איזה מזל שלאשתי ולי יש אותה שריטה במוח
עם רעות אני מרגיש שאני יכול להתנהג כמו שאני באמת, וזה אומר לעשות הכל, כולל להשתמש בקולות מוזרים, להתפנק ולהתנהג כמו ילד קטן, לעשות פרצופים מפגרים, לבכות בסרטי ספורט, לאהוב, להתרגז, להתרגש ומה לא
אנשים מגדירים זוגיות טובה באופן שונה. חלקנו יגיד שזוגיות טובה היא כזאת הגורמת לנו לעשות כל דבר ביחד ללא תחושת מיאוס. אחרים יגידו שזוגיות טובה היא כזאת המעניקה חופש ואינה כובלת את בני הזוג זה לזה. חלקנו יגיד שזוגיות טובה היא שוויון מוחלט בכל מטלות הבית, ואילו אחרים יגידו שיש לבצע חלוקת מטלות מוגדרת ומוקפדת. באופן זה למעשה מוצא כל זוג האיזון המתאים לו ומשתדל לשמור עליו.
אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל נראה לי שרעות ואני סיגלנו לעצמנו איזון לא רע בכלל. מעבר לאיזון, יש משהו בזוגיות שלנו שגורם לי לחשוב שהיא יוצאת דופן. היא יוצאת דופן באופן שבו אנו מרגישים חופשיים זה עם זה. אנחנו נותנים למה שצפון בתוכנו עמוק פנימה להתפרץ בכל הכוח. ולמה הכוונה?
לכל אחד מאיתנו יש דברים שהוא מרשה לעצמו לעשות כשהוא לבד בלבד. נקרא לזה להשתטות, לזרום, להרגיש חופשי, להיות חסר מעצורים, להיות עצמך. לעשות דברים שלעולם לא היינו עושים ליד אנשים אחרים, אפילו היו חברינו הקרובים ביותר. עם רעות אני מרגיש שאני יכול להתנהג כמו שאני באמת, וזה אומר לעשות הכל, כולל להשתמש בקולות מוזרים, להתפנק ולהתנהג כמו ילד קטן, לעשות פרצופים מפגרים, לבכות בסרטי ספורט, לאהוב, להתרגז, להתרגש ומה לא. ואם תעצרו לחשוב לרגע, תגלו שחופשיות שכזו אינה דבר של מה בכך, שכן חלקנו אפילו מרגישים נבוכים להתנהג כך כשאנחנו לבד.
"בייבי בייבי!!! אל תשאל מה קרה!"
המיוחד בכל זה הוא שרעות מרגישה בדיוק אותו הדבר כמוני. למעשה, בזמן זה ממש רעות רצה מהסלון לעבר חדר השינה תוך כדי צעקות "בייבי בייבי!!! אל תשאל מה קרה!" היא מקרבת את פרצופה עד לכדי חצי סנטימטר מחוטמי, מגדילה את עיניה, נוקשת בעוצמה על כתפי מספר פעמים ואומרת בקול גבוה: "בייבי בייבי אל תשאל מה קרה! עוד חודש אין יותר גיא פינס!". תודו שזה לא דבר נורמטיבי למישהי שנמצאת בעיצומה של כתיבת דוקטורט...
אני מקשר את החופשיות הזאת גם לדברים הקטנים הקיימים בכל זוגיות והופכים אותה למיוחדת יותר. הדברים הקטנים האלה מושפעים מהחופשיות שאנחנו מרגישים סמוך לבן הזוג שלנו. ואני לא מתכוון לדברים קטנים כמו לקרוא אחד לשני קוקי, מאמי וכיוצא בזה. אלא לאופן שבו אנחנו מתנהגים Off the record, כשאף אחד לא רואה.
אצלנו, למשל, ישנו חוק האומר שמי שמרים את ידו ומצביע, כמו בכיתה, יכול לבקש מהצד השני כמעט כל בקשה שעולה על רוחו (אם כי הבקשה מוגבלת לרמת מעיקות בינונית עד גבוהה בלבד). וכך, אם שנינו כבר נכנסנו למיטה ועל סף הירדמות, יכולה רעות להניף את אצבעה אל על ולדרוש "בייבי! תביא לי כוס מים גדולה בבקשה". אם אתנגד נחרצות להבאת המים, תוכל רעות להציב את אצבעה אל מול עיניי ולומר "but I did this!" תוך שהוא לוחצת עם אצבעה על עיניי.
האחרון שמגיע למיטה הוא ביצה סרוחה
דוגמה נוספת היא התחרות חסרת הפשרות מי מגיע בכל יום אחרון למיטה. האחרון שמגיע הוא כמובן ביצה סרוחה. מעבר להיותו ביצה סרוחה, הוא גם יזכה לשמוע ביצוע של שיר הביצה הסרוחה, שיר שמילותיו והלחן שלו משתנים בהתאם לרוח התקופה. האהוב עלי מבוסס על שיר הנוער העובד והלומד "חולצה כחולה", ההולך כך: "ביצה סרוחה, ומסריחה, יותר מסריחה מכל האחרות האחרות..."
יש כאלה שיסבירו את החופשיות הזאת בכך שאני מזל עקרב ורעות מזל דלי. אני סבור שלשנינו יש שריטה זהה עמוק בגזע המוח, שריטה שגורמת לנו לאהוב את אותן שטויות. אחרי הכל, אנחנו Coupley Couple...
מומלצים
