הלילה לא

1. האיש עם היד על הדלת

"גירו, גירו". ועוד פעם, "גירו, גירו". זה כל מה שתשמעו, פרט להדים העמומים של הבאסים שיוצאים מתוך המועדון. "גירו, גירו".

גירו הוא הסלקטור, והוא זה שיחליט אם תחיה או תמות הלילה. אם תישאר בחוץ בקור במשך שעות, עם 80 אחוז גברים ו־20 אחוז נשים מכוערות, עד שיימאס לך להגיד "גירו, גירו" בלי שהוא אפילו יפנה את המבט לכיוונך, וסוף סוף תלך הביתה לאונן. או שאולי תזכה להיכנס פנימה למקדש הדקדנטיות, ותוכל לנסות את מזלך עם בחורות שיכורות ומתודלקות מכדי לזכור איפה בדיוק הן נמצאות. לא שכל זה מעניין אותי עכשיו: אני מתמקד בתפר שבין המועדון לרחוב. יושב על כיסא יחד עם הקב"ט, מאחורי הגדרות שמפרידות בין אחד המועדונים הנחשבים בתל אביב להמונים שלא יודעים מה טוב ורוצים להיכנס פנימה.

"צריך לירות בכולם", אומר לי הקב"ט. "נניח שייכנסו, אני אפילו לא מבין מה יש להם לחפש בפנים". גם אני לא. יש סיבה ששותים ומסניפים בפנים. אם אתם עדיין מוצאים משהו קסום במועדון, תנסו להסתכל על אחד כשאתם לא שיכורים. אבל המסורבים בשלהם: "גירו, גירו", הם חוזרים ואומרים. וגירו בשלו, לא מסתכל עליהם.

בחוץ יש שבעה מאבטחים. רובם עולים מרוסיה; רוב האחרים הם בחורים צעירים גדולי גוף וחסרי אמצעים. כמה מהם מומחים בקרב מגע, או איגרוף או היאבקות או ג'יו־ג'יטסו, אבל לרובם יש פשוט רקע ברוסיה והרבה בשר. באבטחה מהסוג הזה הרבה יותר חשובים הגודל וכוח ההרתעה מהיכולת. קודם כל שלא יתעסקו איתך. וגם אם בכל זאת מתעסקים איתך, אף פעם לא מזיק להיות ענק.

מתוך צילומי הסרט "המסכה של יורי" (צילום: אלירן אביטל)

שגרת האבטחה שלהם כוללת חיפוש נשק וסמים שאיש לא טרח להסתיר על גוף הנכנסים, ופעם ב־20 דקות אוספים את הבקבוקים שזרוקים בחוץ, כי להיות ענק לא עוזר נגד בקבוק בראש. תמורת זה הם לא מרוויחים כאן הרבה או מספיק: בין 180 ל־250 שקל למשמרת של שמונה שעות, ועכשיו גם מכריחים אותם לבזבז חלק מהכסף על קורס יקר שנראה להם קשור לעבודה שלהם כמו לימוד לטינית. יש להם קב"ט שמתפקד כראש משמרת, אבל המנהיג הפנימי של החבורה הוא עולה חדש ענק, עם גוף ברוחב T-72 וידיים מתאימות, שפעם שירת בצבא רוסיה והיום הוא משרת על הגדר בתל אביב. הם קוראים לו "הגנרל", ולמרות שאני לא יודע איזה אדם שפוי בדעתו יחשוב להתעסק איתו, במהלך כמה לילות נתקלתי בכמה אנשים שעשו את זה בכל מקרה.

