שתף קטע נבחר

היא גורמת לי להרגיש שהיא שלי, כל הזמן

יש בחיים פרסים, יש זוכים ויש מפסידים, פה ושם מזדמנת לך בדרכך איזו הגרלה טובה, כזאת שאולי תוכל לזכות בה. הרוב מפספסים, לא מגרילים כלום. אנחנו זכינו, לא סתם זכינו - בהגרלה הכי גדולה, ההגרלה של הנשמות. טור אהבה

יש בה את כל הברכה, כל מה שאדם צריך בשביל להיות איש, והיא שלי. ככה היא אומרת לי: "אני שלך", היא מחייכת את זה בשיא הטבעיות, הפשטות והנפלאוּת שיש בחיים. היא גורמת לי להרגיש את היותה שלי כל הזמן, ברצף, בשקט נפלא.

 

יש בחיים פרסים, יש זוכים ויש מפסידים, פה ושם מזדמנת לך בדרכך איזו הגרלה טובה, כזאת שאולי תוכל לזכות בה. הרוב מפספסים, לא מגרילים כלום. אנחנו זכינו, לא סתם זכינו - בהגרלה הכי גדולה, ההגרלה של הנשמות, כזאת שקורית פעם בהמון גלגולים.

 

חגגנו שנתיים במשך שלושה ימים קסומים, בלי לצאת מהבית. צעדנו רק לשוק לקנות מצרכים טריים, הכל לאט ובנחת כמו שצריך, הרבה אהבה איטית ומחבקת, בדיוק כמו זאת שחלמתי ,אפילו קצת יותר. הזמן שלנו זה הסילבסטר, הנשיקה הראשונה סומנה ממש במקרה סביב חצות הלילה שבין שנה אחת לזאת שאחריה, כל זה ועוד קרה לפני שנתיים, כשהכרנו. במקרה או שלא היא האדם הראשון שהכיר אותי כלא מעשן. הפסקתי לעשן שבועיים לפני שהכרנו, כל מי שהכיר אותי מגיל 16 עד היום הכיר מעשן בשרשרת. לה יצא להכיר את האיש שמאחורי העשן, אותי.  

 

שנתיים זה הרבה או המון?

 

השנתיים האלה נינוחות מאין כמותן, הן הכי חולפות בנעימים שהיו לי. אני לא מתבייש להגיד את זה ברור ובקול, היא עושה לי את זה, במובן הכי פשוט והכי רחב שיש. הדרך שלה לעורר אותי זה ממזריות בעיניים, היא מסתכלת עלי עם החיוך הזה בקצה השפתיים, הצחוק הקטן הזה שהיא לא מצליחה לכבוש. זה כמו יריית המזניק במרוץ אל האושר, מתחילים סיבוב נוסף, מקצה אל הצחוק ובחזרה, היא פשוט מזמינה אותי שוב ושוב אל האבסורד הנהדר כל כך.

  

אני אוהב לחגוג איתה את החיים, ממש כמו בסרטים צועניים, שמחה אמיתית ורועשת, אבל גם עדינה ומופנמת, בלי זהירות ועם כל הלב. לפעמים אני אפילו שומע אותה רוקדת לכבודי. 

 

במקצוע שלה היא מתעסקת בדברים שגודלם נמדד במיקרונים, בהכי קטן שאפשר לראות, היא מסוגלת לעשות חור בדופן של משהו מתחת למיקרוסקופ, ובמקביל היא מסוגלת לראות את האופק מקצה לקצה, מבלי לפקשש אף שקיעה או ירח באמצע היום. 

 

מאז שאני איתה אני כותב אחרת, פחות ממהר, פחות רוצה כבר להגיע. היא מבינה לליבי, המשפט הזה כל כך תפור עליה, היא מסוגלת לקחת את הרגישות שאני מציע ולהפוך אותה גם לתובנות, כאלה שיאפשרו לנו להמשיך ולאהוב באומץ ולעומק. "הלב פחדן מטבעו", היא אוהבת למלמל לפעמים, ממלמלת ומחבקת. 

 

תענוג גדול להיות היפוכונדר לידה

היא מכירה כל כאב בגוף שלי, מציירת מפה של כל הנקודות שכואבות, באמת מכירה אותן ובהן, לא מתווכחת על שום כאב, "כאב זה כאב" לא משנה למה או ממה הוא נגרם. תענוג גדול להיות היפוכונדר לידה, והיא אפילו מבינה בתרופות ובתופעות לוואי.

