שתף קטע נבחר

המשפחה צורכת והחור גדל - שימו "ברקס"

חופשה משפחתית בחו"ל, עם תכנון נכון, יכולה לעלות 60% פחות, מהחופשה לה הורגלתם. אפשרויות הבחירה המגוונות, הופכות את המשפחה הטיפוסית לצורכת ללא הפסקה. תיכנסו לחדר האמבטיה שלכם, תסתכלו על המזווה במטבח או תעיפו מבט לארון הבגדים - האם אתם זקוקים לכל מה שיש שם? האם ניצלתם את מה שכבר יש לכם בטרם קניתם חדש?

לכבוד יום המשפחה החל היום, אני רוצה להקדיש את הטור השבוע לנושא הצריכה ולתופעת ה"בייבי בומרס" הישראלית הטיפוסית עליה כתבתי בטור הקודם. כזכור, זו משפחה ש"בוחרת" לא לגמור את החודש וגם כשמגיעה התובנה שיש לעשות שינוי מהותי במבנה ההוצאות, היא מתקשה לעשות כן.

 

כפי שאמרנו, משפחה כזו זקוקה, על פי רוב, להתערבות חיצונית על מנת לחולל את השינוי מבלי להיפגש על מדרגות הרבנות. לצידה אתאר משפחה תאומה אשר מצויה היטב בהלכות עקרון ה-75% ומכלכלת צעדיה מתוך תוכנית שנתית ברורה שהוגדרה לאחר תהליך של יעוץ אישי, הדרכה, תובנות ושינוי עצמי.

 

איך אתם מתכננים את חופשת הסקי?

לפני שבועות אחדים, בחרו שתי המשפחות לצאת לחופשת הסקי השנתית המסורתית שלהם. מי מכם שמצוי במחירי חופשות אלה, יודע שהן נעות בין 1,600 יורו לאדם במועדוני הסקי הטובים באירופה, ל – 700 יורו במדינות מזרח אירופה. ובשקלים: בין 8,300 שקל בדילים היקרים, לאדם, ל - 3,600 שקל לאדם.

 

כל המחירים לפני הוצאות נוספות כמו – ביגוד סקי, ארוחות בחלק מהדילים, וכמובן, גולת הכותרת של נסיעה לחו"ל לכל ישראלי, ולא משנה כנראה כמה פעמים בשנה הוא נוסע: המעבר בדיוטי פרי.

 

ההבדל בין השתיים, בסיפור שלנו פשוט. האחת, תכננה את ההוצאות הצפויות שלה לשנת 2010 בקפידה. והרשימה, היתה ארוכה – בת מצווה לביתם השניה, חגיגות יום הנישואין העשרים ויומולדת 50 לאבי המשפחה. כנגזרת מהתוכנית השנתית, החליטה המשפחה שרק בת המצווה ואביה יסעו השנה לחופשת סקי, והפעם לא למועדון יוקרה, אלא לאתר לא מוכר במזרח אירופה, במטרה לקצץ משמעותית בעלויות ועדיין לקיים את המסורת של חופשת הסקי השנתית.

 

המשפחה הטיפוסית שלנו, שעדיין מצויה בתהליך של התפכחות, בחרה לעשות כמנהגה מזה שנים והלכה על האופציה היקרה יותר.

 

החור גדל והצריכה מתגברת

המקרה של חופשת הסקי הינו דוגמה נהדרת של מרחב הבחירות שלנו. כל אחד בתוך החופש היחסי שמאפשרת לו רמת ההכנסה שלו. אנחנו יכולים לבחור להיות מתוכננים ומפוכחים ובאותה מידה לנהוג כבת יענה ולהתגלגל במדרון. הבחירה במקרים ברי המזל הללו, אינה בין לוותר לחלוטין לבין לנסוע. אלא בין לתכנן לבין להתגלגל או "להסתדר".

 

תרבות השפע הצרכנית הינה התגלמות סיפור הגדלת החור של משחת השיניים שלנו. האגדה מספרת כי לפני שנים רבות הגיע למנהלי חברת "קולגייט" צרכן שהציע פטנט להגדלת ההכנסות: הרחבת הפתח ממנו יוצאת המשחה - דבר שיגרום לעלייה תלולה במכירות מאחר שמשחת השיניים תיגמר מהר יותר. רעיון גאוני בפשטותו.

