בתחילת החודש הבא מתכננת הממשלה האיראנית עשרה ימים של מפגני ראווה לרגל יום המהפכה: 32 שנה מאז חזר האמאם חומייני מגלותו בצרפת והוביל את המהלך להדחתו של השאה. החגיגות יגיעו לשיאן בהפגנות גדולות ב-11 בפברואר. ימים אלה יהיו ימי מבחן גדולים ליציבותו של המשטר.
כדי להיאבק באופוזיציה, צפויים מנהיגי המדינה להשקיע סכומי עתק כדי להביא תומכי משטר לבירה, להזרים אליה כוחות של הבסיג' ומשמרות המהפכה, לשלוט ככל יכולתם בכיסוי התקשורתי ולהבטיח הצלחה של האירועים. כוחות ההתנגדות מצידם יעשו כל מאמץ לנצל את האירועים הללו כדי להוכיח את עוצמתם ולחבל בתוכניות המשטר.
ההתנגדות למשטר האיראני כיום כרוכה בסכנה רבה. כשהבין השלטון שלא יוכל לדכא את המהומות באמצעים המקובלים, ולא יוכל להצמית את ההתנגדות באמצעים הרגילים - איומים, הטרדות והכרזה על הצורך להתלכד נגד האיומים מבחוץ, החל להחריף את צעדיו. מאסרים, עינויים והשפלות הפכו לחם חוקם של מנהיגי האופוזיציה. במהלך השבועות האחרונים נעצרו מאות מנהיגים הממתינים למשפטם ועל חלקם נגזרו תקופות מאסר ארוכות.
אולם בכל הנוגע להתנגדות לא-אלימה, האיראנים מוכיחים כושר המצאה מדהים שאפשר רק לקנא בו. כשהלבישו השלטונות את מנהיג הסטודנטים מג'יד טבאקולי בבגדי אשה, סברו שכך אפשר יהיה לפגוע בגבריותו ולהלעיגו, אולם מיד פורסמו ברשת אלפי תמונות של מתנגדי המשטר שעטו על עצמם כיסוי ראש של נשים, ובמקביל ערכו באמצעות תוכנות פוטושופ למיניהן את תמונות מנהיגי המשטר והלבישו גם אותם באופן דומה.
כמו הקיסרים הרומיים בזמנם, יודעים שליטי איראן שצריך לתת לציבור לחם ושעשועים כדי לשמור על השקט, והשעשועים האהודים על האיראנים, כידוע, הם משחקי הכדורגל. זהו שסתום לחץ מוכר וידוע, אולם גם את מגרשי הכדורגל למדו מתנגדי המשטר להפוך לזירות התנגדות. הם קונים כרטיסים למשחקים ובמהלכם מתחילים לקרוא מהיציעים את סיסמאות ההתנגדות.
האופוזיציה ממשיכה גם בזעקת הגגות, טקטיקה שימיה כימי המהפכה. בלילות עולים מתנגדי המשטר לגגות הבתים בטהרן ובשעות הקטנות כשכולם ישנים, מפלחת פתאום את הדממה הצעקה הדומה לקריאת המואזין אבל כה שונה ממנה, "מוות לדיקטטור".
השיטה החדשה ביותר, כך מדווח אתר ג'רס האיראני הקשור לאופוזיציה, היא השיעול ההמוני. ראשונים נקטו בה דווקא חיילי הצבא שהוזמנו להרצאת ראש המשרד הפוליטי-אידיאולוגי, התועמלן הבכיר של המשטר. כאשר השוו את הקומיסר את אייתוללה מונתזרי, איש דת נערץ שנפטר לאחרונה והיה מתומכי הדמוקרטיה, לאויביו המיתולוגיים של האימאם עלי, החלו החיילים להשתעל במקהלה עד שהמרצה נאלץ לרדת מן הבמה ולהפסיק את הטפותיו. מפקדי היחידה נדרשו להגיש לשלטונות רשימות של המשתעלים. אם אכן כך קרה, מעיד האירוע שההתנגדות החלה לחדור גם לשורות הצבא.
אולם הטקטיקה המוצלחת ביותר של האופוזיציה היא השימוש בימי חג ואיזכור של השלטון כדי להפגין נגדו. מתנגדי המשטר האמיצים הבינו שבימים כאלה השלטון אינו יכול לאסור על הפגנות. להיפך, הוא מעודד אותן כדי להוכיח את שליטתו. לכן הם מנצלים אותן כדי לצאת ולהפגין נגדו. כך עשו בהלווייתו של מונתזרי, כך עשו בחג העאשורא בחודש שעבר, וכך ימשיכו לעשות בחגי המדינה האחרים.
בחגיגות המהפכה נוהג השלטון באופן מסורתי להוציא את הציבור לרחוב כדי להביע את תמיכתו בשלטון ולעיתים כדי להתריס נגד העולם בקריאות "מוות לאמריקה, מוות לישראל" ודומיהן.
באירועים הצפויים בשבועות הקרובים יגייסו מתנגדי המשטר את כל כושר המצאתם כדי להכשיל את תוכניות השלטון, להוציא את הציבור לרחובות ולהפגין נגד הדיכוי. הם ישכללו עוד יותר את השימוש בטלפונים הסלולריים, באינטרנט ובטוויטר, יתכנסו במקומות לא צפויים, ינסו לגייס את המשטרה והצבא לצידם, וודאי יפגינו שוב אומץ לב נגד הכוחות הנאמנים לשלטון. צפויים להם ימים לא קלים, וכל העולם יתבונן בהם בנשימה עצורה.
פרופ' דרור זאבי, המחלקה למזרח תיכון, אוניברסיטת בן גוריון
