אדמה אדמתי

"מדינה ייעודית ומלאימה" / אחמד טיבי

ישראל הרשמית טוענת בדבקות ובעיקשות זה מכבר, כי הגדרתה כמדינה יהודית אינה עומדת בסתירה להיותה מדינה דמוקרטית. האמנם?

הצהרות יש למכביר. החל מ"מגילת העצמאות", המסמך המכונן שקבע: "מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה". גם נאמר בה שהיא "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". אכן בומבה של משפט, אבל איפה בדיוק הפרקטיקה שלו? קברניטי ומכונני "המדינה היהודית" ובעיקר "הדמוקרטית", קבעו כי היא "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". נשמע אחלה. חבל רק שמגילה זו איננה אלא עוד מגילה גנוזה, שאפשר לומר עליה "הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים". אבל עד כדי כך לא לקיים?

אני פוסח על ההיסטוריה הטראגית, על כך שתקומת מדינת ישראל התגלגלה להיות אסונם של הפלסטינים תושבי הארץ, על גזל הקרקעות הדרקוני, על הממשל הצבאי, הגירוש, ריסוקו של עם שלם ושאר עוולות. אני מבקש לחיות כאן ועכשיו. להמשיך לחיות במולדתי שלי.

אין זה סוד שהיישובים הערביים בישראל סובלים מצפיפות בלתי נסבלת ומהעדר תשתיות ראויות. אחת מתופעות הלוואי של מציאות קשה זו היא בנייה בלתי מורשית. האוכלוסייה הערבית גדלה, אולם הקרקע שעומדת לרשותה קטנה. המדינה איננה מאשרת תוכניות מתאר ליישובים ערביים, אינה מקצה קרקעות, אך מתריעה ללא הרף מפני מגמות של ניכור ובדלנות. באמת נורא מפתיע. העובדה שבחלוף 60 שנה לא הוקם ולא יישוב ערבי אחד חדש, קל וחומר עיר ערבית, לא מפתיעה איש? זה נראה למישהו סביר בהתחשב בתהליכים הדמוגרפים הטבעיים?

האזרחים הערבים אינם אוויר. הם גם לא יתאדו. להיפך, הם כאן, כמו גם צאצאיהם. כולם מוכרחים להניח את הראש איפשהו. הרי כל הערבים שבישראל נולדו כאן. לא היגרו ולא הובאו במטוסים או ספינות. אנחנו לא בונים ללא היתר מסיבות גנטיות, כי אם מברירת מחדל של מי שלא בונים לו ולא מרחיבים את יישוביו, מי שחונקים אותו, מפקיעים את אדמותיו ואז הורסים לו את ביתו הדל. ישראל אינה אלא מדינה מלאימה בעלת משטר אתנוקרטי. הטוב הכללי מיועד רק ליהודים. אכן מדינה ייעודית!

היות שאני איש אופטימי מטבעי, הגשתי הצעת חוק שעיקרה הנהגת קריטיונים של שוויון בהקצאת קרקעות על ידי המדינה לאזרחיה. ההצעה, ברוח החלטות בג"ץ, היתה לתקן את חוק מינהל מקרקעי ישראל כך שמדיניותו תושתת על עקרון השוויון בהקצאת קרקע לכלל האזרחים, דבר שיוביל להקמת יישוב ערבי חדש או להרחבת תוכניות המתאר וכך לצמצם את תופעת הבנייה הבלתי מורשית. 

רציתי לאתגר את המערכת הפוליטית ובראשה הכנסת באמצעות ערך השוויון, לאמור: תנו גם לאזרחיה הערבים של הארץ את חלקם וזכותם לבנות, להיבנות, להוליד ילדים, לגדל אותם על איזשהי פיסת קרקע.

באופן לא לגמרי לא צפוי דחתה ועדת השרים את ההצעה. כל שרי הממשלה התייצבו והתנגדו, לרבות שרי מפלגת העבודה שאחראית היסטורית לגזל הקרקעות הגדול. אפילו ראש הממשלה נתניהו רץ ובא להצביע נגד.