2. האשליות של האופטימי עם הכובע

אם יש לכם שאלה על אלימות במועדונים, האיש שאתם צריכים לדבר איתו הוא חיים גוזלי. חוץ מזה שהוא הישראלי הראשון שקיבל חגורה שחורה בג'יו־ג'יטסו ברזילאי והיה לוחם MMA בינלאומי, הוא עסק באבטחת מועדונים במשך יותר מעשור, עד לפני ארבע שנים. אז הוא סיים משמרת במועדון בתל אביב כששמע רעשים מכיוון הדלתות הנעולות של המקום. הוא סימן לבעלים שהוא מטפל בזה, ניגש לכניסה, פתח את הדלתות והבחין במנעול שזרוק על הארץ. כשהוא התכופף להרים אותו, משהו דקר אותו ביד וברקה. הוא נשכב והספיק לראות שניים בורחים משם. זה בהחלט הסיפור הרגיל של עוד מילימטר שמאלה והיית מת, אבל בינתיים תחפש לעצמך עבודה אחרת. כזאת שאתה לא צריך בה את היד. למרות שהוא כבר קיבל איומים בעבר מאנשים שנשארו בחוץ או נזרקו החוצה, השניים שדקרו אותו דווקא לא חיפשו את גוזלי. לא בטוח שהם חיפשו שום דבר יותר ספציפי מצרות.

כשהתחלתי לדבר איתו על אנשים שחוטפים מכות כשהם יוצאים לשתות בירה, ועל אחרים שנדקרים כי הם הסתכלו על בחורה, גוזלי אמר לי שבמקום לדבר עדיף שאני אראה את זה בעיניים. הוא הפנה אותי לאחד מצוותי מאבטחי הלילה העסוקים ביותר במדינה, ואחרי שדיבר איתם הם הסכימו לתת לי להידבק אליהם לחמישה לילות.

בלילה הזה, פרט לכמה אקראיים, שני אנשים נמצאים מחוץ למועדון לפחות שעה וחצי: בחורה שמנמנה בסוודר ואף עקום, ואשכנזי נמוך ושמנמן ואני מנחש שגם קירח, כי הוא חובש כובע פדורה שלא הופך אותו למגניב יותר. האשכנזי רוצה להיכנס עם חבר וחברה. הוא שולח אותה להכניס אותם, וגירו שואל אותה במהירות אם היא לבד, למרות שכבר נראה שהוא החליט שהיא לא תיכנס בזמן הקרוב. כשהיא מצביעה על שני החברים שלה מאחורה, הוא רק מסמן "לא" דיסקרטי עם הראש, כזה שבקושי עובר על חוק הסלקציה. כעבור רבע שעה בודק את השטח החבר של הנמוך. גירו צועק עליו שקודם הוא שלח את הבחורה ועכשיו הוא בא בעצמו. החבר מכחיש, אבל גירו כבר לא שם בשביל לשמוע.

החבר והחברה הלכו מזמן הביתה. רק הנמוך עם הכובע נשאר, מחכה ומשעין את המרפקים שלו על שער המתכת של הגדר, מתחת לגנרל ולצד הבחורה השמנמנה. מדי פעם הוא עוד פולט "גירו, גירו" חסר שכנוע עצמי, אבל בעיקר מחכה בשקט ליד השמנמנה שתופסת עכשיו את המקום הראשון בתור חסר המשמעות. גירו בעצמו מדבר עם הקב"ט ומתעלם לחלוטין מהקהל מולו, אלא אם מגיעה איזה בלונדינית עם מבט של מהופנטת והוא צריך לסמן לגנרל להכניס אותה, מה שכמעט כבר לא קורה בשעות המוקדמות האלה.

"צריך לירות בכולם", חוזר ואומר הקב"ט כשגירו קם.

אני רוצה לקום ולצעוק: לכו הביתה. אין לכם מה לעשות כאן. לא רוצים אתכם כאן, וגם ככה אתם חייבים להיות מסטולים או שיכורים מהתחת בשביל ליהנות בפנים. אתם לא עד כדי כך חרמנים, ואם כן, יש לכם יותר סיכוי בבר ממול, שם גם לא ייקחו מכם כסף על הכניסה אפילו אם אתם לא דוגמנית או ההוא מ"מה קשור". לכו הביתה.

אבל הם לא יקשיבו לי. הם כן עד כדי כך חרמנים. אני לא יודע אם הם אי פעם היו בפנים, אבל הם בטח מדמיינים שמחלקים שם מציצות וקוק בחינם, לא המון גברים שקרובים אחד לשני הרבה יותר ממה שהם מרשים לעצמם בחיים הפרטיים. ואלה בחוץ חושבים שאני עובד שם וסתם עובד עליהם שאני לא, אז אני נמנע מהמבטים שלהם רק כדי לא להפוך לזה שלא מכניס אותם פנימה.

