קצת על עצמי
בוגרת תיכון עירוני ד' במגמת פסיכולוגיה וסוציולוגיה, משרתת בצה"ל בחיל רגלים במוצב סמוך לעזה.
כשהייתי קטנה הורי התגרשו, אבי עבר לאוסטרליה ולא ראיתי אותו כמה שנים בילדות אבל מאז שקבע את מקומו בניו יורק, הקשר איתו התהדק וטסנו אליו כמה פעמים בשנה. אמי נישאה בשנית ונולדו לה שלשה ילדים ולמרות שאני מכבדת את אבי מולידי, בעלה - ציון, הוא מבחינתי האבא, הוא הסמכות והאיש הדואג והאוהב בשגרת החיים ואני מודה לו על כך כל יום. אני בחורה ספורטיבית, מקפידה על כושר: רצה כל יום בבסיס, הולכת לחדר כושר ועושה קיקבוקסינג.
המשפחה שלי
אמא שרה - מטפלת הוליסטית ואבא יוסי – קבלן (מתגורר בניו יורק). אני שנייה מתוך חמישה ילדים.
חוויות מעצבות שעברתי
גדלתי במשפחה חילונית לגמרי. בגיל 12 התחלתי תהליך של חזרה בתשובה עם אמי והתחזקנו מבחינה דתית. אנחנו שומרות כשרות ושבת. אמי הולכת לבית כנסת אבל אני מרגישה מחוברת לאלוהים בבית, מתוך שלוות הנפש שהשבת משרה עלי. אני מאד אוהבת את הקידוש, את שירי שבת סביב השולחן ואת ארוחת ליל שבת. אנשים שאלו אותי למה כשומרת שבת הרגשתי חובה להתגייס והאמת שלא הייתה לי לרגע מחשבה להשתמט או לעשות שירות לאומי, להפך, אני פטריוטית ורציתי שרות קרבי. אני משרתת במוצב כמפעילת כלי רכב בלתי מאויש (כרב"ם) ויוצאת אחת לשבועיים הביתה לסוף שבוע ארוך. אני גאה להיות חלק מפרויקט חדש לנשים בצבא ושהגשמתי את החלום שלי להיות חיילת קרבית.
אהבה
במהלך השרות הצבאי הכרתי את החבר שלי, קצין בנח"ל. הוא בן 23 מלח הארץ, מושבניק, איש אדמה וכבר חצי שנה שאנחנו באהבה גדולה. לכבוד יום הולדתי הוא הזמין אותי לטיול בטבע ועשינו שם פויקה- סיר מכשפות, הכנסנו הרבה מרכיבי אוכל, ירקות ובשר ואפילו קולה ושמנו את הסיר בתוך מדורה. והתוצאה? עיסה טעימה להפליא.
