גם אנחנו אמריקה

לנגסטון יוז - גם אני שר את אמריקה

גַּם אֲנִי שָׁר אֶת אֲמֵרִיקָה.

הֵם שׁוֹלְחִים אוֹתִי לֶאֱכֹל בַּמִּטְבָּח

כְּשֶׁבָּאִים אוֹרְחֵים,

אַךְ אֲנִי צוֹחֵק

וְאוֹכֵל הֵיטֵב

וְגָדֵל חָזָק.

אֵשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן

כְּשֶׁיָּבֹאוּ אוֹרְחִים.

אִישׁ לֹא יָעֵז לוֹמַר לִי

"אֱכֹל בַּמִּטְבָּח",

אָז.

הֵם יִרְאוּ עַד מַה יָּפֶה אֲנִי

וְיֵבֹשׁו-

יוז. גם אני אמריקה (צילום: GettyImage)

ריטה דאב - רוֹזָה

אֵיךְ יָשְׁבָה שָׁם,

הַזְּמַן נָכוֹן בְּתוֹךְ

מָקוֹם כָּל-כָּךְ שָׁגוּי עַד שֶׁהָיָה מוּכָן.

חֲלוֹמוֹ עַל סַפְסָל

לָנוּחַ עָלָיו. מְעִילָהּ הַנָּבוֹן.

הַשַּׁלְהֶבֶת הַטְּהוֹרָה שֶׁל מַבָּטָהּ

הַמְבֻתֶּקֶת עַל-יְדֵי הֶבְזֵק מַצְלֵמָה.

כְּשֶׁהִתְכּוֹפְפוּ לְהָרִים

אֶת אַרְנָקָה. אוֹתָהּ מֶחֱוַת-נִמּוּס

לוסיל קליפטון - אנחנו רצות

אֲנַחְנוּ רָצוֹת

רָצוֹת

וְהַזְּמַן סוֹפֵר אֶת מֶשֶׁךְ הָרִיצָה

מֵהַצַּד כְּבַת

יְחִידָה.

אִמּוֹתֵינוּ נוֹהֲרוֹת לְפָנֶינוּ,

מְעַרְסְלוֹת אֶת שְׁדֵיהֶן

בִּידֵיהֶן.

הָהּ הִתְפַּלְּלוּ שֶׁמַּה שֶּׁבִּרְצוֹנֵנוּ

יִהְיֶה שׁוֹוֶה אֶת הָרִיצָה הַזּאֹת,

הִתְפַּלְּלוּ שֶׁמַּה שֶּׁאֲנַחְנו רָצוֹת

לִקְרָאתוֹ

הוּא מַה שֶּׁבִּרְצוֹנֵנוּ.

קליפטון. למה אנחנו רצות?

גוֶונדוֹלִין בְּרוּקְס - נאום לצעירים

אִמְרוּ לָהֶם,

אִמְרוּ לָעוֹמְדִים בַּשַּׁעַר,

חוֹבְטֵי-הַשֶּׁמֶשׁ,

מְזַהֲמֵי-עַצְמָם,

מְהַסֵּי-הַתֹּאַם,

אִי אֶפְשָׁר שֶׁתָּמִיד יִשְׂרֹר לַיְלָה".

הַצֶּדֶק יִהְיֶה אִתְכֶם.

כִּי זוֹ רִיצַת-הַסִּיּוּם הַקָּשָׁה.

אַל תִּחְיוּ לְמַעַן נִצָּחוֹן בַּקְּרָבוֹת.

אַל תִּחְיוּ לְמַעַן סוֹף הַשִּׁיר.

חַיּוּ לְמַעַן מַה שֶּׁעַד.

רוברט הֵיְידֶן - ימי ראשון של חורף אלה

גַּם בִּימֵי רִאשׁוֹן הָיָה אָבִי מַשְׁכִּים קוּם

וּמִתְלַבֵּשׁ בַּקֹּר הַכָּחֹל-שָׁחֹר,

וְאָז בְּיָדַיִם שֶׁעוֹרָן בָּקוּעַ, כּוֹאֲבוֹת

מֵעֲבוֹדָה בְּמֶזֶג-הָאֲוִיר שֶׁל יְמוֹת הַחוֹל, מְלַבֶּה

אֵשׁ כְּסוּיַת-אֵפֶר. אִישׁ לֹא הוֹדָה לוֹ מֵעוֹלָם עַל כָּךְ.