שתי בלונדיניות מגיעות עם איזה פלייבוי, או שוגר דדי. הגבולות גם ככה די מטושטשים. גירו ניגש, מתרומם על קצות האצבעות, נותן לאחת מהן יד ומנחה אותן פנימה דרך קהל הילידים הפראים וחסרי התרבות. כשהגנרל מפנה לקבוצה מקום דרך שורצי הגדר, הכובען האשכנזי נשבר ומקלל, נשמע כמו אמריקאי שמנסה לדבר בעברית. "בן זונה", הוא אומר פעמיים לגנרל, שלא מתרגש משום דבר הלילה.

"אתה רואה למה אני לא מכניס אותם?", אומר גירו לגנרל, אפילו אם ברור שהסיבה שהוא לא הכניס את הכובען לא קשורה לאוצר המילים שלו. בכל מקרה, הוא כבר לא ייכנס פנימה הפעם. וכנראה גם לא מחר, כשהוא יבוא שוב לבזבז את הלילה שלו לשווא. הכובען חנון, וגירו לא אוהב את זה. והחנון מקלל, והקב"ט לא שוכח את זה.

לקראת רבע לחמש בבוקר, כשהרחבה בחוץ כמעט ריקה פרט לשמנמנה ולאיזה תמהוני שהחליט להיראות מוזר דווקא שם, גירו מסמן לה שהיא יכולה להיכנס. אחרי יותר משלוש שעות בחוץ, כשהיא חוצה את השערים, היא לא יכולה שלא לעטות פתאום פרצוף מאוכזב. לא נראה שהיא רוצה להיות חברה במועדון שמוכן לקבל אנשים כמוה. 

"מצטער, קמרלינג עסוק כרגע" (צילום: GettyImages)

3. האתלט שחזר עם בקבוק

ברגע שהם מפסיקים לרוץ ומתחילים לשתות ולעשן ולהסניף, הרבה ספורטאים לשעבר זורמים למועדונים. המאבטחים גירשו אחד כזה בגלל שהוא דחף את הבעלים בפנים, אז הוא עמד מחוץ לגדר וקילל את כל מי שהיה בסביבה - מאבטחים, סלקטור, בליינים ובעל הפיצוצייה ליד. הגנרל והחיילים שלו לא עשו דבר, כי יש להם סבלנות לקללות יותר מאשר לאמא של חולה טורט. הנשק הכי טוב שלהם נגדן הוא לא אגרוף, וגם לא שוקר או אלה או גז פלפל, אלא מצלמת סלולרי.

יש כמה דרכים לבחון את מי שמאיים עליך, אם אין לך סבלנות לגלות אם הוא רציני או לא. אתה יכול להגיד לו שאמא שלו זונה; אם הוא אמיתי, הוא מזנק עליך באותו רגע. אתה יכול לשלוף אלה ולראות אם הוא מרים בקבוק. אבל אם תתחיל לצלם אותו בסלולרי שלך, רוב הסיכויים שהוא יירגע מהר וישאל אותך למה אתה מצלם. זה, כמובן, אם אתה עומד מאחורי גדר מאובטחת.

האתלט לא נרגע כשהסלולרי נשלף. הוא המשיך בקללות בזמן שהסתובב וחיפש משהו על הרצפה, והגנרל סימן לצבא שלו להידרך. כשהוא נכנס לפיצוצייה, כולם ידעו מה הולך להיות: האתלט חזר החוצה עם בקבוק וזרק אותו לכיוון הכללי של כולם. באותו רגע הגיחו מהשער שבעה שומרים חמושים באלות ורצו לכיוונו. הוא עמד איתן לרגע, ורק כשהיו מטר ממנו התחיל לברוח כמו אדם שרודפים אחריו שבעה גברים עם אלות. כשהם תפסו אותו הם הסבירו לו במכות שלא משתמעות לשתי פנים איך הם חשים כלפי בקבוקי בירה שנזרקים לעברם.

