סוף-סוף: אפשר להפסיק לחפש את נקודת הג'י

"יש לי נקודת ג’י. אין לי נקודת ג’י. יש לי נקודת ג’י. אין לי. יש לי...”, ימלמלו בנותינו כשיתלשו את עלי הכותרת של החרצית במקום ”אוהב. לא אוהב...” המוכר. כך לפחות זה נראה לאור הדיון בנקודת הג’י והמהומה התרבותית שהוא מעורר. מדובר, כך מתברר, בנקודה רגישה. לא משום שהיא נקודה שכל נגיעה בה יכולה לעורר תגובות נסערות, אלא דווקא משום שעדיין לא ברור אם כל נגיעה בה יכולה לעורר תגובות נסערות.

בניגוד לדגדגן, שעל קיומו ותפקודו מסכימים כל המומחים, נקודת הג’י היא נקודה חמקמקה ומסתורית הנחבאת בתוך הנרתיק - מה שמקשה למצוא אותה. הנקודה הזאת עלתה לאחרונה בכנס החמישי של החברה הישראלית להפרעות בתפקוד מיני. בכנס התדיינו ד”ר אילן גרינוולד, סגן מנהל היחידה לנוירואורולוגיה במרכז הרפואי רמב”ם ורופא במרפאת ”יחסים” להפרעות בתפקוד מיני, וד”ר חגית כהנא, מומחית לרפואה נשים ומיילדות, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית ומנהלת המרפאה לטיפול מיני במרכז הרפואי רבין (בילינסון), על שאלת קיומה או היעדרה. אז יש או אין נקודת ג’י? הגיע הזמן לעשות קצת סדר בסוגיה ולנסות להבהיר את הנקודה.

כוח G

אבי נקודת הג’י הוא הגינקולוג הגרמני ארנסט גרפנברג, שבכלל לא ידע שהוא כזה. בשנות ה־50, כשהוא גישש אחר מקורות האורגזמה הנשית, הוא איתר אזור ארוגני רגיש במיוחד בדופן הקדמית של הנרתיק, אזור שהגירוי שלו יכול לעורר

 אורגזמה. ”אלא שגרפנברג לא דיבר על נקודה”, מסביר ד”ר גרינוולד. ”היה זה חוקר בשם פרנק אדייגו ושותפיו למחקר, ש־30 שנה אחר כך כינו את אותו אזור בשם ’נקודת הג’י’ במאמר שכתבו, פשוט כדי לקצר את הביטוי ’האזור הארוגני על שם גרפנברג’. והדיבור על נקודה שינה את פני הדיון”.

ואכן, מרגע שניתנה ”הנקודה” לאנושות התמנף הדיון באורגזמה הנשית לשאיפה שהדגדגן רק הצליח לדגדג. הציפיות והתקוות שהתנקזו לנקודה העלומה הרקיעו שחקים. למה? כנראה משום שנקודה היא ממוקדת, כזאת שאפשר לחדד, שניתן להבהיר - ובעיקר כזאת שאפשר ללחוץ עליה כמו על כפתור הפעלה שיזניק את העונג הנשי לגבהים שלא הכרנו כשעוד היה לנו רק דגדגן. זו לפחות הייתה הציפייה.

הראשונים שחיבקו את רעיון הנקודה בשתי הידיים היו אליס קאהן־לאדאס, בברלי וויפל וג’ון פרי, מומחים לפסיכולוגיה וסקסולוגיה, שכתבו עליה ספר בשם: ”נקודת הג’י וגילויים אחרים על מיניות האדם”, שיצא לאור ב־1982. ”בספר הובאו שיחות עם 40 נשים שטענו שיש להן נקודת ג’י ושלחיצה או שפשוף שלה בזמן חדירה מביאים לאורגזמה”, מספרת ליאת דורי, מטפלת מינית וזוגית ופסיכותרפיסטית במרכז הרפואי רעות תל אביב. ”ולא זו בלבד שיש נקודה כזאת, אלא שמי שתצליח לאתר אותה תוכל לחוות אורגזמה בעת חדירה - אורגזמה מופלאה ועוצמתית במיוחד”. הספר הזה בישר למעשה לאומה הנשית על קיומה של נקודת ג’י וקרא לנו ללכת ולמצוא אותה בתוכנו.

נתקעתם בחיפוש? יש אזורי הנאה אחרים (צילום: Index open)

המסע לעבר הנקודה

הוכחת קיומה של נקודת הג’י הפכה לעניין בעל חשיבות עולמית. משלחות מכל העולם יצאו לאתר אותה, מצוידות בכלים שונים שיעזרו להן. אחרי הכל, למה למצוא את הנקודה שתביא לכולנו עונג חשוב פחות מלאתר מאגרי נפט ומכרות זהב או למפות את פני מאדים?

