שתף קטע נבחר
 
צילום: מאיה פרי

שלושה ספרי ילדים לאוהבי יצורים שעירים

"פלפל" - ספר למתחילים, "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" - למתקדמים ו"כלב רע, מארלי!" - לאלו שממש מכורים ליצורים שעירים רכי לב. הסופרת חנה גולדברג בטור געגועים לכלב הפרטי שלה

השבוע הגיעה לביתי מישהי לפגישת עבודה. הייתה זו הפעם הראשונה שנפגשנו. בהיכנסה, היא סקרה את הבית, הביטה סביבה ואמרה משפט מוזר: "נורא משונה שאין פה כלב".

 

בקושי הכרתי אותה ובטח שלא יצא לנו לדבר על כלבים. מעולם לא סיפרתי לה עד כמה משונה לי לחיות לראשונה בחיי בלי כלב ושהכלב האסופי האחרון שלנו, מוקה, בעל-העיניים-שתמיד-נראו-דומעות, מת לא מזמן בגיל ארבע-עשרה משילוב קטלני בין זיקנה לשברון-לב (הכלבה המיוחמת בקצה הרחוב שלנו הניחה לו לחכות לה לילה שלם בקור מקפיא, רק כדי להזדווג לאור הזריחה מול עיניו הקשישות עם פודל צעיר. בבוקר מצאנו אותו מת על המדרכה מול ביתה).

 

מעולם לא סיפרתי לה שכבר בהיותי תינוקת הייתי מושיטה את זרועותיי מתוך העגלה לעבר כל כלב שחלף על פני, משתוקקת לגעת, ללטף, לחבק, לטמון את פרצופי התינוקי בפרוותו. גם כשהם נהמו לעברי ולפעמים אפילו נשכו, לא נרתעתי. ככה זה עם אוהבי-כלבים-מלידה, כלום לא עוזר.

 

קברנו את מוקה בחצר, ובתום תקופת האבל, במקום למהר לאמץ אסופי חדש כהרגלי, החלטתי לנסות להיגמל מהצורך התמידי שלי לחלוק את חיי עם יצור רך-פרווה-ולב שבוכה מאושר בכל פעם שהוא שומע את המפתח שלי מסתובב במנעול ומשעין את ראשו החמים על ברכי בכל פעם שאני עצובה. החלטתי שהגיע הזמן להיות חופשייה מכל מטען עודף, לנוע בחופשיות באוויר, בים וביבשה, לנסוק ולטוס לטרקים פראיים בהרי נפאל, בלי הצורך לחפש לכלב שלי פנסיון. להיות חופשייה לשבת חודשים ולכתוב רומן בחוּשה בדואית בלב המדבר, בלי לייסר את עצמי בשאלות האם בני הבית זכרו להחליף לכלבנו מים, לקחת אותו לטיול לילי ולהעניק לו את מכסת הליטופים והגירודים שהוא זקוק לה.

 

מאז מותו של מוקה חלפה כבר כמעט שנה ובינתיים אני מחזיקה מעמד: לראשונה בחיי אין לנו כלב. בינתיים. ולמרות זאת, לא נסעתי לאף אחד מאותם מקומות קסומים שאני אמורה לנסוע אליהם במסגרת שיכרון החופש שלי, והבית שלי? מסתבר שאפילו הוא נשאר בית-של-כלבים, למרות שבכלל אין בו עכשיו כלב. אחרת איך אפשר להסביר משפט כמו "נורא משונה שאין פה כלב"?

 

ולכל מי שהיצורים-השעירים-רכי-הלב עושים לו את זה, הפעם – שלושה ספרים לאוהבי כלבים: האחרון – למתחילים, השני – למתקדמים, והראשון – למכורים, כמוני:

 

כלב רע, מארלי!

כתב ג'ון גרוגן, אייר ריצ'רד קודרי, מאנגלית: מיכל אסיג, הוצאת מטר (לבני שנתיים ומעלה).

 

למה?

בגלל שהלב פשוט יוצא אל מארלי המתוק-הנוראי, אל התום הכלבי שבו הוא הורס את כל הנקרה בדרכו, אל הסרבול המצחיק שלו, אל התימהון שאוחז בו בכל פעם שמתחוללת "סערת מארלי", ובגלל שהספר החמוד הזה מזכיר לנו שכשאנו אוהבים מישהו, אנחנו מוכנים לסבול ממנו הכול.

 

וגם – בזכות האיורים הריאליסטיים המצחיקים, שהופכים את דמותו הצמרירית של מארלי לכל כך ממשית, עד שממש קשה להתאפק מללטף אותו.


 איור מתוך הספר "כלב רע, מארלי!" איור: ריצ'רד קודרי

 

מה הסיפור? 

אמא, אבא, עלמה ודן-דן התינוק מאמצים את גור הלברדור, מארלי. מארלי גדל וגדל וככל שהוא גדל, גדלות הצרות. מארלי לועס את המשקפיים של אמא, בולע את תלוש המשכורת של אבא, הופך פחי אשפה, זולל את כל העוגיות וכל מה שהוא עושה נגמר באסון. האם ייאלץ מארלי לחפש לו משפחה חדשה?

 

למה ג'ון גרוגן?

