הבוגרת

 השעה תשע בבוקר, אגם רודברג מהדסת לה ברחבי המרינה בהרצליה בנעלי עקב דקיקות, ג'ינס צמוד, ז'קט עור אפור קצר, צעיף ותיק של "קלואה". כיוון שהחבר שלה, איש העסקים המיליונר זוהר ספיר שאיתו היא מנהלת מערכת יחסים כבר שנה ושלושה חודשים (טפו טפו), מתגורר שם - היא חשבה שזה יהיה הכי נוח. ללא טיפת איפור היא נראית מושלמת. כל כך מושלמת שקשה שלא ליפול לקלישאה. אוף, אני חושבת לעצמי, בטח עוד איזו כוכבנית עם חיים מפורצלן שאין לה מה להגיד. חצי שעה לאחר מכן אני מתחילה להבין את סוד הקסם שלה, ואני חושבת שזה משהו שלא הרבה אנשים יודעים עליה - היא פשוט בחורה מגניבה. היא אינטליגנטית, בגיל 23 יש לה ניסיון של עשר שנים (!) בביזנס, היא מודעת ליופייה ולא מתנצלת עליו, ואיכשהו היא הצליחה לפתח אישיות מעניינת ולא להפוך לבובה שאנשים מכירים מ"אהבה מעבר לפינה". היא גם סקרנית ולא מפסיקה לשאול אותי שאלות על עצמי ("אנחנו מדברות עלייך", אני צריכה להזכיר לה), בוגרת מכפי גילה, עצמאית מאוד ואפילו מצחיקה. אבל את זה כולם כבר הבינו משני השערים הרצופים ב"בלייזר". 

"וואו", אני מתרשמת מהתיק ההורס של "קלואה", "איזה תיק מדהים". "קניתי אותו אחרי הפסטיגל", היא ספק מסבירה ספק מתנצלת. אכן, אני חושבת לעצמי, שווה לעבור את טירונות הפסטיגל בשביל התיק הזה. היא מזמינה אספרסו ארוך, ובין לגימה ללגימה היא מכרסמת את הסוכר מתוך שקית הנייר. כן, גם אגם רודברג זקוקה למנת סוכר כדי להתעורר.

צילומים: יניב אדרי סטיילינג: אורית אפרתי  

איך את מגדירה את התקופה הזאת בחיים שלך?

"אני עובדת, מנסה לנווט את החיים האישיים והמקצועיים, לא להתבלבל ולעשות הפרדה. אני עסוקה ושמחה שאני עסוקה. כשלא עסוקים מתחילים לחשוב, וזה לא טוב. לפחות לא לי".

מה את עושה בימים אלה?

"אני עושה פרויקט של 'הוט' שעוד מוקדם לדבר עליו, ולפני שבועיים סיימתי את הפסטיגל והצטלמתי לקמפיין האיפור של ירין שחף. אני גם אוהבת ספורט. לאחרונה זה ממש סוג של התמכרות. אני רצה בחוף ועושה אימונים בחדר כושר. מנסה לכוון שיהיה 'לונדון וקירשנבאום' כשאני על ההליכון. הם כל כך מצחיקים אותי".

כשאמרת שיש לך אימון חשבתי שאולי את מתכוונת לקואוצ'ינג.

"אה, לא. אני חושבת שאם אתה מנווט את עצמך נכון אתה יודע מה אתה רוצה. אבל אני לא נגד זה".

כשהיא לא מתעוררת בבית של החבר במרינה בהרצליה, היא גרה בהרצליה הצעירה על גבול רמת השרון. על אף גילה, היא רכשה לאחרונה דירה במגדל בתל אביב ("עם משכנתה ל־20 שנה", היא מבהירה). תוך כדי שהיא מבליעה עוד פיהוק, היא מודה שהיא מאוד אוהבת לישון.

ספרי לי על החלום האחרון שחלמת.

"היה לי חלום הזוי שהתנשקתי עם מישהי".

מישהי שאת מכירה?

"לא מכירה אותה".

ואיך זה היה?

"התעוררתי מיד. מה זה אומר? שזה היה לא טוב או שזה היה מבהלה? לא יודעת".

זה הלחיץ אותך?

"לא".

"ברגע הראשון שאת מגיעה לשם, את הולכת לאלכוהוליסטים אנונימיים"

הסרט הראשון שאגם עשתה בקריירה שלה היה "אבא שחור לבן". היא הצטלמה אליו לפני שמונה שנים, כשהייתה רק בת 15. היא גילמה בו ילדה בת 14 בשם מיכל שאביה (דן תורן) שחזר בתשובה נעלם לשבע שנים, ומוות במשפחה מחזיר אותו לתמונה. כשאני שואלת אותה מה הדבר שהיא הכי גאה בו בקריירה שלה, היא עונה לי שבסרט הזה. מה שמוביל אותי לחשוב שזה די עצוב שהדבר שהיא הכי גאה בו הוא הדבר הראשון שעשתה, ומאז במקום להמריא היא אולי צועדת במקום.

