בניגוד לחברי מהשמאל, אין לי שום טענה אידיאולוגית כלפי המתנחלים. נהפוך הוא. אני סבור שמתנחלי הימין אינם נגועים בצביעותם של מתנחלי השמאל, היושבים תחת גפנם ותחת תאנתם מבלי שינידו עפעף על כך שעל חורבותיהם ואדמותיהם של כפרים ערבים הם יושבים.
מתנחלי הימין אומרים בפה מלא: "זו שלנו, זו גם כן", ואינם מסתתרים מאחורי אליבי מופרך על הבדל שקיים כביכול בין גזילה לגזילה ובין עוול לעוול. הם מבינים שחטאי 1948 (עם מרכאות ובלי מרכאות) לא ילבינו כשלג על ידי מירוקם של חטאי 1967.
הטענה שלי כלפי המתנחלים היא בתחום האנושי. אני פשוט לא מבין אותם. קשה לי לתפוס איך אנשים שמהרבה בחינות עולים על צדקני השמאל, מהם אנשים שהם צדיקים אמיתיים כמו הרב מאיר חי משבי שומרון שנרצח לא מכבר, יכולים להיות כל כך עיוורים ואטומים כשמדובר בשכניהם הערבים.
קשה לי להבין איך ציבור הניזון מערכים, ואשר ללא הגרעין הקשה שלו לא נשרוד כאן (טובי בניהם, כמו בני הקיבוצים בימים עברו, הם בבירור עמוד השדרה של צה"ל) – מתעלמים לחלוטין מזכויותיו של הצד השני. קשה לתפוס איך אנשים שצדקה וחסד הם לחם חוקם, מסוגלים להיות עיוורים לעוול שנעשה למי שאינו יהודי.
איך מצד אחד הם ענווי רוח ומצד שני יהירים. איך הם לא רואים שהערבי, בדיוק כמוהם, רוצה לחיות את חייו עם כמה שפחות סבל וטרטורים. איך הם לא מכירים בעובדה הפשוטה שגם לערבי יש כבוד עצמי. יום יום הם עוברים במסלולים מהירים במחסומי הגדה, בעוד שכניהם עוברים השפלות במסלולים המקבילים. יום יום הם אוטמים את הרגש הבסיסי של הזדהות עם הזולת.
קשה להאמין שאנשים רגישים אינם מבינים עד כמה הבנייה האדנותית שלהם, עם מוסדות הציבור המפוארים מאבני גזית – מתנ"סים, בתי כנסת, מקוואות – מקוממים את אלה שחיים לצידם בתנאים של עולם שלישי.
וגם לא ברור איך בלי לחשוב פעמיים הם לא נותנים שום סיכוי להידברות. איך שוב ושוב הם מכשילים את הממשלות שלהם (שלהם, לא של השמאל), כשנפתח איזה פתח תקווה.
מעולם לא שמענו מכיוונם של המתנחלים, להוציא אולי בודדים שמייד נצלבו על ידי הציבור שלהם, הצעות יצירתיות להסדר עם הפלסטינים מלבד "עוד דונם ועוד דונם", או גרוע מזה, טרנספר.
זעקת הנגזל שלהם עכשיו נוכח גזירת הקפאת הבנייה בהתנחלויות, היא דבר מחפיר. הייתי תובע בשעה זו מהמתנחלים במלוא התוקף להפסיק ליילל ולאיים ולעשות חשבון נפש. לבוא עם הצעה משלהם איך להתקדם לשלום.
בואו נראה אתכם למשל עומדים באמת מאחורי תפיסת ארץ ישראל השלמה, ומיישרים שורות עם הפלסטנים סרבני החלוקה, לאמור: ארץ אחת עם שוויון זכויות מלא לכל תושביה. או לתמוך ברעיון המהפכני של שתי מדינות מקבילות על כל השטח.
אל לנו לוותר להם הפעם. עלינו לומר להם: אם לא תתנערו מהקיצוניות ההרסנית שלכם, בבוא יום הנסיגה לא נפנה אתכם בכוח, אלא נתקפל עם הצבא. מי שלא ירצה להתפנות, שיישאר במקומו ללא הגנה. נראה אותם אז.
