המחאה נגד אובמה: מסיבת התה הכי טובה בעיר
אירועי מחאה מבוזרים ששאבו השראה מ"מסיבת התה של בוסטון" הפכו בשנה האחרונה לתנועת מחאה רצינית נגד ממשל אובמה. עם תמיכה מ"פוקס ניוז", שישה מיליון פעילים ושרה פיילין אחת, תנסה התנועה הצעירה להפגין היום את עוצמתה
אירועי המחאה של "מסיבת התה" התחילו כהפגנות מקומיות בכמה ערים ברחבי ארצות הברית, זמן לא רב לאחר כניסתו של ברק אובמה לבית הלבן. בהיעדר אופוזיציה רפובליקנית משמעותית, הכוח המניע בפסטיבל ההתנגדות העממית לנשיא הדמוקרטי הם שדרים ובלוגרים מהימין.
גלן בק, בעל תוכנית יומית ברשת הטלוויזיה "פוקס ניוז", ושדרים אחרים בערוץ החדשות הימני, דירבנו אנשים לצאת להפגין. התקשורת הימנית, בסיוע של כמה לוביסטים שפעלו מאחורי הקלעים, ביקשו לקדם את ההפגנות העממיות שמטרתן להפחית את מסים ואת ההתערבות ממשלתית ביד הנעלמה של השוק. בין הבולטים שבמארגני "מסיבת התה" נמצא דיק ארמי, בעבר מנהיג הרפובליקנים בבית הנבחרים וכיום לוביסט משגשג.
"מסיבת תה" בוושינגטון, דצמבר 2009
אנשי התקשורת, הבלוגרים ותומכיהם בוושינגטון היו אמנם הקטליזטור של התופעה. אולם התנועה תפסה תאוצה במהרה ושאבה אליה אזרחים רגילים המתנגדים לאובמה ולשמאל הדמוקרטי מבחינה אידיאולוגית וכן אחרים הנתונים בקשיים וחוששים מהכיוון שאליו מובלת המעצמה הגדולה בעולם. השילוב הזה הניב הרבה אנרגיה והרבה מאוד כעס.
רבותי, ההיסטוריה חוזרת
מסיבת התה המקורית נחקקה בתודעה האמריקנית כאירוע המכונן שהוביל להקמת ארה"ב. 13 המושבות בצפון אמריקה זעמו על המיסוי של המעצמה הגדולה דאז, בריטניה. לכן, ב-16 בדצמבר 1773 נאספו תושבי בוסטון והשליכו ארגזי תה לנמל המקומי. מחאה זו הציתה שרשרת אירועים שהסתיימה בהכרזת העצמאות של המושבות והקמת המדינה הדמוקרטית.
מסיבת התה של בוסטון היתה הפגנה נגד שלטון זר. מי שבחר את השם לתנועה החדשה מאמין שגם אובמה הוא שליט זר שהשתלט על אמריקה הטובה והישנה. אלה אותם אנשים הבטוחים שאובמה כלל לא נולד בארה"ב אלא בקניה, ולפיכך הוא נשיא בלתי חוקי. אם תרצו, "מסיבת התה" היא הפגנה מתמשכת נגד "השלטון הזר" של ברק אובמה.
החלטתו של הנשיא להזרים סכום עתק בסך 787 מיליארד דולר לחילוץ המשק האמריקני היתה מבחינתם העילה להתחיל לפעול נגד הגדלת החוב הלאומי. ההתארגנות להפגנות נעשתה סביב תאריכים לאומיים, כמו היום האחרון לתשלום המסים ב-15 באפריל 2009, יום העצמאות ב-4 ביולי וכן ב-12 בספטמבר - יום לאחר ציון מתקפת 11 בספטמבר.
המפגינים משחזרים את העבר. "מסיבת תה" בארה"ב (צילום ארכיון: AP)
ערוץ החדשות "פוקס" הוא מקדם המכירות הטוב ביותר של הפגנות "מסיבת התה". מגישי הערוץ, כמו גלן בק - איש התקשורת האהוד ביותר בארה"ב אחרי אופרה ווינפרי - מסקרים כל מחאה בהתלהבות, לצד כמה מגישי תוכניות מלל ברדיו, ובראשם ראש לימבו. שרה פיילין, מושלת אלסקה לשעבר ומועמדת פוטנציאלית לנשיאות, היא יקירתם של המפגינים.
הדמוקרטים חוששים, הרפובליקנים לא פחות
אנשי "מסיבת התה" אינם מתעלים את פעולותיהם רק כלפי הממשל והשמאל. הם פועלים גם בתוך המוסדות הרפובליקנים לקידום מועמדותם של נציגי האגף הימני במפלגה אל מול פוליטיקאים מתונים יותר. זו הסיבה שסנאטור בכיר כמו ג'ון מקיין, שרק לפני שנה התמודד לנשיאות, יצטרך השנה להלחם על כסאו בפריימריז של הרפובליקנים באריזונה. יריבו הזוכה לתמיכת "מסיבת התה" הוא מועמד שמרני יותר, מגיש תוכנית הרדיו ג'יי-די הייוורת', שכיהן בעבר בבית הנבחרים.
