האנטישמים הגרועים ביותר בעולם הם ככל הנראה יהודים. זה מה שהופך אותנו לעם כל כך מעניין. למעשה אין הם "אנטישמים", אלא "מבקרי ישראל". בקמפוסים, מול שגרירויותינו, אפילו כאן במחוזותינו. בכל מקום יהיו הראשונים להפגין את שאט-הנפש שלהם מהיהודים. סליחה, מ"מדיניותה של מדינת ישראל".
סבי הייקה הזהירני כי "נשיא יהודי באמריקה, יהיה עבורנו אסון". לשאלתי הסביר: "בכל תחרות, אם השופט יהודי אף פעם אין לנו סיכוי". הדברים אכן קיבלו משנה תוקף בהופעתו של גולדסטון ככוכב הפרק "אנטישמיות בעת החדשה".
האנטישמיות היא חידה רבת שנים. רק אתמול, טענה דוברת מפלגה בריטית כי המשלחת הישראלית בהאיטי נחשדת בבציר האיברים המפורסם.
לא אנטישמיות - ביקורת. לעומתה, פרופ' ג'ודית באטלר למשל, יהודיה, מציגה ביקורת אנינה יותר.
אלא שבנוסף, היא מקדמת צעד אלים של חרם כנגד מדינת היהודים בלבד. ובואו לא ניתמם, מי שתומך ב"זכות השיבה" - תומך בחיסול מדינת ישראל.
מה דוחף פמיניסטית מוצהרת להתייצב לצד חברה מדכאת נשים, בה רצח על רקע כבוד המשפחה הוא נורמה? חברה הרודפת הומואים, נוצרים ואף קוראת לחיסולם הפיזי של אזרחי ישראל? האם יהודים דוגמת באטלר שואפים לשוב למצב של פזורה יהודית חסרת מדינה?
הרי מלכתחילה הסיבה העיקרת להתהוות הציונות, פשוטה: מאסנו בשלטונם של זרים בגורלנו. במיוחד לאור העובדה ש"גורלנו" זה, עבר לעתים קרובות מדי על איזה מוקד לוהט בערי הריין, בשאיפת ציקלון B מתקתק בפולין, או בפרעות תת"שנה-כלשהי בקייב.
אך כאמור, יש מבני עמנו אשר אינם סבורים כי ליהודים צריכה להיות מדינה. שטוב יהיה לחזור להסדר הקודם בליקוק מגפיו של חמלניצקי או תחת מגלב הסולטן. הרי המודל של לאום חסר מדינה דוגמת היהודים בשנים 1945-1933, התגלה כמוצלח על גבול האוטופיה. תודו שהיה קשה לכם להבחין בין דיסנילנד לבין טרבלינקה.
טיבטים, צוענים, כורדים ועוד. כולנו רואים מה עלוב גורלו של זה הנזקק להגנתן של אומות אחרות. מדוע הם שואפים לשוב לשם? ועם מי בדיוק הם משתפים פעולה באותן מחאות? עם קואליציה מאותגרת אנתרופולוגית: אנרכיסטים, מוסלמים, גלוחי ראש, שמאל קיצוני ו"פעילי שלום" כמובן. חבורות שלו תקובצנה לאי בודד, תשמדנה זו את זו כהרף עין בדם ובתמרות עשן (אני מהמר על הדחת היהודים אל אי המתים כבר בפרמיירה).
בתחילה סברתי בטעות כי יהודים מוסרניים אלו, עושים זאת בשל תפיסה גלותית מפותחת. שלשיטתם, על הגויים לנהל מדינות ומלחמות ועל היהודים לעסוק בסוגיות מוסר אקדמיות. ברגע שקמה מדינת-יהודים ואף אנו נאלצים להתלכלך, הם מתחילים להתבלבל. יהודים השולטים בגורלם? זה פשוט לא מוסרי.
"וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה אֶל-אֲדֹנָיו?" (שמואל א' כ"ט ד')
אלא שהתשובה מסתבר, פשוטה הרבה יותר. היהודי הגלותי חייב להציג לסביבתו
את נאמנותו לה ורק לה. שלא יחשדו בו חלילה בנאמנות כפולה, גם לאחיו. ובמה יֶרַצֶה היהודי את אדוניו? הוא יצווח ביתר שאת מול הנציגים הישראלים. אמנם הוא יהודי, אבל יהודי טוב. כזה שיודע את מקומו ולא מנסה לנהל מדינות או לצאת למלחמות ללא אישור. מרוב מאמצים להיות "יהודי, אבל בסדר", כלל אינו מבחין שמשתמשים בו. כך הוא ממשיך לתפקד כליצן בקרקס של אחמדינג'אד ושל הנייה. הרי מה כבר יכול לקרות? שוב יפתחו את התנורים? נו, הישראלים בטוח ישלחו כח לחלץ אותו. אחרי הכל, כולנו יהודים.
לא?
