זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו ישלוף את ברברה ברזין, האישה שהלכה לישון עם קולב בפה עוד בימי "הבלוק"
העליזים, וישסה אותה בקצת זמן אוויר טלוויזיוני. אז הנה זה קרה, וברזין נשלחה, כיאה לבת 50 שחובבת מִבְנים עם פונקציונליות יציבה וחזות עיצובית רעננה, לחקור את תופעת הקוגריות, בדוקו-סרט "נשים בשלות, גברים צעירים" ששודר אמש (שבת) בערוץ 10.
"נשים בשלות". הזוגות שונים מההגדרות הסריאוטיפיות (צילומים: ערוץ 10)
באופן מפתיע דווקא ברזין, שנתנה תמורה מלאה לשקל וחשפה שיניים ב"בלוק", היתה הנקודה החלשה של הסרט. תופעת הקוגריות היא הדלת של הרצל ב"דלת הקסמים", כולל כל העיתונים שהצטברו מאחוריה. אם תפתחו אותה, יזנקו עליכם אינספור תובנות ותהיות הנוגעות ליחסים בין גברים ונשים, והאופן בו החברה מגדירה אותם, החל ממדורי הדעות וכלה בעמודי הרכילות.
אלא שברזין התעקשה לאורך כל הסרט כמעט, לדבוק בהנחה השטחית והמצערת שאישה בשלה שמצליחה לדוג גבר צעיר בעצם הצליחה לשַטוֹת במישהו (ממש כמו שהחבְרה תופסת, אגב, גברים בשלים ש"לוכדים" נשים צעירות. יכול להיות שכמו במערכון של "הגשש", ברברה היא בעצם ברוך?).
ככל שהפרש הגילאים בין בני הזוג גדול יותר, ברזין מתפעמת יותר. בהפרשים הגדולים ממש - 20 שנה - ברזין חווה אורגזמה מהסוג שעשה לי חשק להתקשר למד"א ולהזמין לה ניידת טיפול נמרץ.
זה מוזר, כי דווקא הגישה של ההפקה כמו שהיא משתמעת מהסרט, בעיקר מהבחירה בזוגות שנחשפו בו, היתה שתופעת ה"קוּגריוֹת" היא בעצם דחיקה והגמשה של הגבולות החברתיים שלנו, כזאת שמאפשרת לשני המינים להתנהל בהם בטבעיות בלי להרגיש מוזרים או חריגים. חוץ מברזין, אין שום דבר בסרט שמרמז שה"קוּגריות" היא עוד דרך לדפוק את השיטה. להיפך.
הקוגרית היא זאת שמגיחה לבר אפלולי, מעלה לאורות גבוהים כשהיא מאתרת בחור צעיר שנראה לה שיוכל להשביע את התיאבון המיני שלה, מסנוורת אותו, ולרוב זה נגמר בוואן-נייט-סטנד.
ממש כמו קטעי הקישור המביכים בהם תועדה ברזין מפתה עלם צעיר - חמש דקות בהן נרשמה הצפיפות הגבוהה ביותר בהיסטוריה של קלישאות חיזור עבשות (לא, ברברה, הוא לא בא לפה הרבה. וכן, הוא עושה המון רעש. המון. כמעט כמוך).
ברזין. עושה הרבה מאוד רעש
מצד שני, הזוגות שהתראיינו בסרט היו ההיפך הגמור. הם קיימו יחסים ארוכי טווח, שניים מהם נשואים באושר, ומסיפורי ההיכרות שלהם לא בלטו הניבים הקוגריים. זוגות רגילים, שלא פעם מחזיקים בתפקידים המסורתיים של גברים ונשים, אבל עם הפרש גילאים של יותר מחמש עד עשר שנים לטובת האישה.
| ראיון עם קוגרית |
|
| טורפת גברברים / נמרוד דביר |
|
צרכני הטראש כבר יודעים שעכשיו הכי שיק זה להיות פנתרה (Cougar), אישה בשלה שלועסת גברים צעירים לארוחת בוקר. אחת כזו היא סטייסי אנדרסון, כוכבת הסדרה "הפנתרה". תפסנו אותה לשיחה על גברברים ודייטים באמצע החיים. מסיבוטוקס |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
לא פלא שכולן תיעבו את המונח "קוגרית" ואת ערכת הדימויים המעליבה שמגיעה איתו.
ואולי הבלבול מתחיל בהגדרה: הקוגרית היא לא רק אישה מבוגרת שנמשכת לצעירים. בכינוי הזה מגולמים גם אסרטיביות, פתיינות, יחס של נשים אל גברים כאובייקט מיני, אימוץ נקודת מבט גברית על כל מה שקשור בחיזור, בסקס.
מהבחינה הזאת ה-"MILF" הוא מונח מציאותי יותר, שמשקף את העובדה שבעידן שלנו (ותודה לבוטוקס / פמיניזם / פילאטיס) נשים שפעם נחשבו פסולות חיזור - להלן אמהות (פוי) - בקלות מסובבות היום ראשים ברחוב. אם יש להן מזל, הן משוחררות מספיק כדי לממש את הצורך הזוגי שלהן גם עם גברים שבשבילם הערמונית היא הנקבה של הערמון.
ולמרות ברזין, "נשים בשלות וגברים צעירים" הצליח להחזיק מסך, וכשמגיע אז מגיע. שאפו להפקה, שסיפקה לערוץ 10 עוד סיבה להיות מרוצים מזה שהעבירו את פינס לצד שלהם:
לקחת נושא שהדרך הראשית והקלה ממנו מובילה לסטריאוטיפ-לנד ולהציגו בצורה מקיפה, בידורית שהיא לא בנאלית או צעקנית, ככה שכבר לא השחתתם את זמנכם לשווא.
למזלה ולמזלנו, גם ברזין ניצלה בסופו של דבר מגורל החור השחור של הסרט. הביקור שלה אצל הפסיכולוגית סיפק את הקטע הכי מוצלח בסרט. בפעם הראשונה והיחידה ברזין הסכימה להיפטר מהמחשוף בחזה ולהעמיק את המחשוף הנפשי שלה, לוותר על המסיכה של האישה החזקה שעושה מה שבא לה, משתמשת וזורקת, ולחשוף את השורש האנליטי שעומד מאחורי המשיכה שלה לבחורים צעירים. "אני מרגישה מרומה, אני לא יודעת מה זה להיות זקנה", היא אומרת. זה היה הרגע בו ברזין הפכה מקריקטורה לאדם מעניין ובשל, והעלתה את "נשים בשלות וגברים צעירים" כיתה.
