נוקאאוט בסיבוב השני

כשמישל פלטיני נכנס לתפקידו כנשיא אופ"א, הוא הכריז על מהפכה בליגת האלופות: קבוצות ממדינות קטנות ישתתפו במפעל הכדורגל החשוב ביבשת על חשבון קבוצות מאנגליה, ספרד, איטליה וגרמניה. פלטיני חלם כנראה על קבוצות מרומניה, מקפריסין ואפילו מישראל שימצאו את הדרך לשמינית הגמר; כשהתעורר הוא קיבל את אוניראה אורזיצ'ני מביאה כבוד לכדורגל הרומני ולא הרבה יותר מזה, את אפואל ניקוסיה מחלצת שלוש נקודות בבית לא קל, ואת מכבי חיפה עושה היסטוריה והופכת לקבוצה הגרועה ביותר בהיסטוריה של הצ'מפיונס.

בסוף עלו לשמינית גמר ליגת האלופות כל הקבוצות שהיו צריכות להיות שם מלכתחילה. כל הגדולות, העשירות והחזקות. כלומר חוץ מיובנטוס ומליברפול, שמות גדולים שנראים די רע בזמן האחרון: בתוך 24 שעות הפסידה ליברפול לממוקמת אחרונה בטבלה האנגלית, פורטסמות של אברם גרנט - ויובה, שבאמת משחקת כמו גברת זקנה, הפסידה בבית לקטאניה (כן, האימפריה מסיציליה. זאת שאיכלסה את המקום האחרון בליגה האיטלקית עד לניצחון ההיסטורי הזה).

הנה משהו שחשוב להבין: היוזמה של פלטיני לא היתה אלא תרגיל בחירות לא מאוד מתוחכם. כל מה שהוא רצה, כמו כל פוליטיקאי טוב, זה קולות - אלה של המדינות הקטנות שלכאורה פעל לטובתן. הרי בהצבעות שווה הקול של אנדורה, מדינה של רחוב אחד, בדיוק לקול של גרמניה על 100 מיליון תושביה. מה גם שבאירופה יש הרבה יותר מדינות קטנות מאשר גדולות. אגב, אם אתם שואלים אותי, אני מעדיף אפילו יותר קבוצות גדולות ממה שיש כרגע בליגת האלופות. נכון שזאת עמדה לא פופולרית, וברור שזה יבוא על חשבון הקבוצות מהונגריה, קרואטיה, בולגריה וישראל. אבל כל עוד לא מדובר בהפועל באר שבע, אני מעדיף לראות את ולנסיה או את טוטנהאם בצ'מפיונס ליג.

"עאלק רק שאלה, הוא בפנים כבר רבע שעה"

(צילום: אימג' בנק / Getty Images)

טוב, אז מה כן צפוי לנו השנה? לראשונה תיפרס שמינית הגמר על פני שמונה תאריכים נפרדים. במקום ארבעה משחקים ביום שלישי, ארבעה ביום רביעי וכעבור שבועיים משחקי גומלין באותה שיטה - ראשי אופ"א, שחושבים כל הזמן איך לעשות יותר כסף משידורי הטלוויזיה, פיצלו את תוכנית המשחקים לארבעה שבועות נפרדים.

את המפגשים שנראה בשלב הזה הגדירו הפרשנים כ"הגרלת הקאמבקים הגדולה": ז'וזה מוריניו, היום מאמן אינטר, חוזר לסטמפורד ברידג' למשחק מול קבוצתו לשעבר צ'לסי. דייויד בקהאם, שאוטוטו מצטרף שוב למילאן, חוזר לאולד טראפורד לשחק מול קבוצת נעוריו מנצ'סטר יונייטד - בתקווה שלא יחטוף הפעם נעל בפרצוף מאלכס פרגוסון. קארים בנזמה, הכוכב הצרפתי שעלה לריאל מדריד 35 מיליון יורו, חוזר לסטאד דה ז'רלאן למשחק מרגש מול קבוצתו לשעבר ליון. אה, וכמעט שכחתי: הבן האובד אלכסנדר חלב חוזר לקאמפ נואו וישחק מול חבריו הוותיקים בברצלונה, שלא מצליחים לזכור מאיפה לעזאזל הוא מוכר להם. יהיה מעניין.

