איך לבחור את בן-הזוג המיועד? שינוי בתפישה
עד שמצאתי סוף סוף אחד שבעיניי מושלם בשבילי, ולא בגלל שאין לו מגרעות, או פאקים בפס הייצור, אלא כי הוא המכסה שהכי קרוב לכיסוי האופטימלי של הסיר שלי - מסתבר שנפלתי על אחד המתוסבכים שבחבורה. ואולי דווקא הדרך שלי היא השגויה?
למה המילה "מושלם" קיימת בכל שפה אפשרית, אם באף דרך לא ניתן לתאר, להגיע אליה או להסביר אותה?
הוא פועל לפי "המדריך לחיפוש כלה" הבא: במקום לתת לרגשות לערפל את החושים, הוא שומר על איפוק יוצא מן הכלל ובוחן את האופי של הבחורה מכל הכיוונים, ואז בעצם מחליט אם מבחינת האופי, הערכים, דרך הארץ שלו ושלה הם מתאימים מספיק בכדי שיוכלו להסתדר ביחד גם כשמסך האהבה ירד להפסקה. כשאני אומרת שהוא בוחן את הבחורה מכל הכיוונים, זה אומר שהוא מוצא פתחי כניסה ויציאה שלא חשבתי שקיימים בבחורה.
אני בטוחה שאין מי שלא יסכים עם המשפט ש"מושלם" הוא בעיני המתבונן, אבל מה קורה כאשר המתבונן מתקשה להסב את תשומת ליבו לכך בשל אטימות רגשית?
עד שמצאתי סוף סוף אחד שבעיניי מושלם בשבילי, ולא בגלל שאין לו מגרעות, או פאקים בפס הייצור, אלא כי הוא המכסה שהכי קרוב לכיסוי האופטימלי של הסיר שלי - מסתבר שנפלתי על אחד המתוסבכים שבחבורה.
בימינו, למצוא בחור שמודע לעצמו באופן מסויים, שמנתח, חופר וחושב יותר מבחורה ממוצעת, כלומר אני, הוא לא בהכרח דבר מובן מאליו. עד שבקצה האופק הגיח בחור אינטלקטואלי עם כריזמה מטורפת וכימיה בינינו שלא מהעולם הזה – הוא סובל מתסביך הדחקת רגשות חמור.
כמעט בן 30, פעם לא היה מאוהב
מדובר בבחור בן 30 כמעט, שאף פעם לא היה מאוהב ואף פעם לא הרשה לעצמו להתאהב או לפתח רגשות כלפי מישהי. הקשר הכי ארוך היה חודש וחצי, והיו לו רק שניים כאלה. בחור שמסנן בחורות על ימין ועל שמאל בתקווה למצוא את האחת איתה יוכל להעביר את 80 השנים הבאות (כן, עדיין יש אנשים שלא רואים בגירושים אופציה).
עוד מבט:
אני לא נכה רגשית, זה בסך הכל מתג
ג. צבעוני
דווקא יש בי יכולת להרגיש, אבל מידי פעם אני פשוט מאבד אותה. התסריט: האשה מתלוננת על בעיות בקשר ומציעה פתרונות שתמיד איכשהו מחייבים עבודה מיידית מצד הגבר. הגבר מקשיב בחוסר נחת, מהנהן בראשו במקרה הטוב או מתווכח במקרה הרע. באותו רגע נמחק ממנו כל רגש שהרגיש אי פעם כלפיה. כאילו נבנתה חומה סביבו והוא נאטם
אני מבינה את ההיגיון, הרי מה עדיף? להתאהב ממבט ראשון ולהעביר שנה-שנתיים מאוהבים כאילו אין מחר? כולנו יודעים שמתישהו ההתאהבות הראשונית פגה, בין אם נרצה ובין אם לא, ואז כמובן תישאר האהבה (אם בכלל), ומי שיישאר לעמוד מולנו הוא בן הזוג עם הפרטים הקטנים (באותה מידה, גם גדולים) שיוציאו אותך מהכלים ויגרמו לך לחפש בגוגל את הדרך המהירה ביותר לרבנות. כל זה, משום שבחרת להתעלם, או לומר לעצמך "עם הזמן זה ישתנה לטובה", וכל הנורות האדומות שנדלקו בתת המודע שלך בתחילת הקשר כוסו על ידי מסך הערפל של ההתאהבות.
צריך לנסות ולהישאר מפוקסים ככל שאפשר
האופציה השנייה היא לא לתת לרגשות לערפל את החושים, לפחות לא בהתחלה. צריך לנסות ולהישאר מפוקסים ככל שאפשר ולהסתכל על מי שעומד מולך בראייה ביקורתית – האם עם הבנאדם הזה ועם החסרונות האלה אני יכולה להסתדר ולחיות בשנים הרבות הבאות (לרוב, החסרונות המהותיים לא ישתנו עם הזמן)? אם התשובה היא חיובית לאחר בחינה מעמיקה – אפשר לתת לסכר הרגשות להיפרץ וליהנות מזרם אינסופי.בתור אחת הבחורות שנוהגת לקרוא קולות "הוווווו" בסרטים הכי קיטשיים שיש (ולא רק שם), ושההתאהבות והרומנטיקה מרכיבים חלק חשוב במערכת היחסים שלה, בייחוד בתחילת הקשר, אני נוטה לחשוב שאולי דרך המחשבה שלי היא שיצרה את רשימת האקסים הארוכה שלי ושהגיע הזמן לשנות אותה.
כמובן, את כל זה הבנתי דרך הפגישה שלי עם הבחור, שהיווה לי ניגוד משווע. הקשר שרד חודש אינטנסיבי, ובאופן מפתיע לא הסתיים בגללו אלא בגללי. אפילו אני הפתעתי את עצמי, ולעתים אני חושבת שעשיתי את אחת הטעויות הכי גדולות אי פעם ופספסתי את זיווגי בגלל אימפולסיביות מיותרת. הרי ידעתי למה אני נכנסת, למערכת יחסים בה הבחור יישאר אטום רגשית עד שיידע שזו ה-אחת. איך לעזאזל חשבתי שאחרי חודש בלבד, אני אציף את הנושא והבחור יפזז ויגיד לי "שמעי, את ה-אחת".
מתישהו אני צריכה להתעורר מהסרטים הקיטשיים שאני חיה בהם. ואני מקווה שכמו שאני נפתחתי לראייה שונה בנוגע למערכות יחסים, אולי גם הוא יצליח. ואם לא בשבילי, אז בשביל הזיווג האמיתי שלו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
