רוצה לקבור את המונוגמיה האישית שלך? בבקשה
אבל הניחי למונוגמיה שלי לנפשה. בדיוק כפי שכשהכלב המקסים שלי מת בילדותי, לא הכרזתי על מות כל הכלבים המקסימים בעולם. ובדיוק כשם שאני לא שופטת אותך על הבחירות שלך, אל תשפטי את הזוג בשדרות רוטשילד על הבחירות האחרות שלו
אני מודה, יש טורים שבדרך כלל אני נמנעת בכל כוחי אפילו מלפתוח אותם, רק על סמך הכותרת, כי אני יודעת שהם יעשו לי רע. אני יודעת שלא אסכים איתם, אני יודעת שהקריאה בהם תעורר בי ייאוש וסלידה, ואני יודעת שלא תהיה שום השפעה חיובית על רגשותיי אחרי הקריאה שלהם.
לא יודעת למה הפעם חרגתי ממנהגי. הרי היה לי ברור עוד מהכותרת הפרובוקטיבית – בצער רב וביגון קודר אני מכריזה על מות המונוגמיה - שאנשים רגישים כמוני לא יעמדו בכתוב.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא שופטת אף אחד אף פעם, ואפילו לא אחלוק על הכתוב בטור עצמו. אני בהחלט יכולה לקבל את מה שרשמה הכותבת כדבר שהכי מתאים לה ולאורח החיים שלה, ומובן שבני האדם שונים זה מזה בתכלית, ואני בהחלט לא שוללת את האפשרות שאולי מה שיסב לה אושר הם הרעיונות הפוטנציאליים שהיא מהרהרת בהם. הדבר שכן מפריע לי בטורים מסוג זה הוא ההכללה.
רוצה להכריז על מות המונוגמיה האישית שלך? בבקשה, אבל הניחי למונוגמיה שלי לנפשה. בדיוק כפי שכשהכלב המקסים שלי מת בילדותי, לא הכרזתי על מות כל הכלבים המקסימים בעולם. ובדיוק כשם שאני לא שופטת אותך על הבחירות שלך, אל תשפטי את הזוג בשדרות רוטשילד על הבחירות האחרות שלו (אפילו לא על הבחירה המוזרה להסתובב בבגדי חתן וכלה בשדרות רוטשילד).
אני מצטערת, באמת, אבל קשה לי לשמוע אנשים מצהירים בשמי ש"נראה שאף אחד לא ממש מרוצה מההסדר הקיים", כי אני ועוד רבים מסביבי מאוד מרוצים ממנו, ויותר מזה- שואפים אליו יותר ויותר, מפני שכל מצב אחר לא נוכל להיות מרוצים.
לא חסרים גם חתולים שלא חיים בשלווה עם שלישיות
עוד מבט:
האם יש עתיד לזוגיות מונוגמית, או שאבוד לנו?
יעל דורון
התגובות לפתרון "החוג לריקודי העם" כגישור על פער התשוקה בזוגיות היו סוערות במיוחד. נדף מהן הרבה כעס, ציניות, ארס ואפילו שנאה. אני מנסה לנקות את השיקולים הדתיים והמוסריים, למרות שרבים מהטוקבקים נשענים עליהם בגלוי, ולבדוק את השיקולים הפסיכולוגים. למה הרעיון הזה כל כך מקומם?
כשאני במערכות יחסים, גם הקשות ביותר והפוגעות ביותר שבהן, אלה תמיד התקופות המשמעותיות ביותר והטובות ביותר בחיי. להרגיש קירבה ואכפתיות כלפי מישהו עד כדי להיות מוכן לעשות בשבילו הכל, ולדעת שזה הדדי - בעיניי זה שווה הרבה יותר מלדעת שאני אחת מכמה וכמה בחורות שהוא ירגיש כך כלפיהן לפי המודל האלטרנטיבי של החתולים המרובים. מעבר לזה, לא חסרים גם חתולים שלא חיים בשלווה עם שלישיות ומעדיפים זוגיות חמימה מבלי לחלוק אותה עם בעלי חיים נוספים מסוגם בבית.
אין זוגיות ממש מושלמת, ולא תוכל להיות כזו אף פעם, בדיוק כמו ששום דבר אחר בעולם לא יוכל להיות מושלם אף פעם . זה הטבע האנושי ואופי העולם. אף פעם לא נהיה מרוצים מהכל לחלוטין, אף פעם לא נגיע לשלמות, אבל תמיד נמשיך לשאוף אליה ונהיה מתוסכלים בדרך שוב ושוב. זה לא אומר שאי פעם תהיה אלטרנטיבה שתוכל להיות המושלמת בשבילנו. לא אפשרי שנהיה רק מאושרים, כי אז לא יהיה לנו יותר לאן לשאוף. ובעולם מקביל, שבו הקיום הנורמטיבי היה נעשה בצורה אחרת, המציאות היתה נטולת מונוגמיה וכל בני האדם היו נמצאים במערכת יחסים עם כמה אנשים במקביל - היתה מגיעה מן הסתם המקבילה לטור הזה, טור ה"בצער רב וביגון קודר אני מכריזה על מות הפוליגמיה", שמעלה תהיות על למה אי אפשר להיות רק עם בן זוג אחד וכולם מתעקשים לחיות בכוח בשלישיות.
הרשו לי להצהיר בביטחון מלא, שאם זוגיות עם אדם אחד היא לא פשוטה, אז להוסיף עוד ועוד בני אדם עם הצלקות שלהם והנקודות הקשות באופי שלהם, זה בטח לא מה שיקל על המצב או ישפר את קשיי מערכות היחסים בעולם.
אבל כמו שאמרתי בהתחלה, אני לא שופטת אף אחד. כל אחד מוזמן לעשות את מה שמתאים לו ומה שטוב לו, אני הראשונה להעריך כל בנאדם שבאמת מאושר בחייו ומהבחירות שהוא עושה, גם אם אני לא מסכימה איתן. אבל בקשה אחת כן יש לי- מספיק עם ההכללות, כי הן המקור האמיתי לכל הבעיות שמובילות אותנו לכתוב טורים מסוג זה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