אלא שהמסע אל נקודת הג’י התגלה כמורכב ומאכזב יותר מהמסע לירח, או לפחות תוצאותיו היו הרבה פחות חד־משמעיות. ב־1983 חברה אותה בברלי וויפל, כותבת הספר שהתחיל את המהפכה, לקבוצת חוקרים נוספת ויחד איתה העלתה את הממצא הלא סוציאליסטי המזעזע הבא: רק ארבע נשים מתוך 11 יכולות לחוות אורגזמה באמצעות גירוי נקודת הג’י! עם זאת, המתודולוגיה של המחקר שעשו הייתה מפוקפקת. בשלב הראשון של המחקר הוכשרו גינקולוגים במשך שלוש שעות לגרות את נקודת הג’י, ובשלב השני יישמו את הידע על 11 נשים שבחרו להקריב את גופן למשימה.

לכן אולי החליטו חוקרים איטלקיים ברשות ד”ר עמנואל ג’אניני 20 שנה אחר כך שאין לתת לאצבע הגורל לשחק תפקיד כל כך גדול בנושא כזה חשוב, ובחרו להתעמק בסוגיה באמצעות אולטרסאונד. הפעם המתודולוגיה הייתה לבחון נשים שחוות אורגזמה נרתיקית וכאלה שאינן חוות אותה, ולבדוק אם יש הבדל ניכר לעין בבדיקות האולטרסאונד שלהן.

המאמר, שפורסם ב־2008 בכתב העת היוקרתי ”ג’ורנל אוף סקסואל מדיסין” (Journal Of Sexual Medicine), גילה שיש הבדל ניכר: התברר שלנשים שנוהגות לחוות אורגזמה נרתיקית יש דופן נרתיק עבה יותר. האם מדובר בהוכחה לכך שיש בינינו כאלה שמאובזרות בנקודה וכאלה שלא? חד־משמעית לא, אומרים אפילו מפרסמי המחקר.

אם כך, המסע טרם הסתיים והשאלות נשארו תלויות ועומדות. האם יש בכלל נקודת ג’י? האם יש נקודת ג’י אבל רק לנו אין? או שמא עלינו להמשיך לפשפש בנרתיקינו עד שנמצא אותה.

האנטומיה של ההנאה

כמי שנאמן למסורת המדעית, המבקשת ממצאים מוחשיים ולא מסתפקת בדיווחים על חוויות ועל תחושות, מייצג ד”ר גרינוולד את אלה הטוענים שאין בידינו הוכחות מספקות לקיומה של נקודת הג’י. ”אם בודקים את הדבר מהבחינה

 ההיסטולוגית (רקמתית), אנטומית או כירורגית”, הוא אומר, ”הרי שנראה שמדובר במיתוס בלבד. בימינו, שבהם קיימים כל מכשירי ההדמיה והסריקה שיכולנו לחלום עליהם, לא ייתכן שיהיו בגוף איזו נקודה אנטומית או אזור אנטומי מוגדר שנעלמים מעינינו. וכיוון ששום מכשיר הדמיה או ניתוח לא הצליחו להוכיח שאכן יש שם נקודה, כנראה שפשוט אין. גם ניתוחים המבוצעים באזור ופוגעים במקום שבו אמורה להיות נקודת הג’י אינם גורמים לפגיעה בהנאה המינית, עובדה המחזקת את הטענה שלא קיימת נקודה אנטומית מוגדרת”.

ד”ר ליאורה אברמוב, מנהלת המרפאה לטיפול מיני במרכז הרפואי תל אביב, מגלה גישה קצת יותר סלחנית. ”יש נשים שאומרות שהן יכולות להגיע לאורגזמה מגירוי בנקודת הג’י”, היא אומרת. ”ייתכן שזה משום שחלק מרקמת הדגדגן עוטפת את השליש התחתון של הנרתיק”.

”מה שמייחד את האזור הוא העובדה שאפשר לגרות אותו יותר בקלות ולכן גם בעוצמה, בשל הצומת שנוצר בין השופכה, עצם הפוביס שלוחצת על המקום והנרתיק, שנפגשים באזור וגורמים לכך שקל יותר לגרות אותו, אבל לא הייתי אומרת שמדובר בנקודה וגם לא במבנה אנטומי”, מצמצמת ד”ר חגית כהנא את ההבדלים בין המאמינים בנקודה לכופרים בה. ”עם זאת, העובדה שלא מדובר בנקודה אין בה כדי להמעיט מערכה. גם הדגדגן איננו נקודה, ועוד יותר מכך, גם הוא שונה בגודלו ובצורתו מאישה לאישה. נכון שכאן מדובר באזור פחות נראה לעין, ועל כן גם כזה שהגעה לאורגזמה דרכו מחייבת יותר פתיחות וניסוי”.