1. המשוגע או הסופר

באוטוביוגרפיה של מאמן צ'לסי קרלו אנצ'לוטי נכתב שז'וזה מוריניו סובל משיגעון גדלות, ומשווה את עצמו לישו. כמו שאפשר להבין, אהבה גדולה אין בין השניים. כך או כך, החזרה של מוריניו לסטמפורד ברידג' היא הסיפור הגדול ביותר של שלב שמינית הגמר בליגת האלופות, כי המאמן שמזוהה יותר מכל אחד אחר עם צ'לסי הוא בלי ספק הפורטוגלי.

מוריניו בילה בצ'לסי שלוש שנים ועוד כמה חודשים, עד שלרומן אברמוביץ' נמאס מהמאמן המגלומן שלו והוא החליף אותו באברם גרנט. מה שכן, בשלוש השנים האלה הפך מוריניו את צ'לסי לא רק לאחת הקבוצות הגדולות באנגליה, אלא גם באירופה.

מאוד מפתה להתייחס לאישיות המוחצנת, להצהרות הבומבסטיות שלו ("אני המיוחד") ולקרבות האגו מול אלכס פרגוסון, ארסן ונגר (שאותו כינה "מציצן") וראפה בניטס. אבל בשורה התחתונה, מוריניו הוא מאמן כדורגל פנטסטי. בדיוק בגלל זה החליט לפני שנה וחצי נשיא אינטר, מאסימו מוראטי, להחתים אותו ולשלם לו תשעה מיליון יורו בשנה.

מוראטי האמין שמוריניו ייקח את אינטר להישגים גם בליגת האלופות. הרי בעונה שעברה, הראשונה שלו באינטר, הוא זכה באליפות בקלות. אבל אז פגשו האיטלקים את מנצ'סטר יונייטד בשמינית הגמר, ונראו חסרי אונים. זה לא עבר להם: העונה נראית אינטר אפילו פחות טוב. היא צלחה רק בקושי את שלב הבתים, ובמשחק מול ברצלונה בקאמפ נואו הורגשו פערי איכות מבהילים בין הקבוצות.

למרות שאינטר מובילה את הטבלה באיטליה וכנראה תזכה באליפות חמישית ברציפות, מצבו של מוריניו לא משהו. התקשורת האיטלקית מתעבת אותו, הנשיא מוראטי כבר לא מגבה אותו, והוא עצמו עושה הכל כדי לבאס את כולם. בקיצור, לאיטליה נמאס ממוריניו ולמוריניו נמאס מאיטליה. הוא רוצה לחזור לאנגליה.

עד שזה יקרה (או לא), בינתיים גם מוריניו יודע שצ'לסי פייבוריטית מול אינטר. אנצ'לוטי - שהוביל את מילאן לשתי זכיות בגביע האלופות ולעוד גמר אחד, וזכה ממוריניו למחמאה בנוסח "אנצ'לוטי הוא המאמן היחיד שהוביל 0:3 בגמר והפסיד אותו" - פשוט עושה עבודה נהדרת. האנגלית שלו עדיין לא מושלמת, ולטבלה הוא קורא "ליסט", אבל צ'לסי היא כרגע הקבוצה הטובה והחזקה ביותר בממלכה המאוחדת.