אלא שלא תמיד זה נגמר בהסברים האלה. לפעמים המאבטחים מסלקים החוצה כנופיות אמיתיות, שלא מסתפקות בללכת איתם מכות בחוץ. בגלל זה מי שמפעיל את המאבטחים בדרך כלל מקושר לשמות גדולים בעולם התחתון הישראלי, במידה שמאפשרת לפתור סכסוכים במקרה הצורך. במקרה של האתלט, למשל, עוד רגע והיה צורך.

למחרת הוא חזר למועדון. הפעם עם אחיו, שלאחרונה התקבל לספר ה"מי ומי" של עולם הפשע. הבחור רצה לדעת למה אח שלו חזר הביתה כשהוא נראה כמו אחד שסיים 12 סיבובים עם רובוקופ, ולמה לו להעביר את העניין ללא קנס כספי או איזה רימון הלם קטן. הקב"ט הראה לו את הסרט שבו אחיו דוחף, מקלל וזורק בקבוק. העבריין פנה לאחיו, שאל "למה אתה מטומטם?", וקם והלך.

צילום: mct

4. הנמוך שלא הכיר את אורי

אלכוהול וכבוד הם שילוב מסוכן. אם תשאלו אותי, אלכוהול לא גורם למישהו להיות פושע, אבל אני לא יכול להתווכח עם זה שהוא לא עושה אף אחד חכם יותר. בכל מקרה, לא מעט איומים נזרקים לחלל הלילה בכל מסיבה. זה כבר לא "תכניס אותי או שאני אפרק אותך"; איומים ברצח מושמעים בלי יותר מדי מחשבה או סיבה. או שפתאום חונה ג'יפ שחור וגדול מול השערים, וארבעה גברים מציצים החוצה על המאבטחים מתוך עשן סיגריות במשך 25 דקות. אולי הם רוצים משהו, אולי רק מסתכלים על הבחורות. אבל כולם לחוצים קצת יותר.

אני יושב על כיסא ליד הקב"ט כשהוא מבחין במי שיש שיגדירו כ"עבריין צמרת", אבל לא בפניו. גם לעין הלא מקצועית שלי קל לזהות אותו כשהוא צמוד לשני שומרי ראש ענקיים בחולצות טריקו ובז'קטים מחויטים שמסתכלים מסביב, בוחנים את הסביבה ומעשנים. הקב"ט ממהר לסמן למאבטח שיכניס אותו דרך היציאה, והאח"מ מגיע ללחוץ לקב"ט את היד ולדבר איתו על נושאים שלא קשורים בי.

אני מסתכל מעבר לגדר ורואה בחור גבוה ורזה, בחולצת טריקו בקור של 12 מעלות, ומבחין שנייה מאוחר מדי שהוא מנסה לצוד את העין שלי. החוק מספר אחת של כל סלקטור הוא לא להביט לאף אחד בעיניים, כי אנשים שאתה מביט להם בעיניים נוטים להתחיל לדבר איתך. אבל אני לא סלקטור, ואני מביט לו בעיניים, והוא אומר לי: "תכניס אותי".

"אני לא עובד פה". בימים האחרונים הייתי צריך לשכנע יותר מדי אנשים שאני לא עובד פה.

"תכניס אותי אני אומר לך".

"אני לא יכול, אני לא עובד פה".

"לך תקרא לאורי".

מה, אני עובד פה?

"אני לא משקר לך, אני לא עובד פה". אבל בכל זאת אני יושב כאן על כיסא מעבר לגדר.

"אורי, הגבוה ההוא. נו, לך תקרא לאורי".

"לא מכיר את אורי".

"מה זה?", הוא אמר והקפיץ קדימה את הגוף, כמעט זינק מעל הסורגים. הסתכלתי שמאלה על הקב"ט, אבל נראה שהאח"מ חשוב מכדי שהבריאות האישית שלי תעניין אותו בדיוק ברגע הזה. התפקיד של הקב"ט זה לוודא שלא יתפתחו בעיות בעסק, והוא לא רוצה להיות זה שמייצר תקרית דיפלומטית שתגרום מחר לבעיה גדולה מאוד. הבטתי על שומרי הראש כבדי הגוף בז'קטים, אבל גם הם נראו לא מעוניינים. בסוף חזרתי אל הערס.