כי הוא הצליח לתרגם את אהבתו לכלבה הפרטית שלו, טרייסי, ללכוד את הרגש יוצא הדופן הזה שאנו חשים כלפי גורים מגודלים ולספר סיפור שימיס את לבו של כל אוהב-כלבים ויגרום לו להנהן בראשו ולומר לעצמו: כן, ככה בדיוק גם אני מרגיש.

 

המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה

כתב מארק האדון, מאנגלית: אהוד תגרי, הוצאת מחברות לספרות (לגילאי 12 ומעלה).

 

למה? 

כל הסופרלטיבים מחווירים אל מול יצירת המופת הזו, שבמקור הייתה מיועדת לנוער והפכה לרב-מכר עולמי גם למבוגרים. הכלב פה הוא אמנם כלב שקלשון נעוץ בו, אבל עובדת היותו כלב מת לא מפחיתה מחשיבות דמותו בספר. ככה זה מתחיל:

 

"זה קרה 7 דקות אחרי חצות. הכלב שכב על הדשא בחצר הקדמית של הבית של גברת שירס. העיניים שלו היו עצומות. הוא נראה כאילו הוא רץ על הצד, כמו שכלבים רצים כשהם חושבים שהם רודפים אחרי חתול בחלום. אבל הכלב לא רץ ולא ישן. הכלב היה מת. קלשון היה תקוע בתוך הכלב. החודים של הקלשון עברו כנראה דרך הגוף של הכלב והגיעו עד לאדמה כי הקלשון לא נפל לקרקע. החלטתי שכנראה הקלשון הרג את הכלב כי לא ראיתי על הכלב שום פצע אחר ואני לא חושב שמישהו יתקע קלשון בכלב אחרי שהוא כבר מת מסיבה אחרת, למשל סרטן, או אולי תאונת דרכים. אבל לא יכולתי להיות בטוח.

 

נכנסתי דרך השער של גברת שירס וסגרתי אותו מאחורי. הלכתי על הדשא והתיישבתי ליד הכלב. הנחתי את כף היד שלי על האף של הכלב. הוא היה עדיין חמים".

 

מה הסיפור?

הספר מסופר בקולו ומנקודת מבטו של כריסטופר בן החמש-עשרה, נער הלוקה בתסמונת אספרגר. זה לא כתוב בספר, אבל מתוך התיאור של מה שכריסטופר יכול ולא יכול לעשות אנו מבינים, שהוא סולד ופוחד ממגע ואינו מזהה רגשות. כריסטופר לא מבין את הבעות הפנים של בני-אדם, מה הם חושבים ומרגישים. הוא ניחן בזיכרון נדיר ומבחין בפרטים הקטנים ביותר, פותר בקלות חידות מורכבות במתמטיקה ואלוף משחקי מחשב. לילה אחד, כשהוא יוצא לטייל לבדו, הוא מגלה שמישהו הרג את הכלב של השכנים. כריסטופר יוצא למסע לגילוי הרוצח. האם יוכל לעמוד לבדו מול העובדות המזעזעות שיתגלו לו?

 

למה מארק האדון?

מארק האדון הוא סופר, מאייר ותסריטאי מבריק, שפרסם ספרי ילדים ונוער רבים. הוא גר באוקספורד עם אשתו ושני ילדיו, ו"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" הוא הטוב בספריו.


 איור מתוך הספר "פלפל". איור: קרולין הינס

 

פלפל

כתבה ואיירה קרולין הינס, הוצאת שוקן (לבני שלוש ומעלה).

 

למה? 

ספר הוראות לאוהבי הכלבים המתחילים שאמנם כבר יודעים בוודאות שהם מתים על היצור-השעיר-המרייר-המתגרד-הנרגש-הזה-בעל-הזנב-המתנועע-כמו-מגב-מכונית-בגשם, אבל עדיין לא יודעים מה בדיוק הם אמורים לעשות בו, ואיך צריך לטפל בו, ולכן, לפעמים, כל האהבה הזאת הופכת למשהו שיותר דומה להתעללות מאשר לטיפול.

 

מה הסיפור? 

ספר שמסביר בשפה פשוטה בליווי איורים מלאי הפתעות קטנות ומשמחות, מהם הצרכים הפיזיים והרגשיים של הכלב, איך מטפלים בו, מהי שפת הכלבים, מה אומר הזנב שלו, כמה אוכל לתת לו, באיזו תדירות לקלח אותו, מה עושים עם הפרעושים, מתי לוקחים את הכלב לווטרינר ועוד ועוד מידע שימושי למגדל הכלבים המתחיל.

 

למה קרולין הינס?

הרבה בזכות העיצוב המושך והמסכים המתרוממים (היא גם זו שעיצבה את הספר כמובן).

 

  • חנה גולדברג היא סופרת, משוררת ופזמונאית. מספרי הילדים של חנה גולדברג: "דמעות ורודות", "קישתא", "חברים בכל מיני צבעים", "קוף משקפוף", "מי חטף את נסיכת המחשב?" ובקרוב "שוקי מוקי". מקיימת מפגשים עם ילדים והורים בבתי ספר וגני ילדים. לכל הטורים של חנה גולדברג .

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
כלב רע, מארלי!
איור: ריצ'רד קודרי
פלפל
איור: קרולין הינס
המקרה המוזר של כלב בשעת לילה
איור: עדה ורדי
מומלצים