ונוסיף לחיות כאן ולהאבק על זכויותנו, גם בהעדר הקצאת קרקעות וגם אם הדבר יחייב ריחוף. כי פשוט אין לנו מולדת אחרת.

ח"כ ד"ר אחמד טיבי, סגן יו"ר הכנסת, יו"ר סיעת רעם-תעל

נאמנות, אזרחות ושוויון / דוד רותם

דחיית הצעת החוק של ח"כ טיבי, לפיה יוקצו קרקעות בתחומי מדינת ישראל, גררה טענות מצד חברי הסיעות הערביות בדבר אפליה וחוסר שוויון.

יהיו ודאי כאלה שיזהו את תוכנה של הצעה זו, שמעלים בכל קדנציה בכנסת לדיון בכיסוי ובאצטלה של שוויוניות ודמוקרטיה. אך כל כולה של ההצעה הינה התעלמות ממטרותיה של המדינה ומניפולציה גלויה לעין תוך שימוש במונחים אוניברסאליים מעוררי כבוד.

הצעת החוק מובאת לעיונה של הכנסת תוך חלוקה פורמאלית: החוק עצמו ודברי ההסבר לו. ההצעה "קוראת למועצת מנהל מקרקעי ישראל לקבוע מדיניות קרקעות שתבטיח הקצאה שיוונית של מקרקעי ישראל לאוכלוסיה הערבית". עצם העלאתה מוכיחה כי קיימת מדיניות אי-שוויונית במדינת ישראל בהקצאת אדמות המדינה לאזרחיה הערבים, ולא היא.

אדרבא, חברי הכנסת המציעים מסתירים מהציבור בישראל מדיניות מגמתית במתכוון של העדפה מתקנת מצד מנהל מקרקעי ישראל כלפי האוכלוסייה הערבית.

בפולמוס פרובוקטיבי וריק מתוכן שניסה לעורר ח"כ טיבי בדיון על החוק במליאה, הוא לא יכול היה לעמוד מול דבריו הנכוחים של שר השיכון אריאל אטיאס, שהוכיח אחת לאחת כי מדיניות משרדו מתעדפת לטובה את ציבור הערבים בישראל ואף לא יכול היה להסביר מדוע כאשר רק שבועיים קודם לכן נדונה הצעת חוק המאפשרת הקמת ישובים יהודיים, טוענים חברי הכנסת הערבים כי מדובר בגזענות.

הסיבה למצוקה לכאורה בקרקעות זמינות במגזר הערבי, הינה פרי באושים של התנהלות ארוכת שנים מצידם של מנהיגיהם. תחושת הקיפוח לכאורה הינה תוצאה של הסתה מתמשכת, דרישות מעוותות, בלתי שוויונית ולא כלכליות הנובעות כולן מלאומנות קיצונית, אשר מלובה על ידי חברי כנסת ומנהיגי הציבור הערבי. דוגמא לכך ניתן למצוא בזכות הווטו שדורש הציבור הערבי על החלטות של המדינה ברמה הלאומית, ואוטונומיה בניהול ענייני התרבות, והדת שלו. מסמך "החזון העתידי של הערבים הפלסטינים בישראל", שהוצג במשרדי ועדת המעקב בנצרת, קובע כי במהלך שני העשורים הבאים, הציבור הערבי בישראל ידרוש, למעשה, מישראל להפוך למדינה דו-לאומית, שבה יש שותפות בין היהודים לערבים, וזאת לצד מדינה פלסטינית עצמאית. כמו כן במסמך מעלים דרישה לשינוי בסמלי המדינה.