בפלורידה, למשל, מתנהל קמפיין על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לסנאט. מושל פלורידה, צ'רלי כריסט, רפובליקני מתון הנאבק על מושב בסנאט,
ואכן, לא ניתן להמעיט בכוחם של אנשי "מסיבת התה". 236 שנים אחרי אותו מפגן בנמל בוסטון הגיעו יורשיהם למסצ'וסטס כדי לסייע למועמד רפובליקני אלמוני במרוץ שנראה אז חסר סיכוי - לזכות במושב שהחזיקה משפחת קנדי - תחילה ג'ון ואחריו אדוארד - בסנאט במשך שישה עשורים.
בתוך שבועות ספורים הצליח אותו פוליטיקאי לא מוכר, סקוט בראון, להדהים את מסצ'וסטס, את ארה"ב ואת הבית הלבן. בזכות התמיכה הארגונית והכלכלית של אנשי "מסיבת התה" הוא כבש את המושב בסנאט של אדוארד קנדי המנוח, הסמל המובהק ביותר של המפלגה הדמוקרטית בעשורים האחרונים. מלבד ההישג המוראלי, הם גם הבינו היטב את חשיבות הניצחון במסצ'וסטס שביטל את הרוב המיוחס והחשוב של 60 סנאטורים דמוקרטים בסנאט.
אנשי המסיבה איתו. בראון מצטלם עם תומכים (צילום: AP)
מאוסף של אירועי מחאה מבוזרים בקיץ 2009 הפכה "מסיבת התה" לתנועה של ממש בתוך חודשים ספורים. לאתר האינטרנט שלהם, TeaParty.org, יש שישה מיליון פעילים רשומים. עם כוח כזה, שנראה במגמת עלייה, לא רק הדמוקרטים חוששים, אלא גם הממסד הרפובליקני מתבונן באימה.
מפלגת האופוזיציה הגדולה של ארה"ב מנסה כיום להרחיק את עצמה מההתארגנות החדשה שצמחה בשורותיה. "מסיבת התה" היא ללא ספק תנועה, אך היא נעדרת סממנים של אחת כזו: אין לה מבנה ברור וגם לא סמכות מרכזית שולטת. מה יתפתח מ"מסיבת התה", לאיש אין עדיין תשובה.
מלכה או ממליכת מלכים?
על אף הסלידה של פרנסי המפלגה הרפובליקנית, ישנה פוליטיקאית אחת שזיהתה את הפוטנציאל. בקרב פעילי "מסיבת התה" התפתח פולחן אישיות סביב פיילין, החותרת להשתלט על הארגון ולהחדירו לתוך מוסדות המפלגה. בדרך כזו היא תוכל להפוך למנהיגת הרפובליקנים עד לבחירות לנשיאות ב-2012, ולכל הפחות היא תהיה ממליכת המלכים - האשה שתוכל להכריע את הכף בבוא העת.
בכינוס הלאומי הראשון של "מסיבת התה", שייפתח היום בנשוויל, תהיה פיילין הנואמת המרכזית, והיא לא מתכוונת לדבר בחינם. המועמדת לסגנית הנשיא ב-2008 - שפרשה בקיץ ממשרת מושלת אלסקה כדי לעשות מיליונים מספרה, מהרצאות ומהופעות ברשת "פוקס" - צפויה לקבל 100 אלף דולר עבור הופעתה היום. ומי משלם? כל משתתף בכינוס ישלם 349 דולר, מעבר לדמי הכניסה של 549 דולר.
מבקריה של פיילין מצביעים על כך שארוחת הערב המפוארת שתיערך בכינוס, הכוללת לובסטר בתפריט, סותרת את הדימוי של תנועה עממית. לטענתם,
האירוע משחק הישר לידיהם של מתנגדי "מסיבת התה" המאשימים את המארגנים בניסיון לעשות קופה נאה. גם בקרב הפעילים עצמם, אותם אנשים שיצאו לרחובות כדי למחות על בזבוז ממשלתי, החליטו להחרים את הכינוס בטענה שדמי הכניסה מופרזים.
אולם מארגני האירוע מדגישים את העובדות: כל המקומות נמכרו כמו לחמניות חמות ורשימת ההמתנה עוד ארוכה. מי שלא יהיה היום ב"אופרי האוז" יוכל לחזות ב"מסיבת התה" בשידורים חיים של "פוקס" כמובן, אבל גם ברשת CNN ובאתרי אינטרנט רבים. האם הכינוס בנשוויל יוביל להתגבשות תנועה ברורה ומוגדרת? התשובה כנראה בידיה של פיילין.
לפנייה לכתב/ת 
