כאן לא תמו שידורינו
חיים יבין, שרי רז, יעקב אחימאיר, דן כנר ושלל כוכבי רשות השידור לדורותיהם הגיעו לערב המחווה לדניאל פאר, שנערך לרגל עזיבתו את רוממה. לצד הזכרונות הקסומים, עלו גם הטענות הפחות נעימות על התנהלות הערוץ. אליך, דני
במשך חודש שלם התאפקו עובדי רשות השידור שלא לתלות על לוח המודעות הזמנה לערב המחווה לדניאל פאר, כדי להפתיע אותו. בחוץ כבר עלו קולות ביקורת נגד העובדה שאחד השדרנים הבכירים בארץ פורש לגמלאות אך לא זוכה לפרידה ראויה למעמדו.
באווירה זו כבר הודלף קיום האירוע, אך עם הגיעו בחמישי האחרון לאולפן נקדי ברשות השידור בירושלים, נדהם פאר מגודל ההפקה, מכמות האנשים ומהזיכרונות שאספו עבורו כדי לסכם תקופה.
את תפקיד המראיין תפס יגאל רביד שאירח אותו על הספה בסגנון התוכנית "חיים שכאלה". בקהל הצופים נכחו כאלה שליוו את דרכו לאורך הקריירה המפוארת: דן כנר שלמד שלוש שנים מתחתיו בתיכון ופגש אותו שוב במסדרונות הרדיו; עודד בן-עמי שקיבל ממנו את ההשראה לעבוד בתקשורת כשפגש אותו במקרה כנער; חיים יבין שנזכר בחיוך בימיו כמגיש הראשון של "כלבוטק" ואיך באחד מתחקיריו הוא ספר מול המצלמות את מספר הריבועים בנייר הטואלט כדי להראות שאין אמת בפרסום וגאולה אבן שהגישה לצדו תוכניות שונות וטענה כי שיתוף הפעולה איתו לא שיקף את "קן הצרעות בו הם מוקפים מסביב".
בעוד פאר עצמו השתדל שלא לבקר את מדיניות הרשות על רקע החגיגה המרגשת, אי אפשר היה להימנע מהתרעומת שהביעו באופן גלוי הקולגות שלו על הממסד הציבורי, שלא מצא לו תפקיד ראוי בו יוכל להמשיך.
כולם שיבחו את מקצועיותו הרבה, יכולותיו, אישיותו והעובדה שגם עם הגיעו לגיל הפנסיה, כישוריו מעידים כי עוד לא נאמרה המילה האחרונה. ופאר? הוא מצדו מבטיח לעשות מעכשיו רק מה שהוא אוהב, ושמבחינתו - שידוריו לא תמו.
לפנייה לכתב/ת 
