השוביניזם מבטל את אפשרות קיומו של רצון מורכב, לפחות ככל שהדברים אמורים בסקס. הוא מבין את 'רוצה אבל' כ'רוצה'. חד, חלק ופשוט"
ההנחה הכללית, זאת שעוזרת לגברים כאלה להבין את האשה טוב יותר ממנה, היא שאין אשה שלא רוצה גבר כמוהם. היא רק חוששת, לדעתם, והם רק משכנעים אותה לטובתה שהיא עומדת ליהנות איתם"
הגוף שלה אומר משהו, הפה אומר משהו אחר
כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת? מחקר חדש בדק את את דרגת ההסכמה לסקס בעקבות חשיפה לגירוי מיני. המוח של נשים ואיברי מין שלהן מגיבים אחרת לגירוי מיני. המוח והגוף הגבריים מתואמים יותר. האם יש לכך משמעות ערכית?
"המוח של נשים ואברי מין שלהן מגיבים אחרת לגירוי מיני, לעומת התגובות הגבריות, שמתואמות יותר בין המוח והגוף", טוענת פרופסור מרידית שיברס (Meredith Chivers) מאוניברסיטת קווינס בקנדה, בעקבות מחקר חדש של צוות חוקרים בינלאומי בראשותה. המחקר התפרסם בכתב העת המקוון Archives of Sexual Behavior.
נשמע אולי מוזר, אבל החוקרים בדקו בפועל, אם כי מן הסתם שלא בידיעתם, את העובדות שמאחורי המשפט העברי המכונן של דן אלמגור: "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת", מה לא כתבו על המשפט הזה? עד בית המשפט העליון הוא הגיע. בית המשפט קבע שאין כאן בכלל שאלה. ה"לא" של האשה משמעותי יותר מהכוונה שלה, אם יש בכלל הבדל בין הדיבור הגלוי שלה לבין איזו כוונה נסתרת.
רצון בינארי לעומת רצון מורכב
יש גברים שמרגישים לרגע מבולבלים בין התגובות השונות כלפיהם של האשה שמולם. איך הם יכולים לדעת מה היא רוצה מהם? הגוף שלה מדבר מצד אחד, והמילים שלה מדברות מצד שני. למי להאמין יותר, לגוף או למילים? לגוף, כמובן. הגוף שלה, לשיטתם של גברים כאלה, הוא האמת שלה, בעוד שהמילים הן בסך הכל מילים. מילים יכולות לשקר, להוליך שולל ולהטעות, במכוון ושלא במכוון. לשיטתם, הגוף יכול לדבר רק אמת. פתאום, הם צבא השחרור של האשה - יוצאים לשחרר אותה מהעול של המילים שלה.
הנטייה היום היא להסביר את הפרשנות הגברית הזאת כשוביניזם מכוער. גברים כאלה, כך מקובל להגיד, הם חדורי מטרה. הם לא מוותרים עד שהם יבהירו לאשה מה היא רוצה באמת, כלומר – מה הגוף שלה רוצה. ההנחה הכללית, זאת שעוזרת לגברים כאלה להבין את האשה טוב יותר ממנה, היא שאין אשה שלא רוצה גבר כמוהם. היא רק חוששת, לדעתם, והם רק משכנעים אותה לטובתה שהיא עומדת ליהנות איתם את ההנאה של החיים שלה. בעצם, להרגשתם, הם עוזרים לה להחליט מה טוב בשבילה.
יש כאן תפישה של רצון בינארי (רוצה, לא רוצה) לעומת תפישה של רצון מורכב יותר ("רוצה אבל", כמו גם "לא רוצה אבל", או "רוצה ולא רוצה"). השוביניזם מבטל את אפשרות קיומו של רצון מורכב, לפחות ככל שהדברים אמורים בסקס. הוא מבין את "רוצה אבל" כ"רוצה". חד, חלק ופשוט. השוביניזם מתנהג כאילו הוא פועל בשמם של ערכים. הוא שונא צביעות. "אם את רוצה, אז אל תשחקי לי משחקים ואל תעמידי פנים".
האם האשה אכן מעמידה פנים? האם היא באמת משחקת, עם ה"לא" שלה, ברגשות של הגבר הקולט אצלה סימנים של רצון?
