שתף קטע נבחר

 

מסיבת רווקות

"הרווק" היא פנטזיה בניחוח אמריקני, שלא בטוח שתעבוד על ישראלים ציניים, ולמרות הנטייה הראשונית לצלוב אותה, צריך לזכור שבסך הכל מדובר בבידור, לא מעבר לזה


 

קודם כל, המלצה שלי, תירגעו. הנטייה הראשונה היא אכן לצלוב את ה"זבל התת-רמה הזה" ולהרגיש רעננים וצודקים ונעלים כאילו הרגע קיימתם יחסים אינטימיים עם מאסה של פוקו, אבל לפני שאתם שולפים ציפורניים - תזכרו שמדובר בבידור.

 

בידור לא מתוחכם במיוחד, אמריקני מאוד, וכזה שמצהיר בכל דקת אוויר שמדובר למעשה בפנטזיה משודרת, ואין, אין מצב ליהנות ממנו אם אתם מגיעים ציניים או תוקפניים.


הרווק. אסור להגיע ציניים (צילומים: גיא קרן)

 

לא מדובר בריאליטי, אני חוזרת, לא מדובר בריאליטי; אין שום דבר טבעי או ריאליסטי בסיטואציה שבה עשרים ומשהו נשים מכרכרות סביב בחור בלונדיני אחד, אפילו אם הוא היה תלוי מעל נתיבי איילון. "הרווק", שעלתה אמש (ג') בערוץ 10, היא מעשייה רומנטית, לא דרמה מתוחכמת, וככזאת יש לשפוט אותה, או כמו שהיה אומר בנימין זאב הרצל אם מישהו היה מקרין את "הרווק" מול הבלקון שלו: אם תרצו, זו בהחלט אגדה.

 

הפורמט האמריקני שרץ כבר 14 עונות עדיין מאוד פופולרי בארצות הברית. הגרסה הישראלית, לפחות ככה זה נראה בפרק הראשון, עושה הכל כדי להיצמד לפורמט האמריקני, מה שאומר שגם הפעם נכנסה להקה של נשים רעבות לתשומת לב לאחוזה (גם האסוציאציה הראשונה שלכם היתה אחוזת פלייבוי?), וגם הפעם הן יבלו יותר זמן בג'קוזי, ויעבירו את השעות בציפיה לדייט עם גיא גיאור, בהשמצה של הבנות האחרות ובקריז עצבני לפרח ממשפחת הוורדיים.

 

העניין היחיד הוא שמה שטוב לאמריקנים לא תמיד טוב לישראלים; אמריקה דומעת ופורשת זרועות לרווחה כשמישהו מציע לה קיטש רומנטי מלוטש ועשוי היטב מסוג "הרווק". הישראלים הרבה יותר ציניים, סרקסטיים, פחות נוטים להאמין ולהתמסר, ויכול להיות שזה יעמוד בעוכרי העורקים הנטורופתיים של גיא גיאור. נכון, "קחי אותי שרון" נחשבה להצלחה, אבל זה היה כשעוד היינו תמימים בראשית ימי הריאליטי בארץ, והיום הקהל הישראלי לא יתן שיעבדו עליו, אפילו אם הוא עלול ליהנות מזה חס וחלילה.

 

פעם היינו תמימים

העורך והבמאי של "הרווק" מבטיחים שהם יעניקו לסדרה "טאץ' ישראלי". בינתיים, הם מנסים ללכת על הקו הדק שבין זהירות מפוכחת (גיאור לא מבטיח להתאהב, מתמודדת מודה שהיא לא מאמינה שאפשר להכיר בנאדם ככה) לבין זרימה עם הפנטזיה (מתמודדת אחרת שמשוכנעת שגיאור הוא האביר על הסוס הלבן).

 

די ברור שלהפקה אין כוונה להגחיך את הסיטואציה או את הבנות שמסתובבות בטירה, מפיצות אנדורפינים ומסמנות את הטריטוריה שלהן, אבל מדי פעם מתפלק להן קצת ("אנחנו נהיה בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי האמריקנים", אמרה מתמודדת אחת, ומישהי אחרת טענה שאחת המתמודדות רווקה בגלל השיער שלה).


גיאור. פנטזיה בניחוח אמריקני

 

הטענה העיקרית נגד תוכניות מהסוג הזה, שמונעת מהצופה להאמין, היא שאי אפשר באמת להתאהב במסגרתן. האמת? לא ממש רלוונטי. ולמי שמתקשה - דווקא שם התאהבות אפשרית, כי מה היא התאהבות אם לא התהליך הזה בו אתה עוצם עיניים, נפטר באופן יזום משיקול הדעת שלך, ומרשה לעצמך להאמין שהבנאדם שעומד מולך הוא באמת כל הדברים שאתה מספר לעצמך שהוא?

 

זה לא תהליך ביקורתי, אלא כניסה מרצון לבועה עיוורת. זה קורה לטובים ביותר גם בחוץ, גם לאנשים שאף אחד לא שטף להם את המוח בהבטחות שגיא גיאור הוא מתת האל לברואיו. למה שזה לא יקרה באחוזה רומנטית עם ג'קוזי, שבעה תאי שירותים, שפע של נדל"ן והזדמנויות להפיל את עצמך כדי לקבל קצת צומי?

 

הפרס: חודש של יחסי ציבור

לגבי מה שבא אחר כך - למי באמת אכפת. ממתי יוצאי ריאליטי באמת עניינו מישהו. בארצות הברית הם הולכים על חתונה,

אני אסתפק בחודש זוגי של יחסי ציבור, וגם זה מעל לראש.

 

ודבר אחרון: חייבים להודות שגיא גיאור הוא הגבר המושלם לתפקיד; הוא נראה טוב, הוא שרמנטי עד כאב, יש בו כנות נעימה והוא משדר אותנטיות שגורמת לצופה לרצות להאמין לו, ואמונה כאמור היא דרישת התפקיד לצופה שמעוניין להתמכר לתוכנית.

 

בעצם כל התכונות שלא עזרו לו כל כך ב"הישרדות" מקבלות עכשיו הזדמנות שנייה, וזה תמיד נחמד שערוץ טלוויזיה ממשיך לספק עבורך תוכניות ריאליטי לככב בהן, עד שימצא הפורמט בו תהיה במיטבך. ומילה אחרונה לגיא אריאלי: חמוד, גם יפה לו לא מגולח, אבל ברגש, יקירי, ברגש!

 

לכל כתבות המדור לחצו כאן

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים