בטי שרט זרחנית ונעלי קדס: הניינטיז כבר כאן

הרטרו לשנות התשעים התחיל כבר לקראת סופו של העשור הראשון של שנות ה-2000, אבל עכשיו, עם תחילתו של העשור השני, הגיע הזמן לסמן קו בחול

 ולהכריז על התמוססותן האיטית של שנות השמונים בחזרה אל מחוזות השכחה ועל עלייתן של השנים שבאו אחריהן, עם הסיאטל סאונד, הגראנג', הסכמי אוסלו ומה לא. הנה עוד טרנדים שאפיינו את העשור ההוא, ושחוזרים אלינו עכשיו: 

צבעי ניאון

מאיפה צץ כל הסיפור הזה של הצבעים הזרחניים, תהינו בינינו לבין עצמו לא אחת, ולא הגענו לתשובה ראויה. יש להניח שההשראה לשימוש בצבעי הניאון בפריטי לבוש הגיע מתרסיסי הצבעים ומתרבות הגרפיטי, שהייתה בשיא בסוף האייטיז. בין אם כן ובין אם לא, אנחנו מורידים את הכובע בפני המוחות המבושמים שהריחו יותר מדי מארקרים והחליטו לעצב בהשראתם שלל מיזעי יד, טישרטים ושאר אביזרים עם שיק רדיואקטיבי.

בגדים בצבעי ניאון זכו לראשונה לחשיפה כששימשו כאאוטפיטים של להקות יורודאנס כמו אנלימיטד טכנוטרוניק וכן הראפר ונילה אייס. הקהל המקומי בישראל

 שמר פינה חמה לטרנד הזה בזכות חברת גזוז המקומית, מותג גולשים תל אביבי מתחילת הניינטיז, שהשתמש בצבעי ניאון בהדפסי הטישרטים וזכה לפופולריות עצומה.

לפני שלוש שנים הניאון לככב בפלטת הצבעים של מותגים רבים. מנהיגת הטרנד בסצינה הישראלית היא "אמריקן אפרל", הזארה של המאגניבים, שמציעה שלל פריטים בצבעי מארקר. עוד בניאון: מותגי הספורט השונים, שחזרו לעטר את הנעליים בצהוב וורוד זוהר, בדיוק כמו לפני עשור וחצי. ומה עם גזוז, אתם שואלים ? המותג התפייד לפני יותר מ-15 שנה, אך השמועה גורסת שבובואים לובשי-קרדיגנים מחפשים בנורות חולצות ניאון של גזוז שזוכות לעדנה מחודשת, ואף מוכנים לשלם 200 שקלים ויותר על טישרטים של המותג ששרדו את השנים. שווה לחפש בארון ולהעביר לחנות היד השנייה הקרובה לביתכם? בהחלט.

הניאון חזר לככב. מתוך הפקת אופנה למגזין "לאשה" (צילום: איתן טל)

נעלי בד

בשנת 1993 נרשמה היסטוריה, עת נתלה לאחר כבוד הלוגו הצהוב של סניף מקדונדלס הראשון בישראל בקניון איילון. השנים שלאחר הסכם אוסלו וביטול החרם הערבי הביאו להצפה של השוק במותגים שהעם היושב בציון רק חלם עליהם כמה שנים קודם לכן, וחברות שפעלו כאן עד אז באופן עקיף במקרה הטוב, פתחו לפתע חנויות דגל רשמיות.

בגזרת הנעליים מילאה בעשור ההוא קדס את מקומן הנוכחי של נעלי הקרוקס, בדיוק בשל אותן סיבות: מבחר צבעים ודגמים לכל טעם ומחיר נמוך. מה שכן,

הקרוקס של שנות התשעים? דגמים חדשים של קדס (מתוך אתר החברה)

 אחרי שנים ארוכות שבהן רגליים אופנתיות קיבלו פטריות רק מלשמוע את השם הזה (והאמת, לא לגמרי בצדק), חזר המראה לככב במגזינים וברחובות. נעלי בד נהנות מתמחור אטרקטיבי ממש, וניתן למצוא זוגות שווים וזולים ב- H&O, שם נמכרים דגמי בי קיי לנשים בצבעים שונים וב-70 שקלים. עוד לוקיישנים מוצלחים להצטיידות בנעלי בד: רשת חנויות הסטריט ג'יפה, שם התארגנו על סטוק אמיתי של וינטג'ים לנשים מבית קדס, נייקי עם דגם ה-Deuce המדוגם לגברים ונשים וכן סופרגה, יצרנית נעלי רטרו איטלקית שחזרה השנה ארצה.

דוקטור מרטינס

המותג הבריטי הזה נמצא בשטח כ-40 שנה, אבל שעתו היפה הייתה ללא ספק שנות התשעים. מי שהיה אז בתיכון או בחטיבת הביניים היה ודאי בעליו הגאים של זוג גבוה ועמוס בלולאות, עם לייבל צהוב-שחור מאחור – או לפחות השתוקק לזוג אחד. בדומה לקדס, המותג הוגלה למחוזות ה"אאוט" בצעקות קישטה חזקות כל כך, שאחריהן חשבנו שנעלי הדוק מרטנז (ככה קראה למותג ט', ידידתנו לשכבה ועולה חדשה מאנגליה) לא יחזרו להיות אופנתיות לעולם. טעות. לפני כשנה, כמו עוף החול, חזרו המגפיים הצבאיות ובגדול.

המותג נהנה משיק עדכני בזכות שיתופי פעולה עם מעצבי על כמו ראף סימונס

ד"ר מרטינס. חוזרות ממחוזות ה"אאוט" (צילום: מייקל פולין)

וז'אן פול גוטייה, וכן בזכות עיצובים חדשניים, חלקם סולידיים ומעודנים (למשל: הדגמים שנוצרו בשיתוף מותגי הרחוב סטוסי) וחלקם מוזרים אך מעניינים (מרטינס קצרות עם דוגמת בוקרים בחזית). בארץ עוד לא ניכר ביקוש משמעותי ומחודש לנעליים, אבל היי, אם זה טוב לתושבים האופנתיים של סיאטל, שם נפתחה לאחרונה חנות דגל חדשה של המותג, אז מי אנחנו שנתלונן.