אנצ'לוטי מרגיש מצוין בצ'לסי וכבר אמר שאם זה תלוי בו, הוא מוכן להישאר בקבוצה עוד 12 שנה. גם רומן אברמוביץ' מרוצה. המאמן החדש שלו מתפקד היטב במגרש, וגם מתנהג כמו בנאדם. בינתיים הודיע אנצ'לוטי שאין לו כל כוונה להיכנס למלחמות פסיכולוגיות עם מוריניו לקראת המפגש הכפול בשמינית הגמר: "אני מעדיף לשחק כדורגל ולא משחקי מחשבות", הוא אמר. "מעולם לא חשבתי שכדורגל זה משחק בין שני מאמנים. אני בהחלט אנסה למצוא את נקודות התורפה של אינטר, אבל לא את אלה של המאמן שלה".

הכל טוב ויפה, רק מעניין לדעת איך ירגיש אנצ'לוטי ב־16 במרץ, כשמוריניו יעלה על הדשא בסטמפורד ברידג' ואוהדי צ'לסי יעמדו ויריעו לו.

• אינטר - צ'לסי (24.2, 16.3). ואני הולך על צ'לסי

"די, כבר כירטסתי עליך פעמיים רק השבוע" 

(צילום: אימג' בנק / Getty Images)

2. החוקית או האקסית

דייויד בקהאם עזב את מנצ'סטר יונייטד לפני שש וחצי שנים. המון זמן במושגים של כדורגל. ובכל זאת, כשההגרלה זימנה לשמינית הגמר את המפגש בין מילאן ליונייטד, אנגליה כולה התחילה לספור את הימים עד ה־10 במרץ 2010 - אז יגיעו הרוסונרי למשחק הגומלין באולד טראפורד, ובקהאם יחזור לראשונה למגרש שבו התבשלה הקריירה שלו.

במשך תשע העונות ששיחק בקבוצה של אלכס פרגוסון זכה בקהאם בשש אליפויות ובגביע אירופה אחד - באותו ניצחון בלתי נשכח על באיירן מינכן ב־1999. הוא היה אחד מ"תינוקות פרגוסון", יחד עם חברו הטוב לשעבר ראיין גיגס. היום סוגר בקהאם 34, וגיגס בן 36. שניהם עדיין משחקים, אבל בשעה שגיגס ממשיך להיות בורג חשוב בקבוצה של פרגוסון, אף אחד לא יודע מה בדיוק מתכנן לבקהאם המאמן החדש של מילאן, לאונרדו.

כמו בעונה שעברה, גם השנה אמור בקס להצטרף למחצית השנייה של העונה האיטלקית בהשאלה מקבוצתו לוס אנג'לס גלאקסי. בפעם הראשונה זה עבד לגמרי לא רע: הוא הגיע בינואר, שיחק כמעט בכל המשחקים, כבש שני שערים ובישל עוד כמה. מילאן היו מאוד מרוצים, וגם בקהאם עצמו היה מאושר מהעובדה שפאביו קאפלו, מאמן נבחרת אנגליה, החזיר אותו לסגל; בזמן ששיחק בארצות הברית, מבחינתו של קאפלו הוא לא היה קיים.

בעונה שעברה אימן קרלו אנצ'לוטי את מילאן. השנה זה כאמור לאונרדו, מאמן ברזילאי צעיר שמתחיל להוכיח שיש לו מה להציע אחרי פתיחת עונה כושלת. כבר עכשיו ברור שמילאן הנוכחית טובה יותר מבעונה הקודמת: רונלדיניו מפגין את הכדורגל הטוב ביותר שלו זה ארבע שנים, קלרנס סיידורף ממשיך להיות אחד הקשרים הטובים ביבשת, והשאלה היא רק אם נכון לעכשיו יש לבקהאם מקום בהרכב, או שהוא יצטרך להמתין להזדמנות שלו מהספסל. דבר אחד בטוח: כשבקהאם יעלה אל הדשא ב"תיאטרון החלומות" ב־10 במרץ, הוא יזכה לתשואות אדירות מ־78 אלף צופים. זה יהיה רגע מרגש לכל אוהד של היונייטד, כי באמת מדובר באחד הכוכבים הגדולים ביותר שהיו אי פעם בקבוצה.

