לא מעשנת, צמחונית, איך היא בסקס?
"רוצה להתחתן איתי?", שאלתי אותה. היא הביטה בי בתדהמה ופרצה בצחוק. "אתה לא חושב שהגזמת? זו פעם ראשונה שאנחנו מדברים". וואו-וואוו, סיפור אהבה בהילוך מהיר
סולו גיטרה עצבני מחריש את אוזניי. יצחק קלפטר מתחיל לשיר. וואו-אואו, וואואואואו, וואו-וואו. וואואואואה...
"רוצה להתחתן איתי?" שאלתי אותה. היא הביטה בי בתדהמה ופרצה בצחוק. עברו כמה רגעים ונשימתה שבה להיות סדירה.
"אתה לא חושב שהגזמת?" שאלה.
"למה את מתכוונת?" שאלתי בתמימות שמאפיינת אותי במצבים בהם אני רוצה להישמע תמים.
"זו למעשה פעם ראשונה שאנחנו מדברים. חוץ מזה חשבת על אפשרות שאולי אני נשואה?"
תשובתה ערערה את ביטחוני, אבל חזרתי לעצמי. "אני שם לב שאת נוטה להיות וכחנית. נצטרך לעבוד על זה. אני לא רוצה שחיי הנישואים שלנו יהיו רוויים במאבקי כוח".
עיניה בחנו אותי. חיוך קטן נשקף ממבטה. "אתה יודע מה? בוא נתחתן".
ואז אני אומר שזה כל כך נחמד
ואת שואלת מה כל כך פה מיוחד
קראתי לברמן. "אנחנו נצטרך עוד אלכוהול". לפעמים אלכוהול עושה פלאים לזוגיות. שתיקה נעימה עטפה בחמימות מלטפת את שנינו.
"איך קוראים לך?", שאלתי.
"אני מעדיפה להישאר בעילום שם בינתיים. אני גם מעדיפה לא לדעת את שמך או את שם משפחתך".
הרהרתי בתשובתה. למה בעצם אי אפשר לבנות קשר רק על הפנטזיה שיש לנו על השני, ולא על מי שהוא באמת? ברגע הזה הבנתי למה אני כל כך רוצה אותה.
הכל התבהר לי. היא פשוט מושלמת. מעניין איך קוראים לה. הלוואי שקוראים לה נועה.
ואת יפה מאוד אבל זה לא חשוב
צבע עורך עובד עלי כמו כישוף
צריך לחשוב על שיר חתונה. לפעמים נדמה לי שחתונה מספקת את האפשרות לכל אדם להיות כוכב מחזמר לערב יחיד ומיוחד. הקהל, הניצבים, פס הקול. הריקודים. והיא, בשמלה לבנה.
ואז אני שואל מתי יבוא שלום?
ואת שואלת אם התחלתי לחלום
"אבל איך קוראים לך?" התעקשתי.
"עכשיו? היום אתה רוצה לדעת?"
"אני לא בטוח".
דמיינתי את עצמי שובר את הכוס. מנשק לכלה. מתחבקת עם החברים. מתחבק עם האורחים. מתחבק עם הרב. דמיינתי אותנו רוקדים ללא הפסקה. איזו שמחה. זה בטח היום המאושר בחיי.
הדלקתי סיגריה ושאפתי עמוק. אחח...
"אתה מעשן?" היא שאלה בכעס.
"ברור", אמרתי. "את לא?"
"מה פתאום. ואני גם לא יכולה להיות עם משהו מעשן. אז תפסיק, או שמתגרשים".
דו קרב בין גבר לאשה
תני לי את הים וקחי לך את היבשה
"את נוטה לווכחנות, את יודעת? אולי נלך לייעוץ זוגי?"
"המתקשרת שלי לא מאמינה בפסיכולוגים", היא אומרת ברוגע.
"מי?" אני צועק.
"המתקשרת שלי. ואני מבקשת ממך לכבד את הקשר שלי איתה".
"הרסת לי את הסיגריה עכשיו..."
"ואתה נשפת את העשן בפנים שלי".
ואת רכה מאוד ואני קצת גס
מי ינצח פה מי יצא מובס?
"טוב. בואי נרגע. נדבר על הכל בבית", אני אומר.
"בבית של מי?" היא שואלת .
"לא יודע. איפה את גרה?"
"אני לא זוכרת. יש לי יותר מדי אלכוהול במוח".
"את כל כך יפה", אני אומר וממשיך. "אם הייתי פרי - איזה פרי היית?"
"גויאבה", היא אומרת. "ללא ספק. ואתה?"
"אני לא פרי, אני יותר סטייק. אנטריקוט".
"אני לא אוכלת בשר", היא אומרת בזעם חבוי.
עכשיו אני מביט בה בתדהמה. לא מעשנת, לא אוכלת בשר.
"איך את בסקס? " אני שואל.
"כמו גויאבה. יש שחושבים שאני מדהימה ויש שממש לא אוהבים".
"טוב, צריך לבדוק את זה. בואי".
"קודם תפסיק לעשן", היא עונה.
אני מדמיין טקס גירושים ברבנות. לפעמים נדמה לי שגירושים חייבים לבוא במערכה השלישית במחזמר. מין משבר כזה לפני ההפי-אנד. דמיינתי את עצמי עצוב ועצבני, צועק על החברים שלה, על אמא שלה ועל הרב. והיא, גרושתי, מתי הפכה לאדם כל כך קשה?
הוצאתי עוד סיגריה. "בא לי קפה".
"גם לי. לך תביא שני הפוכים".
"מה הפוך? אין פה שחור?" אני שואל.
"שחור? מי שותה שחור?" היא צוחקת לי בפרצוף.
אם ליבך הוא ריק אז תני לי להבין כעת
אל תמשיכי לשחק
פעם כן ופעם לא אני כבר מתמוטט
"שנתגרש?", אני שואל.
"תנשק אותי קודם", היא עונה.
אנחנו מתנשקים קצת.
"רוצה להתחתן איתי?" היא שואלת לפתע.
וואו-אואו. וואואואואו. וואו-וואו. וואואואואה...
דו קרב בין גבר לאשה, תני לי את הים וקחי לך את היבשה
לפנייה לכתב/ת 
