גם חכם וגם חתיך. כזה גבר מתאים לי להיות
מה אני אעשה? היפיוף הזה הוא מה שאני רוצה להיות. אתמול כמעט הקאתי כשהסתכלתי במראה. למה? למה זה מגיע לי?
"תראי!" התעקשתי להראות לה את השרמנטי. זה עם העיניים הירוקות וזיפי זקן קוצניים שהיפנט אותי.
"זה גבר זה?", היא זרקה את הז'ורנל שסחבתי מקובי, הסַפָּר שלי. "בחייך, עמית, זה סתם פוסטר של יפיוף מפוחלץ שעבר ריטוש צבעים", נזפה בי.
"אבל רותי!" בקושי עצרתי את הדמעות, "את לא מבינה? מה אני אעשה? היפיוף הזה הוא מה שאני רוצה להיות. אתמול כמעט הקאתי כשהסתכלתי במראה. למה? למה זה מגיע לי? אין לי כוח יותר".
ככה רותי תמיד מדברת איתי, בשפת "אנחנו"
היא ליטפה את צווארי ברוך. "אוקיי, אוקיי, אנחנו נירגע עכשיו ונדבר על זה", אמרה בקולה הנעים.
ככה רותי תמיד מדברת איתי, בשפת "אנחנו", כדי להגיד לי שהבעיה החמורה שלי היא גם שלה.
"את זוכרת את סטיב מהפאב? נו, המתנדב הזה?" שאלתי.
"אה, כן, החתיך שופע הטסטוסטרון", אמרה.
"נו באמת, רותי... תהיי רצינית לרגע, לדעתי הוא גבר משכמו ומעלה. אפילו שולה, החברה החנונית שלך, אמרה שהוא בחור מאוד חכם. תארי לך, גם חכם וגם חתיך. כזה גבר מתאים לי להיות".
"אני דווקא אהבתי את המשכמו-ומטה שלו", צחקקה. "במיוחד את הטוסיק המשגע שבלט בג'ינס הדהוי".
הבטתי בה בייאוש. רציתי לקום וללכת. רותי, שקלטה את מצוקתי, ביקשה שאשב. "אנחנו נדבר על זה עכשיו ברצינות", אמרה כשהיא אוספת את הירחון מהרצפה. חפנתי את פני בידיי, מנסה להירגע.
"אפילו כמו אבא שלי רצית להיות"
"לא ייתכן, עמית, שבכל פעם שאיזה צייד פרגיות חמוש באפטרשייב עובר לידך, הוא גורם לך לאבד את העשתונות. לפני יומיים זה היה יוסי מהחוג לארכיטקטורה, ואחר כך זה היה המרצה לפיזיקה עם השיער המקורזל. אפילו כמו אבא שלי רצית להיות, שזה בכלל לא מובן לי. וזאת רק רשימה חלקית, שאני אמשיך? אנחנו חייבים להיות קצת בררנים בנושא. זה ממש הפך לאובססיה אצלך. כל עובר ושווה עם חצ'קונים שנקלע לרדיוס שלך הוא פתאום הגבר שבא לך להיות".
"את לא מבינה, רותי, שהאובססיה הזאת קשורה בנפשי, בזהותי המקועקעת? שנים שהחרא הזה, הגועל מעצמי, דופק לי את החיים. תדעי לך, אם לא אמצא פיתרון אני אפסיק את העינוי הזה בעצמי, זה מה שאני אעשה".
"וואו, וואוו, רגע אחד, אנחנו קצת נסחפים!" נבהלה רותי והגישה לי כוס מים. "מה השרינק שלך אומר על זה?" שאלה בחרדה.
"תעזבי, הפסקתי את הטיפול לפני חודש... זה לא התקדם לשום מקום. בכל מקרה גם לו הפתרון די ברור אבל בלתי ניתן להשגה".
מה זאת אומרת?" פערה עיניה בתמיהה. "השתגעת? למה הפסקת ללכת? אם צריך כסף לטיפולים אני מוכנה להלוות לך, אבל אסור, בשום פנים ואופן, להפסיק את זה, שמעת? מה זה הטיפול הזה שהציע הפסיכולוג שלך?"
"אוי, רותי'לה שלי, כמה שאת טיפשונת תמימה. לא קלטת מה הוא מציע כדי לתקן את מצבי הקיומי, או שאת עושה את עצמך?"
רותי קימטה את מצחה, נרתעת לאחור. "לא יכול להיות!" נפלטו המילים מפיה.
"בוקר טוב אליהו", ריססתי בלעג, "השרינק המהולל מציע שאסלק את הכריות התלויות לי בחזה, אסתום את חריץ קופת הצדקה שיש לי בין הרגליים, ואם אפשר גם לעשות ניתוח שידביק שם משהו ארוך ועבה שיתנדנד. הבנת את זה, גאונה שלי? ולזה אין לי כסף".
לפנייה לכתב/ת 