"תשמע, אני לא מכיר את אורי ואני לא מכיר אותך".

הוא שוב שאל מה זה. "היה לך טוב עד עכשיו שלא הכרת אותי. אתה עוד תכיר אותי. חכה, אתה עוד תירצח הלילה. חכה פה עכשיו עשר דקות", הוא אמר והוציא את הטלפון מהכיס.

אף פעם לא הבנתי למה ערסים מבקשים ממך לחכות עשר דקות במקום מסוים כדי שהם יוכלו לחזור ולרצוח אותך, אבל במקום לעזוב פניתי לקב"ט רק כדי לוודא שהכל תקין.

"תגיד, למה הבחור הזה מאיים עלי?".

הקב"ט סימן עם הראש שהוא מודע למצב, אבל לא הסיט ליותר משנייה את העיניים מהאח"מ, שבעצמו עדיין לא הביט פעם אחת אלי או אחורה, למוקד קולות האיומים. אבל הוא דווקא היה זה שענה לי. "הוא לא רציני זה", אמר האח"מ וסימן עם הראש לכיוון הכללי של הערס, ואז המשיך את השיחה שלו עם הקב"ט.

בהיסטוריה של צוות האבטחה הזה כבר היתה קטטה שהובילה לאיומים שגרמו לכמה מאבטחים להסתובב עם שכפ"צים במשך שבוע, עד שכל העניין נסגר "מחוץ לכותלי בתי המשפט". למרות שהאיום הפרטי הקטן שלי היה איום־לייט, איום־שטויות, פתאום שמתי לב שאני לא רגיל לקבל כאלה מאז התיכון, פחות או יותר. ואני רוצה להגיד לכם שצחוק צחוק, זה לא כל כך נעים שמאיימים עליך. לא בשביל 180־250 שקל למשמרת. 

5. חרדתו של השיכור הדבוק

4:00 בבוקר. מישהו שיכור מאוד כושל החוצה מהמועדון. השומרים בשער היציאה מפנים לו דרך, והוא מתנדנד אל עבר הכביש ואז אל עבר הפיצוצייה. לפחות ככה זה נראה, כי עוד לפני שהוא מגיע אליה הוא נתקל בעמוד, נעצר ונשען עליו לרגע ומתייצב, ואז נמרח לאט לאט עם הבטן והלחי שלו על הבטון החשוף, עד שהוא ישן כמו היפהפייה הנרדמת, אם היפהפייה הנרדמת היתה בחור מזיל ריר.

בעל הפיצוצייה קולט את זה ושולף מהמגירה מסקינג־טייפ שהוא שומר במיוחד לרגעים כאלה. הוא רץ החוצה ומדביק את הקצה של הטייפ לבטון, ואז מתחיל לחוג מסביב לעמוד ולשיכור כמו בני ישראל סביב יריחו, בדילוגי שמחה ובחיוך שובב, תוך כדי שהוא מדביק את הישן, שלא שם לב לכלום, לבטון, שלא שם לב להרבה פחות.

קהל קטן מתקבץ סביב הישן האנכי וצוחק ומצביע. מי שמגיע קצת יותר מאוחר זוכה להסבר מאחד מאלה שכבר נמצאים שם, כולל שתי בחורות יפות שנשארות למרות שהן צריכות להקשיב לאיזה חמישה גברים שמנצלים את ההזדמנות בשביל להתחיל איתן. אף אחד לא עוזב את ההצגה הכי טובה בדרום העיר בחמש הדקות שלוקח לשיכור להתעורר.

כשהוא עושה את זה, נראה שהוא לא שם לב לעמוד מולו. הוא פוקח עיניים ומתחיל לנסות ללכת קדימה לקולות צחוק מטושטשים ומרוחקים. כעבור כמה צעדים, כשברור גם לו שהוא לא מתקדם לשום מקום, הוא נלחץ. עוד כמה שניות והוא כבר ממש בפאניקה, מנסה בכל הכוח לברוח לאנשהו. עוד כמה שניות והוא שוב ישן, מזיל ריר על העמוד.