• מילאן - מנצ'סטר יונייטד (16.2, 10.3). בסוף זאת תהיה מילאן

"אוי, העקבים האלה הורגים אותי" (צילום: אימג' בנק / Getty Images)

3. הלבנים או הצרפתים

ריאל מדריד מעולם לא פיספסה העפלה לשמינית גמר ליגת האלופות, אלא שבחמש השנים האחרונות היא לא הצליחה להמשיך לרבע הגמר אפילו פעם אחת. נתון די מביך, במיוחד כשמדובר בקבוצה הכי מצליחה בדברי הימים של גביע אירופה לאלופות.

כשריאל החלה את ההכנות לעונה הנוכחית - כלומר כשהנשיא פלורנטינו פרס שפך רבע מיליארד יורו על שחקני רכש נוצצים - המטרה המוצהרת היתה למחוק את חרפת העונה שעברה, שהשיא שלה היה התבוסה 6:2 לברצלונה בברנבאו. מה שאף אחד כמעט לא הזכיר הוא שגמר הצ'מפיונס ליג יתקיים באיצטדיון הביתי, סנטיאגו ברנבאו. לא שבריאל לא חשבו על זה ולא פינטזו בסתר ליבם לשחק בגמר, אבל זה נראה יומרני ואפילו קצת פתטי לדבר על זה בצל אירועי העונה שעברה.

בינתיים חלפה כמעט חצי עונה. ה"בלנקוס", שהתחילו את העונה בצליעה קלה, הולכים ומשתפרים. ברצלונה אמנם מקדימה אותם בטבלה וזוכה בכל תואר אפשרי, אבל ריאל בסך הכל מרוצה. כריסטיאנו רונאלדו מבקיע את השערים שלו, גונסלו היגואין מתחיל להיראות כמו אחד החלוצים המשובחים בתבל, ועכשיו נשאר רק שקאקה יתאושש מהפציעה וישחק כמו בימים היפים שלו במילאן.

ליון לא תהיה יריבה קלה לריאל, למרות שהיא כבר לא הקבוצה מספר אחת בצרפת. בשנים האחרונות נפגשו השתיים ארבע פעמים, וריאל לא הצליחה לנצח אפילו משחק אחד. הפעם, עושה רושם, זה יהיה שונה - מה גם שבריאל כבר מדברים בגלוי על "הגמר הביתי". אין מה להגיד, הביטחון העצמי חזר.

• ליון - ריאל מדריד (16.2, 10.3). נו, ברור שריאל

"אמרתי לכם, עופו לאולם הקטן" (צילום: אימג' בנק / Getty Images)

4. הקאטלונים או שהגיהנום יקפא

לאוהדי שטוטגרט מצפה חוויה גדולה: לראות באיצטדיון שלהם את הקבוצה הכי טובה שיש. על יותר מזה הם אפילו לא מעיזים לחלום. האמת, לא משנה נגד מי בארסה היתה מוגרלת בשמינית הגמר - בכל מקרה היא היתה הפייבוריטית, ואין על זה ויכוח. רק שאם היריבה היתה באיירן מינכן או ליון, היה אפשר לדבר על סיכויים ואחוזים. נגד שטוטגרט זה פשוט לא כוחות.

הקבוצה הגרמנית עוברת עונה זוועתית. היא נמצאת במקום ה־15 בטבלת הבונדסליגה, ניצחה רק בשלושה מתוך 17 משחקי הליגה ונמצאת בסכנת ירידה. אם תשאלו, כרגע המצב בטבלה מעניין אותה הרבה יותר ממה שיקרה בליגת האלופות; כריסטיאן גרוס, המאמן החדש, הגיע כדי להציל את הקבוצה מירידה לליגה השנייה, ולא כדי לנצח את ברצלונה.

