כיף לשנוא את עדנה מהאח הגדול?
השנאה הבוערת כלפי מי שביקשה להראות את מפת המחסומים בגדה בפריים-טיים, הובילה למסע דה-לגיטימציה שלא בטוח שייעצר ב"שמאלנים קיצוניים"
מוקד חדש לסערה ציבורית בישראל: אשה שהצטרפה ל"תוכנית ריאליטי" וביקשה להביא קצת מציאות פוליטית מזווית שונה לסלון הישראלי. עדנה קנטי היא משל למוכנות שלנו לקבל את קיומן של דעות, עובדות ופרשנויות שונות. היא לוהקה לתוכנית "האח הגדול", הזדהתה כפעילת מחסום-ווטש וביקשה להציג בתוכנית מפה שתראה את פריסת המחסומים ותוואי גדר ההפרדה בגדה. עניין פשוט זה הוביל לגל של הכפשה, דה-לגיטימציה ואף הסתה.
קנטי זכתה לקיתונות של נאצות, הכפשות, דיס-אינפורמציה ואף איומים מפורשים באלימות. לקבוצה בפייסבוק שקוראת להחליף אותה בחייל השבוי גלעד שליט הצטרפו עשרות אלפים. טענות שהושמעו בגנותה כבר הפכו ל"עובדות" בפי מגיבים ומאזינים ברדיו, ולפיהן קנטי כינתה בשידור את חיילי צה"ל "נאצים", דבר שלפי דובר "קשת" לא היה ולא נברא. בני משפחתה קיבלו שיחות איומים ברצח ובמעשי אלימות. גם עמודי התוכן באינטרנט מלאים בהכפשות ובקריאות להפעיל נגדה אלימות בוטה.
ח"כ מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי) אף פנה לפרקליט המדינה בדרישה להעמיד אותה לדין על הסתה וקריאה לאלימות משום שקראה לפלסטינים ללבוש לבן ולהתעלם בהמוניהם מהמחסומים. יוזמה שכמוה הנהיגו בזמנו מהטמה גנדי, מרטין לותר קינג ונלסון מנדלה, נצבעה בצבעים של קריאה למרד אלים.
הסחרור הזה, שמוציא קבוצה שלמה של פעילי זכויות אדם ותומכיהם אל מחוץ לגבולות השיח הציבורי הלגיטימי, מצריך חשבון נפש. יהיו מי שיבקשו גם ממחנה זכויות האדם לערוך חשבון נפש - האם ניסה להתקרב מספיק לחלקי העם השונים? האם השתדל לקיים דיאלוג? בהחלט לא בצורה מספקת. יחד עם זאת, בישראל של 2010 תמיכה בזכויות האדם ובעיקר בזכויות המיעוט, נתקלת כמעט תמיד בקיר אטום.
לא יעזור אם קנטי תכריז מבוקר עד ערב שהיא באה ממקום של אהבת ישראל ודאגה כנה לשלומה. ההתנגדות כלפיה לא תהיה כאל מי שאוחזת בעמדה שגויה. ברוב המקרים היא תתויג כחתרנית, בוגדת, מעדיפה את טובת האויב, פועלת לסייע לחיסול מדינת ישראל; ייחסו לה כוונות זדוניות שונות ומשונות, ישקרו אודותיה ואודות הארגון שהיא מייצגת ויפסלו את זכותה להתבטא. כשזה נוגע לזכויות אדם, כמעט שלא נותר עוד מקום לפולמוס חברתי שמבקש להקשיב לדובר ולערער על פרשנותו. הופכים אותו למי שמאיים על הקיום הלאומי ובכך נאטמות האוזניים מאליהן.
מה זה אומר עלינו כחברה אם זכויות האדם הם הטאבו שלנו? כיצד יכולה מדינה שהקים העם היהודי לחתור תחת העקרונות החיוניים כל כך למיליוני יהודים בגולה? האם אנחנו באמת מאמינים שהדה-לגיטימציה לדעות שונות תיעצר ב"שמאלנים קיצוניים" ולא תפגע גם בזכותם של קבוצות אחרות להתבטא? אם נוכל לענות לשאלות הללו בכנות, נבין את גודל השבר שעלול להיווצר בעתיד.
רחל ליאל, מנכ"לית הקרן החדשה לישראל, ארגון גג של ארגוני החברה האזרחית בישראל
לפנייה לכתב/ת 
האח הגדול
צילום: ערוץ 2
רחל ליאל
צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90
מומלצים