התגובה המינית היא קומבינציה דינמית
היום יום עיון:
היבטים של יחסים ברשת
במכללה האקדמית עמק יזרעאל יתקיים היום (13.1.10) יום עיון בנושא אהבה מקוונת: היבטים תיאורטיים, מחקריים ופרקטיקות של יחסים ברשת. בכנס, שיתקיים במרכז התקשורת, בניין 1, אולם 1150, החל משעה 10:00, ידבר ד"ר נעם לפידות-לפלר על גורמים מצביים והשפעת על הסרת עכבות ברשת; אבינועם בן זאב ידבר על אתיקה של אהבה מקוונת; אורטל חדד ונטאלי צפריר ידברו על ייצוג העצמי של נשים צעירות באתרי היכרויות; ד"ר רבקה שטטפלד תדבר על זהויות וירטואליות באתרי היכרויות. במושב הפרקטי, שיתחיל ב-12:30, ידברו מנהל JDate אמיר קלנר, ירון מינץ מ"נפגשים", אפי אומיאל-פדידה ממכללת עמק ישראל ודרור גלוברמן מחדשות ערוץ 2. את הכנס יסכם ד"ר עמית קמה מהחוג לתקשורת של מכללת עמק יזרעאל. הכניסה חופשית, הציבור מוזמן.
התגובה המינית של האדם היא קומבינציה דינמית, המשלבת תהליכים קוגניטיביים, רגשיים ופיזיולוגיים. המחקר של פרופסור שיברס וצוות החוקרים שלה בדק, בעקבות חשיפה לגירוי מיני, את דרגת ההסכמה לסקס בכל תהליך כזה, ומצא הבדלים משמעותיים בין נשים לגברים.
החוקרים ניתחו, לצורך זה, 134 מחקרים שהתפרסמו בין השנים 2007-1969. מספר הנחקרים, בכל המחקרים שנבדקו, הוא יותר מ-2,500 נשים ו-1,900 גברים. כל המחקרים בדקו את רמות הגירוי של הנחקרים, בעקבות חשיפה לגירוי, אבל שיטות המדידה היו מגוונות למדי, כולל מדידות די אינטימיות.
והנה הממצאים. הממצא הראשון לא יפיל אף אחד מהכסא. גברים מגלים דרגה גבוהה יותר של הסכמה לסקס בעקבות חשיפה לגירויים. גם הממצא הבא ישאיר את כולם על הכסא. התגובה הגופנית של הגברים לחשיפה לגירוי מיני תואמת להפליא את התגובה הנפשית שלהם. אם הגוף רוצה סקס, כך גם הנפש. הממצאים הבאים מתחילים לעורר יותר עניין: אין תמיד התאמה בין "הרצון" של איברי המין הנשיים לבין הרצון של המוח שלהן. האשה יכולה להיות מגורה פיזית, אבל המוח יישאר רגוע. נוצר, במובן הזה, פיצול בין הגוף למוח הנשיים.
ההבחנה הזו, בין נשים לגברים, לא נתגלתה בכל המצבים. נמצאה התאמה בין התגובה הפיזית והנפשית של גברים בחשיפה לגירוי ויזואלי ובחשיפה לגירוי קולי. לא נמצאה התאמה כזו, במקרים דומים, אצל נשים. חשיפה למספר גדול של גירויים מיניים, בשתי הצורות (ויזואלי וקולי), משפיעה במידה דומה על שני המינים (התאמה גדולה בין התגובות הפיזיות והנפשיות). השפעה שונה נמצאה ביחס לתזמון. לאחר החשיפה לגירוי, תגובות הגברים נמצאו מתואמות יותר מתגובות הנשים, לעומת זאת, לא נמצא הבדל משמעותי בין נשים לגברים בזמן החשיפה לגירוי.
יש עובדות ויש מעשים
הממצאים האלה יכולים אולי להסביר את הבלבול הגברי נוכח המסרים הכפולים של האשה, אבל אין בהם הצדקה כלשהי לקושי להבין "לא".
למה, בעצם, אני ממהר להגן על ה"לא"? האם חוסר התיאום בין התגובות הנשיות לא מטיל על האשה חובה לשלוט יותר בתגובותיה כדי לא לבלבל את הגברים? אבל אולי השאלה יכולה להיות גם אחרת: האם החובה מוטלת דווקא על הגבר, שמתבקש לא למהר להסיק מסקנות?
התשובה היא ערכית, לא מדעית. יש עובדות ויש מעשים. העובדות הן עניינו של המדע, והמעשים הם עניינם של הערכים. העובדה שיש נשים שרוצות גופנית ולא רוצות נפשית, היא עניינה הפרטי של האשה. זאת הנחיה ערכית שאינה מעניינו של המדע. אתה מבולבל בגלל זה? אז אל תעשה כלום. האשה רשאית לבחור בעצמה אם להיות ברורה, או מעורפלת (עם קשר ובלי קשר לדרגות ההסכמה השונות).
הפנים של האשה יכולות להיות סמוקות מנשיפה גברית מאחורי תנוך האוזן, והדם שלה יכול לזרום לכל המקומות שמשפיעים על המראה החיצוני שלה, ועדיין זכותה הבלעדית להחליט מה היא עושה בסופו של דבר.
