איך אהפוך את ילדי לגאון הבא?
צעצועים התפתחותיים ותוכניות טלוויזיה הם כנראה - למרות כל ההבטחות השיווקיות - לא מה שהילד שלכם צריך כדי להפוך לגאון הבא. לפסיכולוג גיל ונטורה יש כמה הצעות אחרות שיעזרו לכם להקפיץ את ילדכם בסולם האינטלגנציה. כתבה ראשונה בסדרה
בואו נצלול היום לבריכת ההיסטריה הגדולה, נשתכשך עם קונספציות מוטעות, נזרום עם שקרים שיווקיים וננסה בכל זאת לצוף כשכמה עקרונות שפויים בידינו. ברוך בואכם, הורים יקרים, למסע הגדול להעלאת הילד בסולם האינטליגנציה.
בשנים הראשונות שאלת חוכמתו העתידית של הילד ממש מדירה שינה מעינינו. אנחנו מחפשים בנרות כל סימן לכך שהקטנטן הוא ממשיכם הגנטי של איינשטיין, הוקינג ו/או ביל גייטס. זה מצחיק ונוגע ללב בו זמנית לראות איך אמא ואבא מנסים לפרש כל התנהגות אקראית של הילד כך שניצני תבונה יעלו ממנה ("ראית איך עומרי הקטן שפך את כל המרק על הריצפה? איך הוא קולט שזה הדבר שהכי יעצבן אותי? איך הוא ידע להמתין עד הרגע שאלך לשירותים? פשוט גאון!").
אינטליגנציה גבוהה קשורה לתוצאות חיים חיוביות מאוד. על כך ישנה הסכמה מחקרית רחבה מקיר לקיר. האם אפשר להעלות את מנת המשכל של ילדינו באופן יזום ומכוון? על כך יש הרבה פחות הסכמה. אם כבר, רוב מחקרי האורך (כלומר אלו שמלווים ילדים לאורך זמן) מראים שתוכניות העשרה נקודתיות בחלון זמנים מסויים לא ממש מצליחות להשיג שיפור ארוך טווח ובולט באינטליגנציה.
אני יודע שמה שאני אומר עומד בסתירה מוחלטת להבטחות החרטבונה שמשפריצים עליכם מכל מדף צעצועים או בכל תכנית טלויזיה או עם כל מייל שיווקי. מה אומר לכם? אנשים צריכים להתפרנס וזה לגיטימי. אבל, לפני שנלמד את הילד שלנו איך לחשוב, די מומלץ שאנחנו, הורים עמלים של ארץ הקודש, נשקיע קצת מחשבה בעצמנו, נפריד בין הבטחות טפלות למקסמי שווא מהירים, ובין עקרונות יותר מבוססים, שיישומם הוא ארוך, מעצבן לעיתים, אבל קיים יותר סיכוי שישאו פרי. אז איך אפשר לשפר את יכולתם השכלית? יאללה, בואו נתחיל.
עקרון ראשון: גלי צה"ל כל הזמן
תחשבו על דיאטה מוצלחת. עלם רך לא הופך מקופסא עגלגלה לתואם מייקל לואיס בתוך יממה. או שבוע. או חודש. השרירים המנטליים כפופים לאותו עיקרון. גם אם החלטתם להעשיר את האוצר הפרטי שלכם ע"י הקראת סיפורים מתמדת, בניית פאזלים משותפת או פשוט שיחות ארוכות לאורך חוף הים – מטרתכם הראשונה היא למסד הרגל. משהו שיחזור על עצמו. גם אם מדובר בתדירות של פעם-פעמיים בשבוע. המוח שלנו הוא מערכת פלסטית (גמישה) והוא יפנה משאבים להתמודדות עם אתגרים חשובים, קרי אתגרים שמתרחשים שוב ושוב.
אז רגע לפני שאתה יוצא למסע הארוך (כן, מסע ארוך – לא חופשת סופשבוע מפנקת!) תוודא עם עצמך שאתה יכול להפיק את המסע הזה, בעיקר מבחינת הזמן הפנוי. צעצוע התפתחותי שהילד ממצה בתוך שבועיים מגדיל אך ורק את חשבון הבנק של היצרן ולא שום דבר אחר.