בחודש שעבר ירדו עלי כאן שאני כותב יותר מדי על בארסה. אז כל מה שיש לי להוסיף זה שבארסה תנצח את שטוטגרט, וכל תרחיש אחר יהיה סנסציית המאה.

• שטוטגרט - ברצלונה (23.2, 17.3). וקבלו תיקון: סנסציית המילניום

צילום: רויטרס

5. ארסנל או פורטוגל

למי שלא מעודכן, ארסנל היא הקבוצה עם ההתקפה הטובה ביותר בליגה האנגלית (נכון למחזור ה־18). התחזיות בתחילת העונה היו דווקא פסימיות; הפרשנים ניבאו שהקבוצה של ארסן ונגר תאבד גובה אחרי העזיבות של עמנואל אדבאיור וקולו טורה, ואולי לא תסיים אפילו בין ארבע הראשונות. אבל בינתיים התסריט כמעט הפוך. ארסנל נראית טוב יותר מבעונה שעברה, ולראשונה זה כמה שנים יש לתותחנים סיכוי אמיתי להיאבק על האליפות.

גם בעונות קודמות קרה שארסנל פתחה מצוין וקרסה בשלבי הסיום, כי הגיעה לשיא מוקדם מדי. אף אחד לא מבטיח שזה לא יקרה גם הפעם, אבל משום מה יש תחושה שונה באוויר. אפילו הפציעה הקשה של רובין ואן פרסי, החלוץ הטוב ביותר של הקבוצה, לא הורידה את מפלס האופטימיות באיצטדיון האמירויות.

פורטו מצידה היא קבוצה טובה מאוד, שבהחלט מסוגלת לעבור את ארסנל. אבל היא עוברת עונה בינונית בסטנדרטים שלה, ונמצאת רק במקום השלישי בליגה המקומית, אחרי בנפיקה וספורטינג בראגה. וגם אם הכל יכול להשתנות עד פברואר, התחושה הפנימית שלי מתעקשת שזאת תהיה עונה גדולה לארסנל. גם בבית וגם באירופה.

• פורטו - ארסנל (17.2, 9.3). החגיגות לא ייערכו בפורטוגל

צילום: AFP

6. ההולנדי או הסימפטי

מאמן באיירן לואיס ואן חאל זכה פעם אחת בגביע אירופה לאלופות. זה קרה לפני 15 שנה, כשהיה מאמן צעיר יחסית והוביל את איאקס המוכשרת לניצחון מפתיע על מילאן. אז, באמצע שנות ה־90, ואן חאל נחשב לדבר הגדול הבא בשוק המאמנים העולמי. הוא הגיע לברצלונה, זכה בשתי אליפויות, אבל עלה לכולם על העצבים. בהתאם לכך נמצאות המניות שלו בירידה תלולה כבר כמה שנים, אם כי במדד האנטיפתיות הוא עדיין בטופ העולמי. אגב, בזמן האחרון הוא גם התחיל להסתרק באופן מוזר, משהו על הצד, וכרגע חסר לו רק שפם קטן שישלים את התמונה.

עד לפני חודש בערך נראה שהרומן המוזר בין באיירן למאמן ההולנדי עומד להסתיים בקרוב: הקבוצה נראתה קטסטרופה ועמדה על סף הדחה מליגת האלופות כבר בשלב הבתים. ואז הגיע הניצחון המפתיע על יובנטוס 1:4 בטורינו, ופתאום גם בליגה הם התחילו לנצח. וכל זה בלי פרנק ריברי הפצוע (שעד פברואר אמור לחזור להרכב).

על הנייר, באיירן פייבוריטית מול פיורנטינה. אבל זה נכון רק לגבי מי שלא ראה העונה את הקבוצה האיטלקית באירופה. צ'זארה פראנדלי הוא לא שם גדול ברמה הבינלאומית, אבל המאמן הצנוע הזה בנה יופי של קבוצה בפירנצה, עם כוכבים ותיקים ומוכרים כמו אלברטו ג'ילרדינו ואדריאן מוטו - ובתוספת כמה צעירים נהדרים, בעיקר הפרואני חואן ורגאס והמונטנגרי סטבאן יובטיץ'.

ועוד נקודה שיכולה להיות משמעותית. פיורנטינה סיימה בראש הבית שלה, לפני ליון וליברפול, ובאיירן סיימה במקום השני. מה שאומר שהאיטלקים יארחו את משחק הגומלין, וזה בהחלט יתרון.

• באיירן מינכן - פיורנטינה (17.2, 9.3). ולא יעזור, הבטן שלי אומרת פיורנטינה

צילום: AP 

7. זיקו או בלאן

גם המשחק הזה יפגיש שני מאמנים מפורסמים. את אולימפיאקוס מדריך כיום זיקו, מגדולי שחקני ברזיל בכל הזמנים - ואת בורדו אלופת צרפת מוביל לורן בלאן, שמיועד להיות המאמן הבא של נבחרת צרפת.

בורדו אמנם התקשתה לנצח את מכבי חיפה, אבל אל תטעו: היא סיימה במקום הראשון בבית, לפני באיירן מינכן ויובנטוס. בכלל אין ספק שהיא טובה יותר מאולימפיאקוס, גם כי יש לה סגל שחקנים איכותי יותר וגם כי המאמן שלה הוא ברמה אחרת. בלאן אולי לא היה כוכב בסדר הגודל של זיקו, אבל כוכבים זה לא מעניין; כשמשווים את השניים כמאמנים, הם ממש לא באותה פלנטה.

• אולימפיאקוס - בורדו (23.2, 17.3). ביוון יתנחמו במזג אוויר עדיף

צילום: AP

8. האדומים או הטובים

רובין קאזאן, אלופת רוסיה בשנתיים האחרונות, לא הצליחה להעפיל לשמינית הגמר. הסגנית שלה דווקא כן, ומסיבה די פשוטה: קאזאן הוגרלה לבית הקשה ביותר, יחד עם ברצלונה ואינטר. צסק"א נדרשה להקדים את וולפסבורג ואת בשיקטאש, ואת זה היא הצליחה לעשות בצורה מרשימה. השאלה הגדולה היא אם צסק"א מסוגלת לשבור את המחסום הפסיכולוגי שתקע לאורך כל השנים את ההתקדמות של הקבוצות הרוסיות בליגת האלופות. לא פוסט־קומוניזם, אלא פגרת החורף.

בניגוד ליתר מדינות אירופה, העונה ברוסיה מתחילה במרץ ומסתיימת בנובמבר. טוב, קצת קשה לשחק כדורגל במינוס 25 מעלות. הבעיה היא שב־24 בפברואר תצטרך צסק"א לארח את סביליה. וגם אם הדשא באיצטדיון שלה הוא סינתטי, והמשחק יתקיים, זה לא משנה את העובדה שיהיה קור אימים.

מילא הקור; הרי הספרדים יסבלו ממנו יותר. הבעיה היותר משמעותית היא שהשחקנים של צסק"א יהיו עדיין בפגרה שלהם. ולא משנה שהם יצאו בשבוע שלפני המשחק למחנה אימונים באיזה מדינה חמימה, הם עדיין לא יהיו בכושר כמו קבוצה שנמצאת באמצע העונה שלה. כמו סביליה למשל.

סביליה אמורה לעבור את צסק"א, זה ברור. ולא רק בגלל ענייני הפגרות ומזג האוויר, אלא בגלל שהיא קבוצה מצוינת - השלישית בטיבה בספרד - שרק בעיות מנטליות מונעות ממנה להתמודד על האליפות מול בארסה וריאל מדריד.

• צסק"א מוסקבה - סביליה (24.2, 16.3). או במילה אחת, סביליה