"זה באמת עצוב", היא מודה, "במידה זו או אחרת אני גאה גם בדברים אחרים שעשיתי, אבל מהסרט הזה הייתי הכי מסופקת והכי נהניתי מתהליך היצירה שלו. זו תשובה עצובה ולא עצובה, כי התחלתי איתו את הדרך ואמשיך אותה, אבל לא בכל מחיר", היא אומרת. "כבר הציעו לי תפקידים קטנים בסרטים ואני לא אעשה כל דבר. מצד שני, לפעמים עושים מצ'ינג (התאמות עם שחקנים אחרים בשלב הסופי של הליהוק, א"א), ואת נשארת אחרונה עם עוד מישהי ובסוף זה לא קורה".

היה תפקיד שנורא רצית ולא קיבלת?

"פחות, אבל הייתה החלטה שגויה שקיבלתי כשעמוס גיתאי הציע לי תפקיד קטן בסרט 'Free Zone', שהייתי אמורה לגלם בו את הבת של חנה לסלאו. זה היה תפקיד ממש קטן והוא אמר שיגדיל אותו, אבל בסופו של דבר החלטתי לא לעשות את זה. זו הייתה החלטה לא נכונה, אבל לומדים משגיאות".

נסעת לשנה וחצי ללמוד משחק בניו יורק, איך זה היה?

"המורה שלי למשחק היה אלכוהוליסט כזה. אמרתי לו שאני רוצה לעבור ללוס אנג'לס והוא אמר לי: 'ברגע הראשון שאת מגיעה לשם, את הולכת לאלכוהוליסטים אנונימיים. כל התעשייה נמצאת שם, זה המקום הכי טוב לפגוש אנשים'. הוא היה נותן לי עצות הזויות ומטורפות".

מה למדת מהחיים שם?

"בניו יורק ראיתי מלא סרטים. היה לי מספיק זמן וכל כך העשרתי את עצמי. אני מאוד סקרנית, זו התכונה הכי טובה שיש לי. לפעמים זה יכול להעליב כי אני יכולה לשאול דברים חטטניים. יושב לידי בנאדם ואני אשאל אותו מי הוא ומה הוא, לא כי אני רוצה לרכל עליו אלא פשוט כי אני סקרנית. בעיר כזאת, שמציעה לך כל כך הרבה תרבות ועושר יצירתי, אדם כמוני פשוט שואב ושואב".

אז למה חזרת?

"ניו יורק נורא יקרה, וגם הייתה לי קריירה בארץ ולא רציתי לאבד אותה. אחרי הכול קניתי בית וצריך לשלם משכנתה".

כשחזרת משם הייתה תחושה שאת רוצה לכוון את הקריירה שלך למקום אחר. היה ניסיון לפתח תכנית שתהיה מבוססת עלייך ועל החיים שלך, שאת תהיי אחת מהיוצרים ומהכותבים שלה. איפה זה עומד?

"אין מה לדבר על זה, כי בינתיים זה קצת תקוע ומי שכתבתי איתו עסוק בפרויקטים אחרים. כרגע שמתי את זה בצד. אני חושבת שבשביל כתיבה אתה צריך להיות בסטייט אוף מיינד הנכון ועם סבלנות. אין לי ספק שאני עוד אחזור לזה".

את אוהבת לכתוב?

"כן, מאוד. אני כותבת הכול - סיפורים, שירים, יומן, סינופסיסים לאלף דברים, המון דיאלוגים".

"היו תקופות בחיים שרציתי להיות שמנה ומכוערת"

היא כל כך יפה שזה ברור שהיא חיה חיים אחרים משל הבחורה הממוצעת. לאחרונה היא אף כיכבה על השער של המגזין "בלייזר" פעמיים ברצף, מהסיבה הפשוטה שהשער הראשון בכיכובה היה הכי נמכר בתולדות המגזין.

"זה נורא מחמיא. בהתחלה לא רציתי לעשות את זה, חשבתי 'מה, זה לא יהיה פתטי?', ואז אמרתי 'פאק איט!'. מאחת שבכלל לא רצתה לעשות את השער בסוף עשיתי שניים. אבל מה שחשוב זה שיש לי אישיות ואופי", היא צוחקת.

קרה לך פעם שהתאהבת במישהו בטירוף והוא לא רצה אותך?

"לא. קרה שהתאהבתי במישהו וזה היה מאוד מסובך ומאוד כאב ראש, אבל לא קרה שרציתי מישהו והוא לא רצה אותי".

את יודעת שאת שונה בזה מרוב האנשים בעולם? הרוב חווים מתישהו דחייה בחיים הרומנטיים.

