ברמנים, אהבה ומה שביניהם. קומדיית מצבים
הברמן התלאביבי הוא שילוב של דון חואן עם דון קורליאונה וקורטוב של דום פריניון. הוא מפתה ומתאפשר, ומצד שני מסוכן כמו השילוב של מאפיונר עם אלכוהול. פנטזיה און ד'ה רוקס
אפשר להגיד שהמודרניזציה הביאה אותנו להתמודד עם מספר שנים לא מבוטל של העברת לילות בברים חשוכים, רק כדי לקלוט שלפעמים כבר בא לנו יותר. החיים של היום מביאים אותנו להכיר כל מיני טיפוסים, כי "מה את יודעת, ואל תפסלי". הקבלה של צורות חיים אלטרנטיביות מאפשרת לנו לטייל בין מצבים, לפעול מתוך רגש רגעי ולא מתוך היגיון הישרדותי, אפילו אם זה לא נכון לבריאות נפשנו. אנחנו מניחים שזה פשוט לטייל ככה סתם, אבל אנחנו לא מניחים בצד לרגע את הלחץ הקיומי שמפריע לנו ליהנות מזה.
רבים ורבות מאיתנו עוסקים במלאכה באופן לא מקצועי, מדדים פה ושם, עושים טעויות, פורשים לחופשה מתוך חיפוש אחרי השקט, וחוזרים לזירה כשלבד לנו. כאמור, הכל חובבני. מין ניסיון מטופש לחקות את המומחים הגדולים בתחום הרווקות, הזוהר, והלילה ללא דאגות. אני כמובן מדברת על המאסטרים בעלי החגורה השחורה - הברמנים התל-אביבים.
בדרך כלל בחורים גבוהים, אבל לא יותר מדי
מי מאיתנו לא מכיר אותם? בדרך כלל בחורים גבוהים, אבל לא מדי, כדי לא להיתקל בשורות הג'ק דניאלס שמונחים על בר תלוי בעיצוב כפרי. הם גם בדרך כלל מחוטבים דיים, אבל לא מספיק כדי לפרק במכות את אלי האנה , או אפילו את שאול יהלום . הם ספק יפים, ספק מחוספסים, כדי להשוות להם את המראה ה"לא באמת אכפת לי איך אני נראה, כל עוד אני נראה טוב" שהם עוטים על פניהם ערב ערב. הם פלרטטנים, נגישים, ומפגינים עניין מוגזם במצב הרוח שלך.
הברמן התל-אביבי הוא שילוב של דון חואן עם דון קורליאונה וקורטוב של דום פריניון. הוא מצד אחד מפתה ומתאפשר, ומצד שני מסוכן כמו השילוב של מאפיונר עם אלכוהול. הפאסון בדמות ג'ינס לי קופר וחולצה ספק זרוקה ספק מעוצבת, שיושבת מספיק במדויק רק כדי לעלות טיפה למעלה כל פעם שהם מושיטים זרוע ארוכה לעבר מתלה היין, מאפשר לו להיראות נגיש אבל לא מתאמץ. הבקיאות המיותרת במשקאות שמעלים אבק במחסני הבר משווה לו ארשת רומנטית של ארכידוכס מערבות אוסטריה הרחוקות של התקופה הפיאודלית.
יש להם ידידה ממש ממש טובה בכל רחוב נחשב
מי מאיתנו לא מכיר אותם? אותם יוצאי סיירת, לומדי משפטים במכללת "אבא תקנה לי תואר", שעברו מקרית אונו היישר לעיר הגדולה. את הפאסון הם כמובן רכשו מקודמיהם לתפקיד, יחד עם סודות המקצוע שעוברים מדור לדור. הם מדברים תל-אביבית שוטפת ויש להם ידידה ממש ממש טובה בכל רחוב נחשב.
יתעוררו הצדקנים, יניפו דגלי מהפכה ויגידו שהפאסון הוא בעיני המתבונן, וכי רק עלובות החיים מייחסות חשיבות לאותם ציידים בני זמננו, בעוד שבחורות הגונות ומושכלות לא יפלו לרשת המטריקס המסואבת המוגשת לצד הוודקה טוניק.
מבחן המציאות מראה אחרת. גם טובות בנותינו נופלות שדוד לפנטזיה on the rocks שעוגבת מאחורי הבר השכונתי. אני אישית הייתי עדה למספר לא מבוטל של אקדמאיות מלומדות, יוצאות בתים הגונים ומחנכים, שנכבשו לא פעם ע"י הדון ג'ואן דה לה שמאטע התורן. הנשים המרשימות ביותר, בעלות קשת רחבה של תחומי עניין ויכולות, מפגינות מפגן לא פחות מרשים של פיתולים חתלתוליים וצחקוקים מתוקים אל מול הזאוס המקומי.
הרמוניה מספקת של יחסים ידועים מראש
יתרה על כך, ככל שאני חושבת על זה יותר ויותר, נדמה כי בכלל אין פה עניין של רווקי-העל המנצלים את בובת חרסינה העדינה שנקלעת לדלפק הבר. ההפך הוא נכון - יש סימביוזה בין הברמן התל אביבי לבין בת השכן. נדמה שדווקא כאן שוררת הרמוניה מספקת של יחסים ידועים מראש, ואפילו בהסכמה. אם למראית העין נראה שהטורפים המצוידים בצ'ייסרים לרוב מנצלים את תומן של בנות ישראל העדינות המבקשות לאהוב אהבה אמיתית, במציאות התמונה יכולה להיות שונה לגמרי.
בסך הכל מדובר בעסקה די הוגנת, אם מניחים את הקלפים על השולחן. עסקה פשוטה, בה ג'וני ווקר מעניק לפלורנס נייטינגייל לילה אחד של זריקת אחריות ואלכוהול לא רפואי, והיא מעניקה לו את התחושה ששוב, הוא התרופה, בהא הידיעה, של כל נערה עצורה באשר היא. היא זוכה להיות ליידי בחוץ אבל וואחד פרועה בערב אחד בלתי נשכח, והוא זוכה להרגשה שאם היא כל כך נקייה ומשכילה, בטח עבודתו הקשה והצ'ארם הבלתי נגמר שלו הם שהביאו לו את הזכייה.
רווח נקי, בלי קרח.
אם כך, מה בכל זאת מונע מהעסקה להיות מושלמת? מה גורם לבחילות הבוקר של אחרי?
התשובה טמונה באי היכולת של הנשים לקבל מצבים כפי שהם. אנחנו אשמות, בנות, ושלא יגידו לכן אחרת בשום סדנה להעצמה נשית הנערכת במקלטי תל אביב הדרומית. אנחנו רוצות להרגיש בלתי מנוצלות, רוצות לצאת ממקום של כבוד, אבל בו זמנית להשאיר חזייה סטייל מולאן-רוז' בדירתו של הצלופח התורן. אנחנו רוצות להיות מקודשות כדת משה וישראל, אבל גם להיות מוצבות בתנוחה סנסציונית בין איזה ישראל ואיזה משה, ואם אפשר על רקע של תאורת נרות.
הברמן הוא מטאפורה. זהו סטטוס המסמל בעייני רבים מאיתנו את החופש הגדול. מין פיטר פן מקומי בעל און של הרקולס בין אלפי הסנדלרים וסוחרי הפרוות של ימינו. הטיפוס המתואר כאן הוא בדיוק הפנטזיה שדמיינת, מסעיר ולא מחייב.
אם כך חביבתי, תודי פעם אחת שהוא בדיוק בשבילך. לעכשיו. הוא מסמל את כל מה שבא לך, עכשיו.
עדיף לשחות בזרם הסיטואציות בקצב שלך
מחר יבוא לך להשתקע, לאהוב עד בלי די את בן זוגך עד כדי ויתור על פסח אצל הורייך, אז תעשי זאת. יש אלפי מצבים בחיים, כדאי שתפנימי. עדיף לשחות בזרם הסיטואציות בקצב שלך מלהיסחף ולתת לסיטואציות לקבוע לך את הזרם. להיות המאסטר בתחומך, בדיוק כפי שהברמן מתמחה מבלי ידיעתו במכירת אשליה פנטזיונרית של הרפתקה שובבה, עם ספין של עראק ועלי נענע.
עצה מאחותכם, אהבה מגיעה בשלל צבעים. את יכולה לדעת לאהוב בן זוג עד בלי די, אבל גם לדעת לאהוב את עצמך מספיק כדי לשחרר לפעמים זאת אהבה לא פחות גדולה.
אהבה מגיעה לפעמים בקטנות, כסוחפת בסערה בהרפתקה קצרת טווח, ולפעמים בצורה כוללת, שמביאה אותך לשנות דפוסי חיים ולקבל אדם נוסף לתוך לבך.
מספיק! אין יותר "אני במצבי", יש רק אני ומצבי. תהיי את הברמן של עצמך והגישי לעצמך את שלל האפשרויות שבתפריט. זה בסדר לפעמים לרצות בירה מקומית ולהניח לכוס הקאווה שלך להימזג מאוחר יותר.
אז עשי לעצמך טובה, בפעם הבאה שאת מתארגנת בערב חמישי, לובשת את מיטב החורים שבחולצתך והולכת לאיזה בר תל אביבי אפלולי במיוחד, תיהני על אמת. אל תמכרי לעצמך שקרים אם את לא יודעת להתעמת איתם בבוקר של אחרי.