וד”ר גרינוולד מחדד: ”אין מחלוקת על כך שיש שם אזור ארוגני שחלק מהנשים יכולות לחוות עוררות מינית עוצמתית מהגירוי שלו”, הוא אומר. ”יש מאות עדויות של נשים שמתארות חוויות מיניות סוערות כשאזור הדופן הקדמי של הנרתיק מגורה. אבל לא מדובר באזור אנטומי מוגדר, ולא באיבר או במבנה ייחודי הנעלה באיכויותיו על הפטמה, האוזן או כל האזורים האחרים, שלא קיבלו כינויים מופלאים ולא זכו לטיפול מוקפד שכזה”.

אוגזמה כמדד הצלחה בחברה (צילום: index open)

נקודה למחשבה

אז אם גם אחרי כמה עשורים עדיין לא הבהירו את הנקודה, למה ממשיכים לעסוק בה בכזאת קדחתנות? על מה מלמדים המאמצים שמקדישים גינקולוגים, סקסולוגים, נשים וגברים שממשיכים לחפש אותה? האם מדובר כאן בכר פעילות נוסף למאבק הפמיניסטי שמגן על זכות האישה לגמור, או שמא להפך – מדובר בעוד דיון שמעמיד לנשים סטנדרטים חיצוניים, ומאלץ אותן לחוש בלתי שלמות במיניות שלהן ולחשוב שמשהו אצלן לא בסדר?

לכאורה נראה שהדיון הוא עוד צעד בשחרור האישה, או כפי שמנסחת זאת דורי: ”כל דיון שמעורר את נושא העוררות הנשית הוא בעל חשיבות. אם יש תחושה של חיפוש, ששולחת נשים ובני/ות זוגם לחפש מה עושה לאישה טוב ומה נכון לה, הרי שמדובר בדיון טוב”.

גילי פליסקין, מחברת הספר ”דברים שרציתי לגעת” העוסק באוננות נשים וחברה בצוות המרפאה לטיפול ושיקום מיני במרכז הרפואי רעות בתל אביב, מסכימה, אך מדקדקת. ”השיח על מיניות האישה, ובכלל זה על נקודת הג’י, חשוב”, היא מדגישה, ”אבל חשוב לא פחות שהוא ייעשה בצורה הנכונה - מעודדת, פתוחה, מרגיעה. זהו דיון שיכול לפתוח אופציות, ללמד נשים שהן יכולות ליהנות, שמגיע להן ליהנות, שיש עוד אפשרויות שלא גילו. מהצד השני, חלק מהדיונים על סקס בכלל, ועל נקודת הג’י בפרט, נעשים בצורה תחרותית־השוואתית ומובילים בסיכומו של דבר לתחושות של נחיתות, כישלון ואכזבה. וזה דבר לא רצוי”.

בואי נגמור נשכח

אולי אין עדות טובה יותר לנחיתות או עליונות נשית מהפרוצדורה החדשנית שמציעים כמה גינקולוגים – הגדלת נקודת הג’י. פרוצדורה שנועדה להגדיל את הנקודה - אבל רק למי שהצליחה לאתר אותה. מדובר בפרוצדורה פולשנית הכרוכה בהזרקת חומצה היאלורונית לאזור בתוך הנרתיק כדי ליצור שם גוש קטן שאמור להגביר את החיכוך ואת ההנאה (ראו מסגרת).

אבל לא רק אותן נשים שמסכימות לעבור פרוצדורה פולשנית כדי להשתייך למעמד בעלות הג’י נלחצות מהדיבור על הנקודה. פליסקין, שהיא גם בעלת האתר onenut.co.il, שבו יכולות נשים להציג שאלות בנושאים אלה ולשפוך את לבן, מספרת על הלכי הרוח שעולים ממכתבי הנשים. דוגמאות לדוגמה: ”אורגזמה הפכה להיות אחד ממדדי ההצלחה בחברה שלנו. ולא מספיק להגיע לאורגזמה, צריך להגיע לאורגזמה הכי־הכי־הכי חזקה, הכי נכונה, הכי מדויקת. נשים משוות בינן

 לבין עצמן ונכנסות לתחרות. וגרוע מזה - גם בני ובנות הזוג שלהם משווים אותן לבנות זוג קודמות ומלחיצים אותן בדיבורים כמו: החברה הקודמת שלי הגיעה לאורגזמה נרתיקית, למה את רק לדגדגנית? או במילים אחרות, גורמים להן להרגיש שהן לא גומרות מספיק טוב”.

נראה שכבר יותר קל להתמודד עם מקום בשוק העבודה מאשר לכבוש מקום בשיא. ”הבעיה של נשים היום היא שהן כל כך נתפסות לנקודת הג’י, שהן מפספסות אזורים אחרים שיכולים להביא להן הנאה, חושפת גם ד”ר אברמוב בקיעים בנקודת הג’י. ”למעשה, ההתעסקות האובססיבית של הבחורות הצעירות בנושא הורסת להן את ההנאה ממין. את מגיעה לאורגזמה? את סתם נהנית? אז מה זה משנה אם זה מנקודת הג’י או מנקודה אחרת?”.

בקיצור, תרג’יעי.