המלאכית הקטנה של ביה"ח לילדים

גלי הקטנה, בת תשע וחצי, נכנסה לאחד החדרים במחלקה ההמטואונקולוגית בבית-החולים לילדים ברמב"ם וניגשה למיטתה של נועה הרוש בת השלוש.‬ "איזה סיפור את רוצה לשמוע?" היא שאלה. נועה, יושבת על רגליו של אביה אשר, הצביעה על עטיפת הספר "האריה שאהב תות". גלי פתחה את הספר והקריאה את הסיפור באופן תיאטרלי תוך שהיא שמה דגש על מילים נבחרות. נועה היתה מוקסמת.

כבר שלוש שנים וחצי שגלי גורנקו, תלמידת כיתה ד' מנצרת-עילית, מתמודדת בגבורה עם סרטן כליות. ארבע פעמים שבה המחלה ותקפה את הילדה המקסימה ומלאת שמחת החיים. האבחון שגלי היא חולת סרטן התקבל שלושה ימים לפני שעלתה לכיתה א'. "הרופאים אמרו לי: 'לבת שלך יש סרטן בכליה, אבל יש סיכוי של ‭97%‬ להחלמה'", מספרת אמה, יוליה, מורה לאנגלית שמגדלת את בתה היחידה לבדה. "לצערי נפלנו לשלושת האחוזים של אי-ההצלחה". 

גלי עברה כריתת כליה, ולמרות הטיפולים הרבים והקשים שבה המחלה ותקפה את גופה. "בכל פעם חשבנו שהפעם הכל יהיה בסדר, ואז היינו צריכים להתאשפז שוב, לעבור ניתוחים, הקרנות, טיפולי כימותרפיה", אומרת יוליה.

"רצינו להמשיך את המעגל". גלי ונועה הרוש (צילום: אלעד גרשגורן)

"גלי היא התגלמות הילד המושלם"

גם כיום המחלה פעילה, וגלי מגיעה לבית-החולים לילדים ברמב"ם פעם בשבוע לכמה שעות של טיפולים. גם בשאר הימים היא מגיעה עם אמה למחלקה, אך כדי להתנדב. "קיבלנו כל כך הרבה ורצינו להמשיך את המעגל הזה. החלטנו לבוא למחלקה ולתרום מעט מעצמנו", יוליה מוסיפה.  

גלי, מתברר, היא ילדה מאוד יצירתית ואמנותית. ברמב"ם נפתחה תערוכת ציורים של ילדים חולי סרטן מרחבי המזרח התיכון ומארה"ב, שנקראת "היום שאף פעם לא אשכח", וציורה של גלי הוא אחד מ‭200-‬ הציורים המוצגים בה. היא עובדת עם ילדי המחלקה על פרויקטים אמנותיים, מציירת איתם, שרה להם ומקריאה להם סיפורים. גם עם נועה בת השלוש.‬ לאחר שהיא סיימה לקרוא את הסיפור ציירו

השתיים ציור. "אני נכנסת לחדר של ילד במחלקה, אומרת שבאנו לעשות יצירה, לשחק או אפילו לדבר. הכי אני אוהבת להכין עם הילדים יצירה, כמו למשל השחלת חרוזים. פעם הכנתי הופעת קסמים לילדים. התאמנתי בבית עם קופסת הקסמים שלי ועשיתי להם הופעה", מסבירה המתנדבת הצעירה.

במקביל מספרת יוליה לילדים ולהורים על הקשיים הצפויים ומספקת גם פרטים טכניים הנוגעים לביטוח הלאומי, למי אפשר לפנות לעזרה ועוד. האחות האחראית במחלקה, רותי אופיר, מספרת: "גלי ואמא שלה הן יחידה אחת מלאת שמחת חיים. הנוכחות שלהן מאוד תורמת לילדים אחרים ולהוריהם. הן נותנות תקווה שהמחלה הזאת היא לא סוף העולם ושאפשר לשמוח וליהנות. גלי עבורי היא התגלמות הילד המושלם. היא מוציאה מהילדים כל כך הרבה ומעניקה להם בדרכה שמחה והנאה". 

ורק בסוף מודה יוליה: "מדובר בשנים של התמודדות. כל תחילת טיפולים היא מכה נוספת. מנסים להסתיר, מנסים לחייך. אבל הילדה לידי ואני לא יכולה להתפרק".