כְּשֶׁהִתְחַמְּמוּ הַחֲדָרִים, הָיָה קוֹרֵא בְּקוֹל,

וּלְאִטִּי הֲיִיתִי קָם וּמִתְלַבֵּשׁ,

יָרֵא מִפְּנֵי הַכְּעָסִים הַמִּתְמַשְּׁכִים שֶׁל אוֹתוֹ בַּיִת,

עִם מִי שֶגֵּרֵשׁ אֶת הַקֹּר מֵהַבַּיִת

וּבְתוֹסֶפֶת לְכָךְ צִחְצֵחַ אֶת נַעֲלַי הַטּוֹבוֹת.

מַה יָּדַעְתִּי, מַה יָּדַעְתִּי

עַל מַטְּלוֹת הָאַהֲבָה הַצְּנוּעוֹת וְהַבּוֹדְדוֹת?

קלוֹד מק-קיי - הלינץ'

רוּחוֹ נָסְקָה שָׁמַיְמָה בְּעַמּוּד עָשָׁן.

אָבִיו, עַל דֶּרֶךְ הַנּוֹרָא בַּיִּסּוּרִים,

צִוָּה עָלָיו לָשׁוּב אֵלָיו שֵׁנִית;

הַפֶּשַׁע הַנּוֹרָא נִשְׁאָר בִּלְתִּי מָחוּל.

כָּל הַלֵּיל כּוֹכָב בּוֹדֵד זָרַח

(אוּלַי זֶה אֲשֶׁר הִנְחָהוּ בִּימֵי חַיָּיו

אַךְ לְבַסּוֹף הִסְגִּיר אוֹתוֹ לְגוֹרָלוֹ אַכְזָר)

עָצוּם בַּאֲמֵלוּתוֹ מֵעַל תְּנוּדוֹת הָאֲבוּקָה.

הִפְצִיעַ שַׁחַר וּבִמְהֵרָה הֲמוֹן גְּבָרִים וְגַם נָשִׁים

נָהַר לַחֲזוֹת בְּתִפְלֶצֶת הַגּוּפָה הַמִּתְנוֹדֶדֶת

בַּחַמָּה. הַנָּשִׁים הִצְטוֹפְפוּ וְנִדְחֲקוּ לְהִתְבּוֹנֵן,

בְּלִי שׁוּם נִצְנוּץ שֶׁל צַעַר בְּפִלְדַּת עֵינֵי הַכְּחֹל;

וִילָדִים, אֲשֶׁר בְּלִינְץ' עוֹד יִשְׁלְחוּ יָדָם אַף הֵם,

רָקְדוּ בַּעֲלִיצוּת שְׂטָנִית סְבִיב הַפֶּגֶר הַמַּבְעִית.

מייקל ס. הַארְפֶּר - היסטוריה אמריקאית

אַרְבַּע נְעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת אֵלוּ שֶׁהִתְפּוֹצְצוּ

בַּכְּנֵסִיָּה הָהִיא בְּאַלַּבָּמָה

מַזְכִּירוֹת לִי אֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת

הַשְּׁחוֹרִים שֶׁהֻשְּׁטוּ לְעַבְדוּת מֵאַפְרִיקָה

וְהֻחְזְקוּ בְּרֶשֶׁת מִתַּחַת לִפְנֵי הַמַּיִם

בִּנְמַל צַ'ארְלְסְטוֹן

כְּדֵי שֶׁאֲדֻמֵּי-הַמְעִילִים לֹא יִמְצְאוּם.

אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת מַה שֶּׁאֵינְךָ רוֹאֶה,

לֹא כֵן?

יוּסֶף קוֹמוּניאנקָה - אֵלַת הַמְכָסוֹת מקוננת

ג'וֹרְג' וַאלַאס מֵת.

מעטים הִתְחָרְטוּ כָּמוֹהוּ, שׁוֹמְטִים

פְּקָעוֹת חוּטִים וּמַסֵּכוֹת, אַךְ עוֹדֶנִּי רוֹאֶה

אֶת צְבָא שִׁנֵּי הַדְּרָקוֹן

אֶגְרוֹפֵי אַלּוֹנִים לוֹפְתִים תַּיִל דּוֹקְרָנִי.

כָּמָּה כְּפִילִים שֶׁלּוֹ נִצָּתִים מֵחָדָשׁ,

מַחֲנִיפִים לַמַּעֲרָב וְלַמִּזְרָח, מִכָּאן

אֲבִיבִיִּים וְעַל גְּבָעוֹת מִשְׁתַּלְהֲבוֹת

הַנִּשְׁקָפוֹת אֶל אֱלֹהִים יוֹדֵעַ הֵיכָן?