 

בשנת 2006 חזר המקרה על עצמו עם הגדלת החור בבקבוק מי הפה 'פלקס'. התרבות הצרכנית בה אנו חיים עסוקה בלהגדיל לכולנו את הצריכה, לייצר לנו צרכים מדומים גדלים והולכים. מבלי שנחוש, אנחנו זקוקים להרבה יותר ממה שהיה זקוק לו הדור של ההורים שלנו. את ההוכחות לכך יכול כל מי שעומד בשנות הארבעים לחייו לראות, בביקוריו השבועיים אצל הוריו.

 

תסתכלו בארון הבגדים

בואו נעשה תרגיל שאני אוהב לעשות עם המשפחות שאני מלווה: לכו לחדר האמבטיה ובדקו את המוצרים שאחסנתם בו. תספרו כמה קופסאות קרמים חצי מנוצלות יש לכם, כמה שפופרות משחות שיניים, תכשירי שמפו מסוגים שונים, דיאודוררנטים ומוצרי קוסמטיקה אחרים.

 

אם תערכו את הבדיקה הזו גם בשאר חדרי הבית, תגלו את הסוד הגלוי הכי שמור בעולם הצרכנות: אנחנו אספנים מצטיינים, וכל מוצרי הצריכה שלנו נזרקים לפני שמיצינו אותם עד הסוף, כשיש בהם בממוצע עוד 15% ניתנים לשימוש.

 

אנחנו אוהבים לקנות. רכישה של מוצרים חדשים מספקת לנו תחושה של שפע, ואנחנו ממלאים את המזווה באוכל חדש וטרי, מעמיסים את ארון האמבטיה במוצרי טואלט מפנקים, ודוחסים בארון הבגדים עוד ועוד רכישות נוצצות.

 

כל מוצר חדש דוחק פנימה את המוצרים שקדמו לו, מקבל את קדמת הבמה בעוד חבריו לארון נדחקים בצפיפות למחשכים. אנחנו מאבדים קשר עם מה שיש לנו, אין לנו מושג מה מסתתר בארונות, במטבח, באמבטיה, בחדר השינה או בסלון. כשאנחנו רוצים לבשל ארוחה, למשל, אנחנו רוכשים מוצרי מזון חדשים, במקום להשתמש בפריטים שכבר מאופסנים אצלנו בהמתנה.

 

התוצאה: אנחנו שומרים מוצרים עד שהם מאבדים את הטריות שלהם, תאריך התפוגה שלהם עובר או אף הופכים לרעילים - ולא משתמשים בהם בזמן. מה עם מגירת הגרביים? מה הם מוקדי האכסון אצלכם? ספרו לנו, ולכולנו תתפתח המודעות.

 

הגיע הזמן להסתפקות - לא במועט

כשאנחנו לא מאחסנים, אנחנו זורקים מוצרים לפני שניצלנו אותם עד תום. שפופרת משחת השיניים שהתעייפנו מלמצות את כל מה שנשאר בה מוחלפת בחדשה, וקרם העיצוב לשיער שהצטבר בתחתית הבקבוקים מושלך לטובת המלאי החדש שהבאנו הביתה, ושרכשנו בהתלהבות בעוד מבצע מפתה.

 

המשמעות הישירה של ההתנהגות הצרכנית הזו היא שבמקרים רבים מאוד, אנחנו מחליפים מוצר טוב (שלא השתמשנו בו או לא ניצלנו עוד תום) במוצר חדש. בלי שאנחנו שמים לב, אנחנו מייצרים מעגל צריכה אינסופי שבו אנחנו לא מנצלים את מה שיש לנו ומוציאים יותר ממה שאנחנו צריכים.

 

במשפחת ה"בייבי בומרס" הטיפוסית, הצרכים הללו נתפסים כאמיתיים והופכים לנטל כלכלי אמיתי גם במקום שאין שום סיבה ללחץ פיננסי. הפתרון כפי שאני מתווה אותו ללקוחותיי הוא בבחינת הסתפקות בעולם של שפע.

 

אז במקרה של משפחת הבייבי בומרס שלנו, הגיע הזמן להסתפקות, אבל לא הסתפקות במועט, אלא הסתפקות בתנאי שפע ורווחה. אנחנו יכולים לשנות את ההרגלים בצורה שלא תהפוך אותנו לדלים ומצומצים אבל תתאים בהדרגתיות את ההוצאות למה שאנחנו באמת זקוקים לו.

 

הכותב הוא מנכ"ל חברת My Control העוסקת בהדרכה ובמתן יעוץ כלכלי לפרט ולמשפחה

פורסם לראשונה 14/02/2010 22:03

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אוהבים דברים חדשים. מה עם הדברים שכבר קנינו?
צילום: Index Open
איתן זכריה
צילום: מריסה מינה גולדבג
מומלצים