כעבור חמש דקות הוא מגיח שנית מעילפונו, מופתע לרגע לגלות מולו עמוד, אבל אז משתלטת עליו הבעה של "נכון, שכחתי", והוא מחליט בהיגיון להיכנע שוב לשינה.

הבחורות היפות הלכו, וגם אני לא חיכיתי לגלות מה קרה איתו. אולי הוא עדיין שם.

6. התגרה שירדה במעלית

אף פעם אל תלכו מכות עם זרים. אני יודע שאתם יודעים את זה, אבל אם עוד יש בכם ספקות, תבלו קצת זמן מחוץ למועדון. לפעמים אפשר לחשוב שמגזימים בתפיסת רמת האלימות במועדונים, אבל אם כבר, אחרי חמישה לילות עם שומרים אני רק מופתע שאנחנו לא שומעים על יותר פצועים קשה בקטטות. אישית, לא ראיתי מקרה אחד שעירב רק שני בחורים שהולכים מכות עד שמישהו מהם נופל לרצפה או מבקש להפסיק או בורח; רק חמישה אנשים שעוזרים לחבר שלהם לדפוק למישהו בעיטות לראש עד שכשהוא קם אי אפשר להאמין שהוא נשאר חי, ואז הם מרביצים לו עוד קצת עד שהוא נופל שוב, ואז עוד קצת, עד שהוא קם ואי אפשר להאמין שהוא נשאר חי. או שניים שמרביצים למישהו שמחזיר להם עם בקבוק. אין יותר גיבורים, רק טיפשים.

זה הפרוזדור מחוץ למעליות, בקומת הגג שבה שוכן המועדון הכי חם של לפני עשר שניות. המקום כבר לא מפוצץ, רק מלא, וכמה אנשים מחכים למעלית כשנזרקים אליהם מכיוון המועדון עשרה אנשים שהולכים מכות כמו אוהדי כדורגל. השומר שעומד בפרוזדור, מתאגרף לשעבר, רץ אל תוך האש בשביל לעשות משהו, למרות שלא ברור מה הוא כבר יכול לעשות. הוא שולח כמה אגרופים ותופס כמה אנשים, ואחרי חצי דקה מצליח להבין שזה מכות בין שתי חבורות עיקריות וכמה שסתם קפצו פנימה. מאוחר יותר יתגלה שכרגיל, מישהו מחבורה אחת התחיל עם מישהי מחבורה אחרת. עכשיו, בכל מקרה, כשכולם במועדון כבר שמעו על העניין, יש לפחות 20 אנשים שזורקים אגרופים ובעיטות לכל עבר. חלק מהם סתם מנסים לצאת גברים, אחרים ממש מנסים להרוג אחד השני, אף אחד לא מנסה להפריד, כולם לא יודעים לשתות.

כמה בחורות צורחות, גם כמה בחורים. מישהו מצליח לתפוס את השומר ומישהו אחר קופץ עליו מאחור עם נוגרות שלא היו מביישות את הבושידו. בלגן.

הקב"ט ושומר נוסף עזבו במקרה את קומת הכניסה, ועלו לבדוק משהו בחדר האבטחה. כשדלת המעלית נפתחת נופלת עליהם רביעיית מתפרעים. הם בועטים, נותנים מרפקים ומעיפים את דרכם החוצה.

הקב"ט מחלץ את השומר הראשון ללא נזק רציני, אם אתם לא מחשיבים ארובת עין שבורה כנזק רציני. הוא שולף ופותח בתנועה אחת אלה טלסקופית וממשיך לנופף לכל עבר, פוגע במה שעומד לידו. השומר השני תופס מישהו אבל חוטף ביס ליד הצוואר ומשחרר, יותר המום מאשר פצוע. מישהו מעיף עליו מישהו אחר והוא נופל.

