2009 בכלכלת הרצועה: השנה שירצו לשכוח בעזה

ממשלת החמאס אישרה השבוע את תקציבה לשנת 2010 בסכום כולל של 540 מיליון דולרים. בחמאס טוענים כי מדובר בתקציב סיוע ולא בתקציב פיתוח ומקווים כי תרומות "ממדינות אחיות" יסייעו להקטין את הגרעון, הצפוי להסתכם בכ-90 מיליון דולר לפחות.

התקציב החמאסי זעום ביחס לצורכי תושבי הרצועה, בייחוד אם לוקחים בחשבון את העובדה ששנת 2009 הייתה מהגרועות שידעו. גם בחמאס טוענים, כי עד לפני השתלטות התנועה על השלטון בקיץ 2007 המצב הכלכלי היה "סביר".

דברים ברוח זו השמיע באחרונה שר האוצר של החמאס, זיאד זאזא בראיון לאתר אינטרנט ערבי מוביל. דומה כי גם עם המצור הצליחו הפלסטינים להסתדר, בייחוד תודות לשגשוג פעילות ההברחות במנהרות רפיח, אולם מבצע "עופרת יצוקה" והשלכותיו (ובראשן הצבת מכשול הפלדה על ידי המצרים) טרף את הקלפים הכלכליים של ראשי החמאס.

מה שכן אפשר להסכים עליו הוא, שבשנתיים וחצי האחרונות ובעיקר בשנת 2009, אלפים איבדו את מקום עבודתם ושקעו עוד יותר לתוך המצוקה והעוני. על פי הבנק העולמי, כ-4,000 מפעלים וסדנאות פעלו ברצועה בטרם השתלט עליה החמאס, אולם הפעילות ב-95% מהם הופסקה תכופות בעקבות המצור, בשל היעדר חומרי גלם.

לטענת הפלסטינים, הבעיה החמירה במהלך הלחימה, אז נהרסו כליל 700 מפעלים וסדנאות. הערכות בלתי רשמיות טוענות כי שיעור האבטלה עומד כיום על כ-60% ובשל כך, כ-80% מתושבי הרצועה חיים מתחת לקו העוני (כ-2 דולר לנפש ביום).

אחד מענפי התעשייה שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהלחימה הוא תעשיית הבטון. בעלי מפעלי בטון עזתיים טוענים כי בשנים האחרונות, כולל במבצע עופרת יצוקה, התמקד צה"ל בהרס המפעלים.

בסך הכול נהרסו ברצועה 19 מפעלי בטון מתוך 30 שפעלו בה עד אמצע 2007. כיום, גם 11 המפעלים שעומדים על תילם מושבתים בשל מחסור בחומרי הגלם.

תמונה דומה מצטיירת בתעשיית הטקסטיל העזתית, שהועסקה בעיקר על ידי חברות ישראליות לפני השתלטות החמאס. לכל אלה יש להוסיף עוד את הפגיעה הקשה בתשתיות, בחקלאות ובשירותים הציבוריים.