החיצים המורעלים ששלח היום (ה') שר החוץ ליברמן
לכיוון דמשק, חרגו ללא ספק מהקו הרשמי של כל ממשלות ישראל בעשור האחרון. אבל בתוך האש הצולבת שחורכת ביממה האחרונה את הציר ירושלים-דמשק, נראה שהתמקדות רק בדבריו של ליברמן, דווקא מחטיאה את המטרה. למעשה, יותר מעניין לנסות ולנתח מה הניע את פרץ ההתבטאויות הלוחמניות ששוגרו בזו אחר זו מצפון-מזרח, החל מהנשיא בשאר אל-אסד,
דרך שר החוץ מועלם
וכלה ביו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט, סולימאן חדד (שבעקבותיה
מיהרו נתניהו וליברמן לפרסם הבהרה פייסנית).
בניגוד לחוסר האחידות במסרים היוצאים מירושלים, בדמשק כולם מתבטאים ברוח אחת, והמסר שלהם הוא כמעט אחיד: התלקחות בצפון, בין אם בגזרת לבנון ובין אם בגזרה הסורית, תהפוך למלחמה כוללת בין סוריה וחיזבאללה לבין ישראל, שבה יספוג העורף בישראל מטחי טילים כואבים ביותר שיגרמו לו הרס רב.
| אסד: |
|
| "הישראלים מחבלים במדינתם" / ynet |
|
הנשיא הסורי לא חוסך ביקורת מהפוליטיקאים הישראלים. בראיון שהעניק לשבועון האמריקני "ניו-יורקר" לפני מסכת האיומים האחרונה, הבהיר אסד כי הוא דורש את הגולן כולו: "הישראלים לא יכולים לצפות ממני לתת להם את השלום שהם מייחלים לו. הדיונים מתחילים באדמה, לא בשלום" |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
בין גורמי ההערכה בישראל, יש מי שסבור שפרץ ההודעות הסורי משקף עצבנות איראנית-סורית-חיזבאללית משותפת, בשל החשש שישראל מתכוונת לתקוף את סוריה. ההודעות הסוריות, גורסים תומכיה של פרשנות זו, נועדו להרתיע את ישראל מפני כך. תפיסה זו, לפיה מדיניותה של דמשק מונעת בראש ובראשונה מחשש מפני תקיפה ישראלית, היוותה במשך שנים ארוכות את הזרם המרכזי בהערכת המודיעין הישראלית בנושא הסורי - אך כיום כבר אינה תקפה.
פרשנות אחרת לקולות הנשמעים מדמשק, גורסת כי בסוריה פשוט לא הבינו כהלכה את דבריו של שר הביטחון ברק
בתחילת השבוע, לפיהם "בלי הסדר, אפשר להגיע עד למלחמה כוללת עם סוריה. אחריה נשב למשא-ומתן". עצם העובדה שברק השתמש במונח "מלחמה כוללת", בדברים שנשא בפני סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל, מצטייר בדמשק ככוונה ישראלית לתקוף את חיזבאללה ואת סוריה. חיזוק לכך הם מוצאים בהצהרתו של השר יוסי פלד
לפני שבועיים, כי "אנחנו הולכים לעוד סיבוב בצפון, אך איני יודע מתי". גם דברים אלו זכו להד ניכר בעולם הערבי.
אבל יש גם אפשרות השלישית - והיא המועדפת כיום על ידי מומחים שונים לסוריה. לפי הערכה זו, הסורים לא כל כך חוששים - אלא דווקא מרגישים "על הסוס", ורוצים לנצל את הכרזתו של ברק, ולמנף אותה ללחץ על ישראל. לפי פרשנות זו, שיש לה תימוכין נוספים במידע המגיע מסוריה, ההנהגה בדמשק רואה בדברי ברק כי "אנחנו מסתכנים במלחמה כוללת", עדות לחולשה וחשש של ישראל מפני עוצמת מערך הטילים והרקטות שבידי סוריה וחיזבאללה.
את החולשה הזאת מנסים מנהיגי סוריה למנף כעת, ולכן הם מגבירים את איומיהם. כך למשל, דבריו של שר החוץ מועלם, כי במלחמה הבאה "נגיע לערי ישראל", האיומים כי לבנון וסוריה הן חזית אחת שתקיפת אחת מהן תביא לתגובה של שתיהן,
וגם אמירתו של חדד כי "אחרי המלחמה לא יהיה משא-ומתן לשלום" - כל אלה הם ניסיון להלך אימים על ישראל, מתוך הבנה שדבריו של ברק משקפים חשש וחולשה.
בהקשר זה, אומרים מומחים לזירה הסורית כי ברק שגה כשנתן פרסום לדבריו, באופן שגורם לכרסום בהרתעה הישראלית. ואף על פי כן, עדיין, דברי הפוליטיקאים הסורים לא מצדיקים השתלחות מאוד לא דיפלומטית מצדו של שר החוץ ליברמן. דבריו היום רק מעצימים את תדמית "החלש התוקפן", שסוריה מנסה להדביק לישראל.
