כל השנה הם עמדו יבשים, התמלאו בשפכים ובפסולת; אבל הגשם הרב שירד בדרום הארץ הלילה והבוקר (ב') הפך הנחלים באזור לנהרות חומים וגועשים. השטפונות
גבו בינתיים מחיר כבד - אדם אחד מת ושני נעדר
- אבל בכל מה שקשור למערכת האקולוגית - מדובר בברכה.
"בנגב הדרומי אנחנו אחרי עשור שנים בלי גשם משמעותי. הלילה ירדו גשמים רציניים וכעת יש שטפונות בכל הנחלים, הגדולים והקטנים. כל האזור רווי במים. זה מצב מצויין שיתן לנו מים לעוד כמה שנים", אומר ד"ר בני שלמון, אקולוג מחוז אילת ברשות הטבע והגנים.
יש לא מעט "משוגעי שטפונות", שממהרים דרומה לצפות במים הגועשים. גם שלמון אוהב לראות את הנחלים השוצפים, אך עבורו מדובר בהרבה יותר מריגוש זמני. "ברגע שיש רצף של שנים שחונות, הצמחיה במדבר גוועת ומתייבשת והמשמעות היא שמלאי המזון לבעלי החיים פוחת, וגם הם סובלים. למשל היעלים, שמספרם ירד השנה לרבע ממספרם בשנת 2000. אבל עכשיו, אחרי השטפונות, תהיה התחדשות של הצמחיה ומלאי המזון. זו ברכה לבעלי החיים".
לא עדיף שירד פחות גשם על פני פרק זמן ארוך יותר, מאשר המון גשם בבת אחת?
"זו טעות נפוצה. באזורים אחרים בארץ זה נכון, אבל בנגב הדרומי - מקו מכתש רמון ודרומה - מדובר על אזור עם אקלים שונה לגמרי. זה אזור צחיח באופן קיצוני. אני נוהג לומר לאנשים 'אנחנו כאן בסהרה'. קצת גשם פה ושם לא מעלה ולא מוריד מבחינת המערכת האקולוגית המקומית. אם ירד גשם קל, זה אמנם מרווה את החלק העליון של האדמה, אבל היא מתייבשת תוך שבוע-שבועיים. כשיורדים שלושה מילימטרים, ועוד שניים, ואז עוד חמישה ובסוף מדווחים שירדו בנגב 30 מילימטרים גשם באותה שנה - זה שקר לבן. זה לא עושה כלום למערכת האקולוגית".
| כמה גשם ירד? |
|
| שיא של כל הזמנים בשדה בוקר |
|
במרכז וצפון הנגב נמדדו עד היום ב-8 בבוקר בין 20 ל-60 מ"מ. בשדה בוקר נמדדה הכמות הגדולה ביותר בפרק הגשם הנוכחי - 63 מ"מ. מדובר בכמות היממתית הגדולה ביותר מתחילת המדידות ב-1953. גם הכמות היממתית ברביבים (55 מ"מ) היא הגדולה ביותר מתחילת המדידות ב-1943. בדרום הנגב והערבה (כולל אילת) ירדו 20-15 מ"מ; באזור בקעת הירדן וים המלח 25-15 מ"מ; בהרי יהודה 50-35 מ"מ ובמישור החוף המרכזי והדרומי 20-10 מ"מ ובצפון הארץ כמויות הגשם היו קטנות יותר - 15-5 מ"מ. הכי מעט גשם ירדו בחיפה - 4 מ"מ; בתל אביב ירדו 10 מ"מ ובירושלים 48 מ"מ. |
| נתונים: השירות המטאורולוגי |
|
|
|
"לעומת זאת, כשיש שיטפון, הוא ממלא את מאגרי המים, ויש מלאי מספיק לשנים רבות. אדמת הלס והחרסית במדבר נאטמת וכל גשם קל הופך מיד לנגר עילי (מים שניגרים על פני הקרקע - ר.ב). לכן באילת למשל, כשיורדים אפילו מילימטרים ספורים, מיד יש הצפות".
אבל הקרקע לא אטומה לגמרי. חלק מהמים זורמים בנחלים שמסתיימים באגני ניקוז סגורים, שם המים נקווים ויורדים אט אט לתת הקרקע. מאחר שיש אזורים מסולעים, ורווחים וחורים בין החצצים, המים חודרים דרכם למאגרים תחת האדמה. את המים הללו ניתן לשאוב (מבארות - ר.ב) והם גם נובעים באופן טבעי ומספקים מים לשנים רבות. "האזור הזה לא ידע שטפונות רציניים מאז שנות ה-90. עכשיו יהיו לנו מים לכמה שנים. מצבנו השתפר באופן מיידי", אומר שלמון.
מעל נחל נקרות (צילום: שלום שטוקלמן)
הוא סיפר שלאחרונה, לאור המצב הקשה של משק המים, החלו ברשות הטבע והגנים לחשוב על תוכנית להשקייה של הצמחיה על גדות הנחלים, שהיא עמוד התווך של המערכת האקולוגית המדברית. "אבל אומרים שכשהאנשים עושים תוכניות, אלוהים צוחק. הבוקר הייתי אמור לעלות צפונה לדיון בתוכנית הזו, אבל הגשמים שירדו הורידו אותה לגמרי מהפרק. אין צורך בה כי המאגרים יתמלאו והצמחיה תתחדש בקרוב. אני מאוד שמח על כך", אמר שלמון.
 |
ילדים ירוקים | מתנה ירוקה | טיפוח אורגני | משלוחים אורגניים | תיירות אקולוגית | גינה אורגנית |
|
|
גם התוכניות של פרופ' אלון טל מאוניברסיטת בן גוריון השתנו בגלל השטפונות. הוא קיווה לרדת למכון לחקר המדבר בשדה בוקר, שם הוא מלמד, אך נאלץ לשוב לביתו בגלל ההצפות וסגירת הכבישים. אבל הוא לא מאוכזב - להיפך. "לשטפונות יש תפקיד חשוב במערכת האקולוגית המדברית. חוץ ממילוי מאגרי מי התהום, הם מחדשים את הצמחיה שעל גדות הנחלים. הצמחיה הזו זקוקה לשטפונות הללו, ובעלי החיים זקוקים לצמחיה הזו. בלעדיה לא יהיו חיים במדבר", הוא אומר.
אבל השטפונות גם ביטלו לך ולתלמידים את התוכניות להיום...
"אתה יודע, לדעתי זה דווקא מצויין שהלימודים בוטלו. אנחנו חיים כל הזמן בתחושה של שליטה במשאבי הטבע - במים למשל. כשבא גשם כזה ושיטפון, אלוהים מזכיר לנו שהוא הבוס האמיתי. חוץ מהעובדה שהמחזה מרהיב - כשנחל קטן הופך למשהו שמזכיר את המיסיסיפי - זה גם מסר חינוכי מצויין; זה מלמד את התלמידים שיש מישהו אחר שבאמת שולט במחזורי החיים".
