- "תגידי לי, ז'קלין, מה מצבך המשפחתי?"
- "אני גרושה".
- "כן, אני יכול להגיד לפי הכתב שלך שרואים שעברת מערכת יחסים מאוד מורכבת בעבר. זה נגמר לא טוב, נכון?"
- "נכון! איך ידעת?"
- "הכל בכתב היד, יקירתי. ואני רואה שעכשיו את בדרך לתקופה חדשה בחייך שרק תפרחי ותפרחי בה".
- "תודה, נשמה".
השיחה הזו, נקדים ונאמר, מעולם לא התקיימה. אבל זו בהחלט רוח הדברים הנשמעים מדי שידור ב"מעבר לכתוב", תוכנית הגרפולוגיה של אילון בן יוסף שאמנם כבר הסתיימו צילומיה, אבל שידורים חוזרים רבים שלה עדיין ניתן למצוא על מסך ערוץ 2, מה שמלמד שלא כל מסך מוחשך אכן הופך לשחור וגם שידורים חוזרים צריך לדעת מתי להפסיק לשדר.
בן יוסף בפעולה. השלט ילמד אתכם הכל על עצמכם, כמובן (צילומים: ערוץ 2)
"מעבר לכתוב"
היא הגלגול האחרון של "הכל כתוב" וכמה תוכניות סוגה עילית נוספות של בן-יוסף, אותן הנחה בעבר הגרפולוג לצד מורן איזנשטיין ושרון זליקובסקי, והיו בעלות אופי מאוד דומה לתוכניתו האחרונה שכאמור עדיין משודרת.
מדי תוכנית, מארח בן-יוסף סלבריטאים מהשורה הראשונה כדוגמת מוטי רייף, איתי אטיאס, ענת וקסמן, יזהר כהן, בטי רוקוואי, ארי גורלי, אסף אשתר, חני נחמיאס, ננסי ברנדס, כוכי מרדכי, קובי מחט והזמרת מזי אבוטבול (!) ומנתח את כתב ידם, דרך ציורים של בננות, טלפונים, שלטי "עצור" ועוד, שהרי ברור שלפי הדרך בה אתם מציירים סלסלת פירות יכולה ללמד עד כמה התקשורת שלכם עם הסביבה מוצלחת והחיוך שלכם רחב.
הסלבס המפוחדים ישובים קפוצי איברים בכסאותיהם, מחכים למוצא פיו של הגרפולוג, שמגיע בדרך כלל עם חיוך ענק, גם אם מדובר בטרגדיה אנושית מחרידה שנמצאת בפתחו של אותו אדם.
ובכלל, הפעלת הצופים שהפכה פופולרית מאוד בתוכניתו של בן-יוסף כמו גם בתוכניות הרדיו השונות המעסיקות קוראים בקלפים, בכתב היד, בכף היד או בגב היד, נמצאת פחות או יותר במרכז התוכנית הזו. והמאזינים? זורמים בהמוניהם רק כדי להחליף כמה מילים עם הגורו ולשמוע מה יש לו לבשר להם בקשר לעתידם, עתיד ילדיהם ועתיד ילדי ילדיהם.
מחט באולפן של בן-יוסף. החיים, כאילו, יחזירו אותך למקום... מאוד...
לא פעם (להלן, וידוי) קמתי ממיטתי בשלוש בלילה (שעת השידור של התוכנית) כדי להביא עט ונייר ולצייר מכשיר טלפון או בית עם אנטנה, רק כדי להבין עוד משהו על אישיותי המורכבת.
מזל שמדובר בשידורים חוזרים, אחרת קיים סיכוי שגם הייתי מרים את הטלפון בחשאי כדי לשמוע את אילון מנתח את כתב ידי.
ונחזור לציורים. אחרי הפרסומות, דרך קבע, הגיע הקתרזיס. עד היום הבנתי שאני מופנם, מוחצן, חסר יכולת תקשורת עם הסביבה ואחד האנשים התקשורתיים בעולם הזה, והכל דרך כתב ידי או יכולת הציור הבינונית שלי, אל מול חיוכו המבריק של בן-יוסף. לבסוף, הלכתי לישון לא פעם טרוד ומבולבל מיכולותיו או אי-יכולותיו של בן-יוסף ובעיקר מתוסכל כשהבנתי שכיליתי לילה נוסף על המִשְדר המביך. באמת שאין לי מושג עד כמה רציניים ניתוחיו הגרפולוגיים, אולי - ולא רק למען תוספת שעות שינה עבורי אלא באמת למען השקט הנפשי של חיות הלילה שיושבות מול המסך - כדאי לוותר על זה בכלל, להחשיך אותו ולהשתמש כשומר מסך בבנאל תבורי.
