונה בחומרי נפץ מהעבר ובעימות עם "רוחות הרפאים" שמרחפות מעל חיינו.

התמודדות עם פערים ושונות בין בני הזוג מאפיינת את רוב הזוגות. בקשר בו מתקיימת תקשורת סבלנית ומכילה, המכבדת את ההבדלים הקיימים, עם הזמן נראה התקרבות בין שני הצדדים. כך יתפתחו יכולת ורצון לבוא זה לקראת זה, לא מתוך כניעה ופחד להיבלע ברצונות האחר, אלא מתוך יכולת לקבל ולתת במגבלות הקיימות.

מתוך המצוקה שעולה מדברייך נדמה שנקלעת למעגל סגור. ככל שאת יותר פגועה וזקוקה לקשר ומגע, הוא מגיב ברתיעה והתרחקות. נראה שהוא קולט את הצורך שלך כסוג של ביקורת ואשמה המוטחות בו וחש נזוף כמו ילד קטן. תחושות האכזבה והכישלון כתוצאה מכך משותפות לשניכם, ומכאן קצרה הדרך למאבקי הכוח המתישים (מי יתקשר למי, מי יתנצל ומי יבקש סליחה).

כדי לחולל שינוי, נדרש משניכם לקבל ולכבד את השונות והפערים הקיימים ביניכם. יהיה עלייך לקבל את העובדה שהוא אינו פועל כדי לפגוע בך, גם אם הוא לא חושב ומרגיש בדיוק כמוך.

אני מאמינה שאם תחליפי באופן הדרגתי את הכעס, העלבון והשיפוט בבקשות שמגיעות עם קבלה, חמלה וסלחנות, ובעיקר מתוך כבוד למקום בו הוא נמצא, ייתכן שהוא יצליח להעביר את תחושותיו בשפה שתגיע לאוזנייך ולליבך. אולי אם הוא יחוש שבקשותייך אינן תובעניות, אינן נותנות לו ציון נכשל, אז החיבור לרגש, לחולשות ולקשיים יהיה פחות מאיים עבורו, והתגובות ההדדיות יהפכו למרוככות וסבלניות יותר.

 • ד"ר גלית לזר היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מכון איזונים לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי.