משל הנעל: הטירוף שאחרי המזונות

מדינה שלמה הוכתה אתמול (יום ד') בתהדמה, יחד עם המכה הפיזית שספגה נשיאת בית-המשפט העליון. את הנעל, ששברה את משקפיה של השופטת דורית ביניש, השליך גבר חם מזג, עם בטן מלאה על מערכת המשפט ומדיניותה בכל הקשור לדיני המשפחה.

שנים קודם לכן, כפי שנחשף ב-ynet, הוא תקף את עורך-דינו ואיים לפגוע בשופט שטיפל בעניינו. מומחים שעוסקים בנושא - מהייצרים ביותר שישנם - מתלוננים כבר שנים על אלימות קשה, שמופנית לא רק כלפי בן-הזוג - אלא גם נגד השופטים ועורכי-הדין.    

גרמן גרשון הוא אחד השופטים בדימוס, המכירים את הנושא מקרוב. בעבר ניהל דיונים רגישים, שלא פעם גלשו לאלימות מילולית. כשמדובר בפירוק משפחה, הוא מספר, "הדיונים רגישים ואינטימיים. לעיתים התהליך מלווה ברעש גדול והצדדים מתקשים לשלוט על רגשותיהם. אבל שום פסיקה לא מצדיקה אלימות. השופט פועל על פי שיקול דעתו, לטובת הילד".

השופט בדימוס גרשון זוכר היטב את אותם רגעים, בהם חש הוא עצמו מאוים: "הגיעה אל ביתי קבוצת אנשים והתחילה להפגין נגדי ונגד המערכת. אני מכיר שופט שמפגינים רדפו אחריו ליד ביתו, עד שהוא נזקק להגנה פיזית של חבריו. המרחק מזה לתקיפה הוא קצר. לצערי, אין שופט שלא נתקל באלימות מילולית, ואף אחד לא עוצר את זה".

כמו במקרה של פיני כהן, שתקף בעברו גם את פרקליטו, גם עורכי-הדין המייצגים את הצדדים נופלים לעתים קורבן ליצרים המלווים את הדיונים הרגישים. "לא פעם נאלצים להציב שומר מחוץ לבתיהם לתקופות מסוימות בשל איומים", אומרת עו"ד יהודית מייזלס, המתמחה בדיני משפחה, אשר "זכתה" אף היא לקבלת פנים מאיימת מאחד הצדדים.

"ההכרעות בתיקים הללו קשורות לדבר הכי משמעותי בחיים - ילדים", מסבירה מייזלס. "לא תמיד אנשים שמרגישים מקופחים מסוגלים לכבד את המעמד ולהפריד בין תחושות לבין מעשים. התוקפים לא מסוגלים להפריד בין בני-זוגם ובין עורכי-הדין המייצגים אותם. האלימות הזו רק הולכת וגוברת".

אג'נדה פמיניסטית?

אבל מול הגינויים מקיר לקיר שנשמעו ביממה האחרונה, יש מי שדווקא מזדהה עם תחושותיו של התוקף. "פיני כהן נרמס על-ידי בית-המשפט. אף אחד לא מצדיק את המעשה, אבל אפשר להבין אותו", אומר יעקב בן יששכר, מנכ"ל תנועת "למען עתיד ילדינו" שמעניקה סעד משפטי ונפשי לגברים במאבקים שבתוך המשפחה.  

לבן יששכר, שמכיר את הנושא גם מחייו האישיים, בטן מלאה על מערכת

 המשפט כולה, שמפלה לטענתו באופן שיטתי את הגברים בישראל. "מערכת המשפט רודפת את האבות הגרושים. השופטים פוסקים על משמורות ומזונות הרבה מעבר ליכולותיו הכספיים של הגבר, דורשים ערבויות עתק שמונעות מהגברים לערער על פסיקתם, מוציאים צווי הרחקה ומעצר בשיטתיות, וסבורים כי גבר לא יכול לגדל ילדים לבדו".

לדברי בן יששכר, "האג'נדה בבית-המשפט היא לפגוע באבות הגרושים. ברוב המקרים יפסוק השופט נגד הגבר - השופטים, כמעט כולם, נבחנים לפי ההגעה למערכת על כך שהם בעלי אג'נדה לטובת האשה. זוהי מערכת שלא מבקרת את עצמה, וזו הסיבה שכ-200 גברים מתאבדים בשנה. זה מה שהוביל את פיני כהן לפעול כפי שפעל".   

טובת הילד

אבל לא רק כלפי השופטים מפנה בן יששכר - והפנה פיני כהן - את מררתו; גם הפרקליטים עצמם נושאים לשיטתם באחריות ל"עוול האנטי-גברי". "עורכי-הדין מנחים את הנשים להגיש תלונות כוזבות, ואם הבעל מסרב לשלם את הסכומים שהאשה דורשת - הם מנתבים אותה להגיש תלונות על התעללות בילדים. תלונות בעצת עורכי-הדין הן על אלימות שלא הייתה או פגיעה מינית בילדים. זו שיטה בהנחיית עורכי-הדין ושירותי הרווחה", טוען בן יששכר.  

עו"ד יעלה מקליס, הפעילה בשורות "ג.ר.נ.י.ת - עמותה לסיוע לנשים בהליכי גירושין ואחריהן" - דוחה את הטענות מכל וכל: "אני לא חושבת שבית המשפט מצדד בצד זה או אחר, השופטים דנים ובודקים כל מקרה לגופו. ברוב המקרים מדובר בהחלטות מאוזנות, אשר שוקלות את צרכי הילדים ואת יכולת האב לספק צרכים אלה, וגם לממן את הוצאות המחיה שלו".

עו"ד מקליס מסבירה כי בית-המשפט לוקח בחשבון בפסיקותיו את העובדה, שהאשה נושאת לרוב את עול גידול הילדים לאחר הגירושים, ומשקל רב מונח על כתפיה: "יש להתחשב באשה שנשארת עם ילדים. הראייה של טובת הילד צריכה להילקח לפני הכל, ובית-המשפט לרוב מעמיד את טובת הילדים בראש מעיניו - אין כאן כל עניין של תמיכה דווקא בנשים".