בפועל, מנהיגי הציבור הערבי מסתירים מכלל הציבור את העובדות העומדות בבסיס טענתם לאי-שוויון. לא ברורה דרישתם הבלתי מתפשרת כי משפחה ערבית תתגורר ביחידות על בית צמוד קרקע רחוק מכל שכן. כמו כן, מנהיגי הציבור הערבי מסתירים גם את העובדה שגודלו הממוצע של כפר ערבי קטן וזניח, גדול בשטחו מעיר בעלת אוכלוסייה יהודית, המשמשת בית לרבבות רבות של בני אדם.

סוד נוסף הוא שאין ביישובים ערביים בגבולות מדינת ישראל ובתחומי הקו הירוק "בנייה רוויה" כלל. כאשר עקרון האי-שוויון מאלץ את אוכלוסיית המגזר היהודי להידחס במבנים המכילים מאות רבות של בני אדם. מנגד חיים הערבים בווילות מפוארות רחבות ידיים, המשמשות את המשפחה הגרעינית בלבד תוך דאגה לשמירה על "מרחק ביטחון" כאמור בינם לבין שכניהם.

במדינת ישראל כ-100 אלף מבנים בלתי חוקים, שמרביתם בנויים על אדמות המדינה ורובם המכריע במגזר הערבי. חלקו של המגזר היהודי בבנייה הבלתי חוקית וההשתלטות הפראית על אדמות המדינה, הינה קמצוץ זעיר ביחס למגזר הערבי. נתונים אלו מופיעים בדו"ח השופט גולדברג על הבנייה הבלתי-חוקית בנגב. שר החוץ ליברמן התייחס לבניה הבלתי חוקית באומרו: "מדובר ב-100 אלף מבנים בלתי חוקיים. זה לא משהו שכולו אלתור. זו פעולה מכוונת, גם מבחינת הפריסה הגיאוגרפית וגם מבחינה משפטית ופוליטית".

אכן, עקרון האי-שוויון קיים בפועל והוא בא לידי ביטוי במחירי הקרקעות המוצעות במכרזי מנהל מקרקעי ישראל, בהעדפה המשמעותית לטובת אוכלוסיית המגזר הערבי ובקביעת מחיר זול במיוחד. ביוזמת משרד השיכון ובהמשך למכרזים שפורסמו בספטמבר ובנובמבר, כשליש מהקרקעות במכרז, בהיקף של 2,247 יחידות דיור, יימכרו ביישובי מיעוטים בצפון הארץ. בין היתר ישווקו קרקעות להקמת 316 יחידות דיור באום-אל-פאחם, 268 בזרזיר, קרקע להקמת 207 יחידות בחורפיש ו-122באבו סנאן. השר אטיאס הדגיש כימשרד השיכון הוציא מכרזים לבניית דירות רבות בערים ערביות, שבהן הציבור הערבי ירגיש בנוח ויוכל לבנות באופן המתאים לצרכיו.

כל האמור לעיל מתייחס לחלק הפורמלי של הצעת החוק. בחלק המוגדר כדברי הסבר, נפוץ יותר העיוות, השימוש המניפולטיבי במונחים אוניברסאליים כמו דמוקרטיה ושוויון כחלק מתעמולה זולה ומגמתית שכל מטרתה הינה הכפשת מדינת ישראל.

ראוי היה כי הצעת חוק בנושא קרקעות ישראל, אם תובא בעתיד על ידי מנהיגי הציבור הערבי להצבעה בכנסת, תכלול בראש ובראשונה את השוויון בחובות האזרחיות, בהזדהות עם המדינה, ערכיה וסמליה, בחובת השירות הצבאי או האזרחי ועמידה נחושה לצד מדינת ישראל במאבקיה הקשים נגד אויביה.

הטוען לשוויון בזכויות אינו יכול להתעלם משוויון בחובות, וכל עוד לא יבינו נציגי המיעוט הערבי כי מדינת ישראל נועדה להיות הבית הלאומי לעם היהודי וכי הציבור בישראל לא יסכים כי אזרחים ישכחו את חובת נאמנותם למדינה ויפעלו נגדה, לא תסכים המדינה לחלק להם את משאביה המועטים.

ח"כ דוד רותם, ישראל ביתנו, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט