כישלון שצורב בגרון: המפעל הכי מזהם יצא נקי

במשך 50 שנות פעילותו, עד שנסגר בשנת 2003, נחשב מפעל "תעשיות אלקטרוכימיות" בעכו לאחר המפעלים המזהמים במדינה. מפעל אחד, שייצר חומרי גלם לתעשיה הכימית, הפך בגלל התנהלותו הרשלנית לסמל של זיהום.

הכינוי שדבק לו - "מפעל המוות" - מעיד על כך יותר מכל. את הכינוי הוא רכש בעקבות תחקיר עיתונאי מקיף של גיל מלצר ב"ידיעות אחרונות". שורת תקריות שאירעו בו לפני שבע שנים, לצד ההפסדים הכלכליים שכבר צבר בשנים האחרונות לפעילותו, הקלו על סגירתו על ידי המשרד להגנת הסביבה וסללו את הדרך לכתב האישום. 

לא יהיה זה מוגזם לומר שמכל התיקים שנוהלו אי פעם בישראל כנגד מפעל מזהם, התיק הזה היה אחד החשובים ביותר. למעשה, בעיקר בגלל הסמליות הגדולה, ייתכן שהיה זה התיק החשוב מכולם. ממש כמו פעילותו המזהמת, ההרשעה של "תעשיות אלקטרוכימיות" אמורה היתה להיות סמל; תמרור אזהרה למפעלים אחרים, אות ניצחון למי שנאבקים בעברייני סביבה ולמי שנלחמים על זכותם של האנשים לנשום אוויר נקי.

אך נדמה שאיש לא היה מוכן למה שקרה השבוע: בניגוד לכל הציפיות, אפילו אלו של מנהלי המפעל בעצמם, החליט בית משפט השלום בעכו לזכות את המפעל מכל האישומים החמורים שהופנו כלפיו. בחלק מהסעיפים נקבע זיכוי מלא, באחרים - זיכוי מחמת הספק. ההפתעה בעקבות פסק הדין היתה "מרוחה" אפילו על ההודעה שניסחו אנשי יחסי הציבור של פרקליטי המפעל לעיתונות.  

אין הוכחות; אין הרשעה

כתב האישום כלל ארבעה סעיפים מרכזיים: גרימת זיהום אוויר חזק ובלתי סביר; הפרת היתר רעלים; הפרת תנאי רשיון העסק ועבירה על תקנות רישוי עסקים. הם מתייחסים לסדרת תקלות חמורות שהתרחשה במפעל במהלך שלושה חודשים בשנת 2003. בעת התרחשות התקלות הללו נפלטו לאוויר לא מעט חומרים מסוכנים, שאיימו לא רק על עובדי המפעל (שבינתיים זכו בתביעת הפיצויים שהגישו) אלא גם על תושבי האזור.

כיצד ייתכן שתיק כה חשוב, שיכול היה לחזק משמעותית את המשרד להגנת הסביבה וליצור הרתעה אפקטיבית מול מפעלים מזהמים, הסתיים בתבוסה כה חד-משמעית? על פני 22 עמודי פסק הדין מפרט השופט משה אלטר את הסיבה. באף אחד מארבעת סעיפי האישום לא הצליח המשרד להגנת הסביבה להוכיח כי בוצעה עבירה.

כדי להבין את מנגנון הכשל, אין צורך להיכנס לנפתולי התביעה המשפטית, או לשלב ההוכחות הארוך. די להתמקד בסעיף הראשון - סעיף זיהום האוויר החזק. הסעיף הסביבתי המרכזי ביותר בתיק, וזה שכולם נשאו אליו עיניים.

בהתייחסו לסעיף זה "הודה" השופט אלטר כי אין ספק שחומרים מסוכנים אכן נפלטו לאוויר, אך מכל מה שהמשרד הציג הרי שלא נתנו בידיו הכלים להרשיע את הנאשמים. מדוע? משום שהתמונות שצולמו על ידי המשרד, שבהן נראה עשן שחור מיתמר מארובות המפעל, אבדו ולא הוצגו במשפט. גם העדים שהובאו, שאמורים היו לספק את הראייה אודות התופעות הגופניות שנגרמו להם מהזיהום, מעולם לא הופיעו על הדוכן.

"אין חולק על כך שבמקרה שלפני לא הובאה כל עדות של אדם ששהה מחוץ לתחומי המפעל בעת התרחשות האירועים הנ"ל, שהעיד כי הוא אישית חש פגיעה או הפרעה כלשהי עקב זיהום האוויר שנגרם באותם אירועים", כתב השופט. "לא עלה בידי המאשימה להוכיח כי נעברה עבירה". כך זה נמשך, שוב ושוב, בהתייחס לשאר סעיפי האישום ולאורך כל פסק הדין.  

"עבודה חובבנית"

הקלות שבה נתן המשרד להגנת הסביבה לתיק הזה לחמוק מידיו הוכיחה פעם נוספת כי דרכו אל לב העשייה האפקטיבית בתחום הסביבה עודנה ארוכה. גורמים המצויים בהליך המשפטי סיפרו לאחר הזיכוי כי ניכר היה שנעשו בתיק טעויות משפטיות רבות, אך כי מרביתן נבעו בכלל מיהירות. "המשרד להגנת הסביבה פשוט נרדם בשמירה. הם היו כל-כך בטוחים בהרשעה שהם פשוט עשו עבודה חובבנית. שכחו שצריך גם לספק הוכחות", אמרו הגורמים.

תהא הסיבה אשר תהא, בארגוני הסביבה פירשו זאת כמעידה מקצועית שמוטטה בדרך גם את פעילותם בפרשה. בעמותת "אזרחים למען איכות סביבה בגליל" - שנטלה חלק פעיל במאבק נגד המפעל, התייחסו השבוע באכזבה רבה לנושא.

"האכזבה היא לא רק מההחלטה, אלא בעיקר מהתנהלות המשרד בתיק הזה", אמרה ל-ynet מנהלת העמותה, ליאורה אמיתי (אהרון). יושב ראש "הקואליציה לבריאות הציבור", ד"ר ג'ימי קריקון, היה נחרץ אף יותר: "המשרד להגנת הסביבה צריך לערוך בירור יסודי בכדי לבחון את התהליכים שגרמו למחדל הזה".

באופן כמעט אירוני, גם במשרד להגנת הסביבה התאכזבו: "בית המשפט לא נתן בהכרח את המשקל הראוי והמלא למכלול הראיות שהובאו בפניו. אנשי המקצוע במשרד וגורמי האכיפה יבחנו את ההחלטה ובהתאם למסקנות ישקול המשרד את צעדיו בהמשך ההליך וישקול בחיוב ערעור", אמרו במשרד בתגובה לזיכוי.

ילדים ירוקים מתנה ירוקה טיפוח אורגני משלוחים אורגניים תיירות אקולוגית גינה אורגנית

הצטרף לאינדקס האינדקס המלא

ההתנהלות בסיפור העגום הזה לא הצליחה להביא אפילו לתגובות של שמחה בצד של המנצחים. שם, בקרב סנגורי המפעל, אמרו כי אמנם מדובר בזיכוי חשוב עבורם, אך כי לא מדובר בצעד שיש בצדו השלכות מעשיות. "זה היה מיותר. חבל שהמשרד להגנת הסביבה בחר מלכתחילה ללכת להליך הפלילי. ניתן היה לפתור זאת בשיתוף פעולה", סיכם, פרקליטם של הנאשמים, אריה נייגר. "מדובר בזר על מצבה של מפעל מת. אין כוונה, או יכולת, לפתוח אותו מחדש".