העניינים לא נרגעים. מול הקב"ט קופצת דמות מוכרת. כשהוא שולח אליו אגרופים ובעיטות מתוך סרט של ואן דאם, הקב"ט נזכר שהוא מכיר אותו כאלוף הארץ לשעבר בקיקבוקסינג. הוא מתחמק מאגרוף שיכור אבל חזק, וחוזר עם מכת אלה לפנים. הקב"ט מנצל את ההלם הרגעי בשביל ללחוץ על הכפתור של המעלית. כשהיא נפתחת הוא קורא לשני השומרים האחרים. הם דוחפים כמה נשמות טובות פנימה, ואז הקב"ט שולף מכל גז מדמיע ומרסס אל תוך התא. הדלתות נסגרות. הקב"ט עוצר, חוכך בדעתו אם לתת להם לרדת עד הקומה התחתונה לפני שהם יזכו לאוויר, אבל מגיע למסקנה שזה יהרוג אותם. הוא מחכה רק עוד כמה שניות לפני שהוא קורא שוב למעלית. מישהו בפנים מנסה לקום לעברו וחוטף את האלה לכתף.

עכשיו העניינים נרגעים.

"ורק תאר לעצמך אם הם לא היו בני טובים", יגיד לי הקב"ט מאוחר יותר.

7. המקום שבו כולם שווים לאפס

בחור ערבי רוצה להיכנס. הוא לבוש יפה, אבל הסלקטורית מתעלמת ממנו. כמו רובן, גם היא התחילה את העבודה תמימה ונחמדה יחסית, אבל הפכה לכלבה עצומה אחרי שכל אדם שהיא לקחה את הזמן להסביר לו למה הוא לא יכול להיכנס לקח את הזמן להסביר לה למה היא שרמוטה. כשהתחילו לאיים עליה גם ברחוב, היא פשוט הפסיקה להתייחס לאנשים. היא מכניסה את מי שהיא מכניסה, ולא מדברת עם אף אחד אחר.

הכניסה עמוסה. עשרות בליינים מעוכים אחד על השני. כמה רוסים מקללים, אבל השומרים בכניסה עושים להם הנחה של קומראדים ולא מעירים להם, אז הקב"ט ניגש כדי להרגיע אותם בעצמו. כמה מזרחיים נראים דומה מדי לערסים, כמה אשכנזים דומים מדי לחנוני־על. הסלקטורית לא מכניסה אותם ועוד רבים אחרים. אם מישהו מהם יצלם בסלולרי והמשטרה תשאל, איזה מנהל יסביר שזאת מסיבה למוזמנים בלבד, או שהמקום בתפוסה מלאה על פי התקנות שהמשטרה בעצמה קבעה.

חלק משורצי הגדר מנסים להסביר לסלקטורית שהם חברים של הבעלים. אחד מספר לפנים שלא מסתכלות עליו שהיא בעצמה הזמינה אותו למסיבה בערב כשהיא קנתה אצלו בבוקר לחמניות במאפייה. אבל גם אם זה נכון היא לא שומעת כלום, אטומה לעולם החיצון. הערבי מנסה להסביר לה שאסור לה להפלות אותו, אז היא לא מפלה אותו ולא מקשיבה לו בדיוק כמו לכל אחד אחר. הוא עובר לקללות, וכעבור כמה דקות כבר מנסה להיכנס בכוח, דוחף אותה ואז נתלה על הגדר ודוחף את הגנרל, שדוחף אותו בחזרה כמה מטרים אחורה. הוא מתרומם מהר ורץ בחזרה לגדר, לא מבחין בקב"ט שיצא החוצה מהשער הצידי. הקב"ט שולח לו אגרוף שמאל עם כל הגוף דרך הלסת, והבחור הערבי נופל מחוסר הכרה בתוך שלולית.

לא נראה שזה מרגש מישהו מהבליינים מסביבו, ואף אחד לא מביט בו שרוע מובס ופצוע על המדרכה למשך יותר מחצי שנייה. בחור אדום עיניים בחולצת Ed Hardy, שקודם עמד מאחורי הערבי בתור לגדר, עושה חצי צעד קדימה ובועט קלות ברגל הרפויה שחוסמת לו את הדרך לשער. הוא ניגש אל הסלקטורית.

"אבל אחותי, בחייך, הייתי כאן אתמול".

צריך לירות בכולם.