מזה שנתיים מתנהל לו באין מפריע ערוץ התוכן השיווקי של האל הטוב, או "ערוץ ההידברות", כפי
שמבקשים אמרגניו לקרוא לו, ממש אצלכם בטלויזיה ובימים אלה הוא אף משיק עונה חדשה. למקרה שלא ידעתם – 97 בשלט, והופ – הדרך ליהדות (חרדית) סלולה ומובטחת.
הנה שלושה דברים חשובים שלמדתי אחרי שבוע של צפיה מזדמנת בערוץ: מתי צריך לעשות פרו ורבו משובח שיבטיח את טוהר נשמתו של התינוק, שיהודים ניצלו מאסון התאומים בגלל גורלם המיוחד (חוץ מאלה שלא ניצלו) ושכדי לשמור על בריאות החניכיים יש לקנות "סילונית", שהיא מכשיר שעושה נעים בפה באמצעות לחץ מים, וערוץ ההידברות ישמח לעזור לכם לרכוש אותו. אכן כן, יש בערוץ פינה הקרויה "תורת השן". בעברית חילונית קוראים לזה פרסומות.
הייתי יכולה ללמוד גם דברים אחרים, אבל המצעד האינסופי של ראשים מדברים שעוברים שם בסך, 24 שעות ביממה, כמו נועד לטשטש את כל ההבדלים בין עיקר לטפל, בין חשוב לאזוטרי, בין יהדות מושכלת לקואוצ'ינג נחות. "הידברות"? רק אם אתם מוכנים להאמין שהאנשים אליהם מכוון הערוץ הזה הם לא רק הדיוטות בכל הקשור ביהדות לגווניה, אלא גם - ובעיקר - מטומטמים גמורים.
מיהו הדיוט? אדם שאין לו כל משנה סדורה בשום ענין. אדם שמוכן לקנות גלגול עיניים לשמיים והצהרות של קוסמים כתחליף לעובדות. למשל: "הבאבא סאלי ריפא חולים ובגללו עקרות נפקדו", כשזה מושמע מפי בנו, הבאבא ברוך. מטומטם הוא גם מי שמוכן להתחבר לפרשת השבוע בגלל שאורי זוהר משווק אותה ולהגדיר מחדש את חייו כחיים לא ראויים ונחותים לעומת ההיצע המלהיב של הטל-רבנים כוכבי הערוץ, הרב זמיר והרב פנגר, שמובילים את מאמצי הערוץ לעשות נפשות לתורה.
התורה עצמה קצת נעלמת מן המסך בתוך שטף של מלל על זוגיות ושמחה, אהבת השם והצלחה, מעשי ניסים ורפואת חולים וכל המאמבו-ג'אמבו האנקדוטאלי שהוא, למרבה הצער, סימן ההיכר של המטיפים הכוכבים: יהדותם היא אוסף של מעשיות שמתקשרות זו לזו בפואנטה אחת ויחידה – יהדות חרדית היא מקפצה להצלחה בחיים.
הפטנט אינו יהודי, צריך להודות. טלאוונגליזם הוא מסורת נוצרית-אמריקנית שהחלה במחצית המאה העשרים וממשיכה לצבור תאוצה במדינה שבה כל אחד יכול לרכוש לעצמו ערוץ טלויזיה ולהתחיל להלל את נפלאות האל באין מפריע. אצלנו נדרש עשור וחצי של דה-רגולציה זוחלת בערוצי הכבלים והלווין כדי להביא תחילה את ערוץ הקבלה אל המסך, ואחר כך להתנסות במאמצי שיווק היהדות במסגרת הערוץ הקהילתי, וכשהחומר המצולם התרבה, בעזרת השם, המאמצים עברו ל"יס" ומשם ל"הוט", כלומר - הוכתרו בהצלחה.
כל אחד יכול להתחבר, 24 שעות ביממה. קצת ניואייג'יות בלתי מזיקה, הרבה רוחניות-צעצוע (מי אמר "צופן תנ"כי" ולא קיבל? מי נמלא הוד ויראה כאומרים לו "הזוהר הקדוש" מבלי להסביר מהו?) וחבורה של גברים חרדיים שהנשק העיקרי שלהם הוא חיוך מתמשך, מלא נהרה עילאית, לא חשוב על מה ידברו ואל מי מכוונים הדברים. זה העיקר בערוץ, וזה רע לתפארת.
מבחינתם של המטיפים, עשיית הנשמות היא מכשיר יעיל לצבירת כוח. מבחינתם של המוטפים, דמותה של היהדות שהם מקבלים על המסך מדאיגה עד מאוד: מן ההיצע המקובץ בערוץ זו מצטיירת כדת שנועדה לאנשים שטופי אמונות טפלות, מהללי קדושים, קהל שבוי למעשיות, תמימים שאינם יודעים לשאול ודאי שאינם מחפשים תושבה לשאלות חשובות באמת.
מלאכתו של המטיף היהודי קשה במיוחד. אלוהיו רב פנים וגחמני, אוהב וזעפן, קנאי ונוקם ומעלה שאלות קשות כמו, איפה היית בשואה. מצוותיו אינן ניתנות לערעור והן משתלטות על כל תחומי החיים. התועלת שבהן מפוקפקת:
במקרה המבורך, יתקיים "צדיק וטוב לו", אבל רצוי לזכור שאין באמת השגחה פרטית שמחייבת כי כך יקרה. תורת המוסר לה הוא מחויב סבוכה ודורשת כישורים של חשיבה פילוסופית בצד היכולת לספר סיפור עם סוף שמייח.
מיסטיקה היא ענף צדדי של כל אלה, שמומלץ לעסוק בו רק אחרי שהמאמין גם מתנסה בדרך החיים התובענית והקשה שהיהדות מציעה למאמינים. מי שמבקש לעצמו חיים קלים וטובים בחסות האל, רצוי שישקול הצטרפות לענפים מצליחים של הנצרות הפרוטסטנטית.
אבל על כל הקשיים האלה התגברו ב"ערוץ ההידברות" באמצעות אפיון מדויק של קהל היעד. ברגע שהוחלט כי המטיפים מדברים למטומטמים, הכל קל יותר: גלגול העיניים הופך לתחליף-טיעון, האגדה – לעובדה, תורת המוסר – למעשה בצדיק, ורק נותר עוד להסביר את בריאת העולם לעומת הדרוויניזם בכמה דקות של מאור פנים וזהו, גמרנו, התחולל שינוי חשוב בחיים, בדיוק כמו שמבטיחים ספרי העשה זאת בעצמך והקואוצ'רים החילונים למיניהם.
כדי לא לקפח את הדור הבא, מציעים ב"ערוץ ההידברות" גם פינה משעשעת ושמחה לילדים. לא יצא לי לראות אותה, אבל על פי הפרסומים יש בה פרה שומרת שבת. אם תרצו, זה דימוי אכזרי ומדוייק למה שפרנסי הערוץ חושבים עליכם, הקהל שבבית.