 

אנחנו לא צריכים כלום, רק זו את זה, גילינו שאנחנו יכולים להיות ביחד בבית בלי לצאת ימים שלמים, המרווח הזה שאנחנו יוצרים הוא בדיוק בין להתקרב ולבין לדחות, כמו שני מגנטים שנמשכים כל הזמן, מתמגנטים.

  

למה לנו לצאת מהבית? אנחנו הולכים לעיתים נדירות לאירועים כאלה או אחרים, רק כאלה שאין ברירה ואי אפשר לחמוק מהם, יש לנו אפילו תחפושת נהדרת של אנשים מהוגנים, חזות של זוג מקסים, אבל אף אחד לא יודע שלא משנה איפה שנהיה, ולא משנה מה מתרחש מסביב (בינינו, מה כבר מתרחש בדרך כלל מסביב?) תמיד נהיה ביחד, נרקום מזימות, מסתקרנים מחדש זו מזה, מתלחששים, מצחקקים כמו זוג ילדים מאוהבים. החברים שלנו מתלוננים שאין מה להזמין אותנו, שבין כה וכה אנחנו מסתגרים ביחד בפרהסיה.

  

בדרך כלל היא מתגלגלת מצחוק, בעצם זה אחד הדברים שאני הכי אוהב בעולם, לגלגל אותה מצחוק, לדגדג לה את המחשבות האלה שמביאות צחוק גדול ועמוק. 

 

היא נכוותה ברותחין, אבל לא מסתפקת בפושרים

היא באש ובמים, היא עומדת אתי מול הכל, מול כל המפלצות, מול כל הזריחות והשקיעות שהחיים האלה מציעים. היא לא מפחדת להסתכל לאש בעיניים, אפילו לגעת בה לרגע. היא נכוותה ברותחין, ולמרות זאת היא לא מסתפקת בפושרים.

 

היא מזכירה לי לצחוק, בלי מילים, עם חיוך כזה שאני מסוגל לראות אפילו בחושך, מרחוק ובלי משקפיים. לפעמים אני אוהב להסתכל עליה בחושך, מתפשטת או מתלבשת, לעצמה. נדמה לי שהיא מרגישה אותי שם, מסתכל עליה מחויכת, היא בטח שומעת את החיוך שלי.  

 

היא שייכת לצד השפוי של החיים, היא נולדה שם גדלה והתחנכה שם. כן, פעם עוד היו מתחנכים בשביל להיות אנשים, ''מענטשים", בני אדם מהמין שהיא שייכת אליו, זה מין מכלול של הגינות ויושרה, בשילוב אכפתיות חלוציות ואפילו ציונות, מהסוג הישן שלא מתיימר לשנות את כל העולם. 

 

אפשר לחזור אליה ממסעות, היא מחכה ערנית ומלאת חיוּת, מחכה שתספר, מחכה להקשיב, יודעת להשתתף ולשתף, היא שותפה מהסוג שאפשר רק לחלום עליו, שותפה אמיתית של 100 אחוז, כל אחד אחראי על כל מאת האחוזים האפשריים. 

 

היא אחלה פרטנרית למסעות מכל סוג שהוא. היא לא מפחדת מהלא ידוע, הרי היא הלא ידוע בעצמה. היא סלחה לעצמה, מראש מההתחלה, מה שהופך אותה לסבלנית כלפי עצמה, נינוחה על באמת. 

 

אנחנו מתאהבים בגלים, בכל סיבוב או מדרגה הגל שוטף יותר, הגל מעיף יותר גבוה, יותר מהפעם הקודמת, יותר ממה שציפית, ובעיקר יותר ממך. כדרכה של האהבה היא באמת חזקה מאיתנו, חזקה בטוב.

 

איתה אני מוכן לייבש ביצות, להילחם באנגלים, לצוד נמרים, להילחם בפחדים ברוע ובניכור, להמר, לסכן ולהעז, להצליח להיכשל ולנסות שוב.

 

רק איתה.

 


 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אנחנו מתאהבים בגלים, בכל פעם הגל שוטף יותר
צילום: סיגלית גיגה פרקול
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים