דווקא היום - גאה בציונות הדתית

היום, יותר מתמיד, אני גאה להשתייך לציונות הדתית. לא פעם כאשר שמעתי על אופן הטיפול של רבנים שהיו מעורבים בתלונות של נערים או נערות על דמות תורנית שכשלה בתחומי היצר, פשוט התביישתי.

רבנים לרוב טייחו והסתירו, לכל היותר ביקשו מהרב הבטחה שיפסיק את מעלליו מבלי שידרשו אפילו הרחקה מהקורבנות הפוטנציאלים הבאים. הם עשו זאת מתוך כוונות טובות אבל בעיני חטאו חטא גדול בדיני נפשות. במעשיהם חסרי האחריות חשפו צעירים רבים לחוויות מערערות שלא פעם הסתיימו בטרגדיות של ממש. אותם רבנים, למרות גדלותם בתורה, חדלו להיחשב גדולים בעיני. אינני רוצה להכביר מילים על תופעה גרועה יותר בציבור אחר, של השתקת תלונות כדי לשמור על סיכויי השידוך במשפחה של הפוגע או של הנפגעים.

פרשת הרב אלון מוכיחה כי סוף סוף חזרנו בתשובה: כשאני רואה כיצד גדולי הרבנים מתאגדים, כיצד הפלגים והזרמים השונים בציונות הדתית שבסוגיות בוערות אחרות יכולים להגיע למחלוקות קשות - משתפים פעולה כדי להגן על קורבנות הטרדה מהנזק הנפשי הנורא, אני נרגע. עכשיו ברור לכולם ששמירה על צניעות והגנת הפרט הם ערכי תורה בסיסיים ביותר, לא פחות מכבוד לרבנים.

"פורום תקנה" מאפשר למתלונן לשמור על כבודו. לא תהיה חקירה חודרנית ופולשנית אבל כל הנדרש ייעשה על ידי האנשים הרגישים ביותר, החכמים והמקצועיים ביותר על מנת להגיע לחקר האמת.

הרבנים יזמנו את מושא התלונות, ישוחחו איתו בכבוד ויעמידו לו בצורה חד משמעית את התנאים הנדרשים ממנו כדי שיצריו לא יהוו יותר סכנה לאיש וכדי שמשפחתו ומוקיריו לא ייפגעו מהפרסום.

הנס הגלוי בעניין זה הוא בשאלה כיצד יכולים עשרות אנשים לעסוק בנושא רגיש שכזה שנים מבלי שהדבר ידלוף לתקשורת. אולם כשהרבנים הגיעו למסקנה שלא הצליחו למנוע סכנה למרות הנסיונות לשמור על כבודו של החשוד, הם חשפו את העניין בכאב ובמילים מדודות.

אולי אין צורך לטפוח לציבור שלנו על השכם יתר על המידה, שכן הנושא רגיש ויש עוד לאן להתקדם, אבל נראה כי אנחנו בדרך הנכונה.

עומדים בנסיון קשה

אני נמנה עם מעריציו של הרב מרדכי אלון, ומעבר לתורה שאני שותה בצמא מפיו אני רואה בו דמות אב ואישיות חסד מהמעלה הראשונה, זאת מהיכרות אישית ומתמיכה שקיבלתי ממנו בשעות קשות. לכן, זהו נסיון קשה עבורי ועבור ציבור עצום בארץ ובעולם שלא לדבר על המשפחה.

בטוחני כי הפעם נכון לקיים את הפסוק "והמשכיל בעת ההיא יידום": אין לי כל רצון או צורך כלשהו לשמוע שום פרט על הדברים שבהם הוא מואשם, אינני מסוגל נפשית להאמין בדבר. אני רוצה לאטום את אזני, כשם שהייתי נוהג אם היה מדובר באבי. לא בנימוק רציונאלי מדובר, זה ברור. אך די לי בדברים העדינים שאמרו הרבנים הנכבדים, המוכרים לכל הציבור בעיקר באחריות הרבה שבהתנהלותם.

חטאו של דוד המלך היה חמור יותר ולא הפסקתי לומר תהילים וללמוד מאישיותו הכבירה. ואם ישנו חטא כלשהו ברב אלון, כולי תקווה שימצא את הדרך לעשות תשובה, לתקן ולפצות את הנפגע בלי שאצטרך לשמוע על כך באמצעי התקשורת. אינני חושב שהרב מורם מעם ואין להעמידו לדין. אני מבין שאם היה רצון או נכונות של התלמידים לפנות למשטרה הם היו מקבלים עידוד מהפורום לעשות זאת, כיוון שהרבנים לא התיימרו לבא במקום המערכות הנורמטביות. לרוב מדובר במקרים של תלמידים שלא מוכנים לפנות למשטרה, כיוון שאינם מעוניינים בפגיעה ברב אלא במניעת הישנות המקרים.

אני מקווה גם שילך הרב אלון אצל הרבנים הנכבדים, ישטח את טענותיו, יתייחס לראיותיהם, ויסכמו מה שיסכמו - שהרי כולם מבינים שאין רב שמעוניין בחילול ה' הנחשב חטא שאין חמור ממנו. אוי לנפשנו ולנפש הצעירים שלנו, אם יוטחו בליסטראות בין מקורבי הרבנים לרבנים, ועוד בנושאים הרגישים הללו.

דוד מוריה, מרבני צהר, מורה ומחנך