עקרון שני: אחת, שתיים שלוש – אקשן
נתחיל ישר מהשורה התחתונה – אם הילד לא אקטיבי בתהליך הפיתרון, חבל על הזמן שלכם, ואפילו חבל על הזמן שהקדשתם לקריאת הכתבה. מיותר לאללה. הילד הוא לא אורח באירוע שבו אתם אחראים על התכנית האמנותית. תשכחו מזה. אתם אמורים להציג לילד נקודת מוצא שמטרתה להתחיל אינטראקציה – ביניכם לבין הילד (אם מדובר בהקראת סיפור, למשל) או בין הילד לאובייקט (אם מדובר באתגר טכני כגון קוביות/לגו). אל תחפשו תכנים מעניינים "להציג" לילד ואל תנסו "לחשוף" אותו לתחומים רלבנטיים. נסו לבנות משהו שיש בו דיאלוג, שלבים הולכים ומתגברים ברמת הקושי ואם אפשר – גם משוב כייפי על הביצוע.
עקרון שלישי: סבלנות וציפיות ריאליות
בסופו של יום, ציון האיי-קיו של הילד לכשעצמו ממש לא חשוב. ההסתגלות שלו חשובה. אם החלטתם כבר ללוות את הילד מעלה בסולם החוכמה, עשו טובה ותאפסנו את מבחן התוצאה בבוידעם לפחות לחצי שנה. התועלות מעיסוק מתמיד באתגר שכלי הן רחבות הרבה מעבר למטרה הממוקדת, ורובן תיחשפנה לעינינו רק בחלוף פרק זמן מסוים.
אותה סבלנות רלבנטית שבעתיים לציפיות שלכם. אינטליגנציה, בניגוד לתכנית ריאליטי סטנדרטית, איננה מקום שבו הכל יכול לקרות. הילד שלכם יכול להשתנות, אבל יש לו טווח מסוים, ובכל סוג של יכולת שכלית (לוגיקה, הבנה חברתית, אוריינטציה מרחבית, זיכרון, הסקה כמותית והרשימה עוד ארוכה) הטווח שלו קצת שונה. לאט לאט תמצאו את נקודות הכוח שלו ותחליטו – ורצוי מאוד בשיתוף ובהסכמה של העולל – מהם היעדים האינטלקטואליים הטובים ביותר שאליהם תכוונו את אקדחי המאמץ.
יש פה סוגיה מעניינת נוספת שקשורה להבדל שבין החשיבה שמקורה במערכת החינוך וזו שמקורה בעולם העסקים. במה הדברים אמורים? הורה עם גישה "חינוכית" ישאף לחזק את נקודות התורפה של הילד. הורה עם גישה "עסקית" ישאף לחזק ולהעצים את מה שהילד חזק בו ממילא. אני קצת יותר נוטה, בכל מה שקשור לאינטראקציה חופשית בין אמא אבא וילד, לכיוון הגישה העסקית, לפחות בשלבים הראשונים. הסיבה פשוטה – אם אתה מגייס למערכה את החלקים ה"חסונים" בדימוי העצמי של הילד, יש יותר סיכוי שהחלקים המהוססים והמפוחדים (אותם אזורי תפקוד שבהם הילד לא כזה תותח) ילכו בעקבותיהם.
עד כאן החלק הראשון. יהיה גם חלק שני. מבטיח. בנימה קצת מופרעת, תקוותי היתה שהכתבה הזו תאכזב אתכם ותותיר את הרעב לטיפים קסומים בלתי מסופק בעליל. כל מה שנותר לי לייחל לו הוא שגם הכתבה השנייה תאכזב אתכם, לפחות בקריאה ראשונה. שיהיה לנו שבוע עמוס תבונה ותובנה.
גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מעביר קורסים והרצאות בנושאי הורות ובנושא החשיבה היצירתית, יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ומרכז הוראה בקורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