הַלְּוַאי שֶׁיָּדַעְתִּי מַדּוּעַ מְחַרְחֲרֵי שִׂנְאָה

עֲלֵי אֲדָמוֹת. צָפִיתִי וְרָאִיתִי קִסּוֹסֵי

חֶנֶק וְאוֹר שֶׁמֶשׁ מְשַׁתְּפִים פְּעֻלָּה,

זוֹחֲלִים לְעֵבֶר בֶּגוֹנְיָה שֶׁהוּבְאָה בֵּין הַמְצָרִים.

קומוניאנקה. נודדים לנקודות הנהדרות ביותר

על המשוררים

לנגסטון יוז (1902-1967) גדל במיזורי ואחר כך באילינוי. אחרי שנה באוניברסיטת קולומביה שוטט ברחבי אפריקה ואירופה בטרם השתקע בהארלם, הרובע השחור של ניו יורק. הוא הפך לאחת הדמויות המובילות ב"רנסאנס של הארלם" ולאחד מחשובי המשוררים האפרו-אמריקנים של ארה"ב.

ריטה דאב, מי שהיתה "שרת השירה של ארצות-הברית", נולדה ב-1952 באקרון, אוהיו, קיבלה את פרס פוליצר לשירה עבור הקובץ "תומאס ובעולה", שהתה בישראל בקיץ 1979 ומשמשת פרופסור לספרות באוניברסיטת וירג'יניה.

לוסיל קליפטון, ילידת 1936, העפילה מחיי עוני ומצוקה לכותל המזרח של השירה השחורה. גוונדולין בְּרוּקְס (1917-2000) נולדה בטופיקה שבמדינת קאנזאס, במערב התיכון של ארה"ב, וגדלה בשיקאגו לאב שרצה להיות רופא ובגלל עוניו נעשה שָׁרָת. ברוקס היתה הראשונה בין משוררי ארה"ב השחורים שקיבלה את פרס פוליצר לשירה ואף היתה יועצת ספריית הקונגרס לשירה, התואר שקדם ל"שר השירה של ארצות הברית".

רוברט היידן (1913-1980) גדל בעוני בדטרויט, ספרנים גילו אהדה כלפיו ולבסוף קיבל מילגה ללימודים גבוהים. היה המשורר השחור הראשון שמונה ליועץ ספריית הקונגרס לשירה. קלוד מֶקְ-קֵיי (1889-1948), יליד ג'מאייקה שהשתקע בנעוריו בארה"ב, השתלב ב"רנסאנס של הארלם" ומצא את מחייתו בעבודה גופנית, לרבות בנמל ניו יורק.

מייקל ס. הארפר, שנולד בברוקלין ב-1938, נמנה עם חשובי המשוררים האפרו-אמריקנים המודרניים. הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת בראון והיה שר השירה הראשון של מדינת רוד איילנד. יוסף קומוניאנקה, מהבולטים במשוררי אמריקה השחורים, נולד ב-1947 בבוגאלוסה שבמדינת לואיזיאנה, השתתף במלחמת וייטנאם, זכה בפרס פוליצר לשירה ב-1994 ומשמש פרופסור לספרות באוניברסיטת פרינסטון.

הטראומה עדיין קיימת

ביום ראשון הקרוב, ה-17 בינואר, מציינים בארה"ב את "יום מרטין לותר קינג", היום המוקדש לגדול מנהיגיו של

המאבק לשוויון הזכויות של האפרו-אמריקאים. קינג נרצח ב-4 באפריל 1968 על-ידי קנאי לבן, אך דמותו חקוקה לעד בתולדות המאבק הזה, שהוא ביקש לנהל בדרכי שלום.

בארה"ב יש ל"יום מרטין לותר קינג" מעמד ממלכתי. אף כי לא כבר התחוללה באמריקה תמורה היסטורית ונשיא שחור נכנס לבית הלבן בוושינגטון, עדיין לא פסו מן הרפובליקה הגדולה הסיבות להמשך ההתמודדות עם האפלייה הגזעית והחתירה לשיפור מצבו החברתי והפוליטי של המיעוט השחור.

בכל אופן, טועה מי שסבור שהמהפך מרחיק-הלכת, המתגלם בנשיאותו של ברק אובאמה, מחה כהרף עין את הטראומות של מאות שנות העבדות. לכך יידרשו דורות של שוויון-אמת בכל תחומי החיים. "יום מרטין לותר קינג" נראה הוא הזדמנות נאותה לתרגם שירים של פייטנים שחורים, שאחד היסודות המרכזיים בהם היא הוויית האפלייה והדיכוי של בני גזעם, ובה-בעת גם תקוות הגאולה שלא דעכה, אפילו בזמנים הקשים והמיוסרים ביותר.