"דחייה זה לא רק אם אתה מתחיל עם מישהו והוא אומר 'יש לי חברה'. דחייה יכולה לבוא מהרבה מקומות אחרים. גם להרגיש פחות נאהב זו דחייה. לרצות משהו ושזה לא יקרה זאת וואחד דחייה. חוויתי אכזבות בחיים שלי".

אם השגת כל בחור שרצית, את לא חושבת שכשחקנית שצוברת ניסיון מחוויות החיים שלה העובדה הזו קצת מגבילה אותך?

"כשחקנית יש לי ניסיון. בשביל זה נסעתי לניו יורק וחוויתי שם גם ימים קשים. אני לא מסוג השחקנים שיחיו בעליבות רק כדי להגיד 'אני חי בעליבות כדי לענות את עצמי כי אולי יבוא תפקיד'. כשיבוא תפקיד נחיה אותו".

היו תפקידים שפספסת בגלל המראה שלך?

"פעם נהגתי לחשוב שכן והיום אני מבינה שלא, ושאם הבמאי מספיק חכם ומאמין ביכולות המשחק שלי אז זה לא משנה. פעם שנאתי את עצמי על זה שאני יפה או שחושבים שאני יפה. היום אני מבינה שזה שטויות".

טוב, אני מניחה שאי אפשר להצטער על יופי.

"את מאוד טועה. היו לי תקופות בחיים שרציתי להיות שמנה ומכוערת. אם במאי אמר שאני יפה מדי לתפקיד, למשל. אני לא יודעת אם זו הייתה האמת או שלא היו לו ביצים להגיד לי את האמת. היום אני לא שם. לגמרי. מהלב".

"איזה גאוני זה ללכת לשירותים?!"

לרודברג היו כמה וכמה בני זוג מפורסמים, החל בתום אבני וכלה בקוסם דיוויד בליין. על החבר הנוכחי שלה, איש העסקים זוהר ספיר, מיליונר חתיך בן 28, בן לשושלת אוליגרכים המתעסק בנדל"ן ואנרגיה, היא לא רוצה לדבר. "הוא לא אוהב את זה", היא מסבירה. "אני מכבדת אותו ולא רוצה לפגוע בו. לפני כמה זמן היה כתוב באחד העיתונים שהייתי בקניון רמת אביב ונכנסתי למלתחה עם גבר באיזו חנות שאין לי מושג איך היא נקראת ושצחקקנו שם. ואני אומרת - כתב חרא קטן, למה אתה כותב כזה דבר? באותו הזמן הייתי בכלל בפסטיגל, אין לי מושג על מה אתה מדבר. חוץ מזה, כשאני באה לקניון זה רק ל'טופשופ' ול'זארה'. איך לאנשים אין אחריות? זה מתסכל אותי. סימסתי לכתב הזה 'יש לך מזל שאני לא תובעת אותך. בבקשה אל תכתוב עליי לא טוב ולא רע'. מאוד נעלבתי".

מה מושך אותך בגבר?

"כריזמה, מוטיבציה, חוכמה, יושר והגינות. מבחינת המראה החיצוני, אם אני משווה בין כל החברים שלי אין שום סממן חיצוני משותף או דומה חוץ משיניים יפות, זה ממש חשוב לי. ועיניים טובות. אני לא אוהבת אנשים רעים".

אחת השמועות הדי מבוססות אומרת שעם או בלי קשר למערכת היחסים עם ספיר, רודברג מתקרבת לדת. אז אני שואלת.

מתקרבת?

"אני כבר קרובה. מאמינה באלוהים".

מה זה אלוהים מבחינתך?

"סוג של ישות, סוג של דיאלוג מתמשך ומשהו שעוטף אותי. זו ההרגשה שלי לפעמים. את מאמינה באלוהים?".

לא, אבל אולי אם הייתי נראית כמוך כן הייתי מאמינה. את מקיימת מצוות?

"אני נוטלת ידיים בבוקר ואומרת את ברכת השחר. להראות לך מה זה?".

היא מוציאה מהתיק של "קלואה" ספר תפילות, ומראה לי את התפילה שבה מודים לאל על כך שבתום הלילה החזיר לנו את החיים. בהמשך היא מספרת לי על התפילה שנאמרת אחרי היציאה מהשירותים, המודה על כך שאנו עשויים נקבים־נקבים.

"איזה גאוני זה ללכת לשירותים?!", היא שואלת. "אם לא, היינו מתפוצצים. זה גאוני. חוץ מזה אני מדליקה נרות בשישי, וזהו מבחינת הלכות. בשבתות שאני יכולה אני משתדלת לא לנוע. תמיד האמנתי, רק לא תמיד עשיתי את זה By the book".

אז מה השתנה?

"אני חושבת שזה השתנה כשהכרתי את החבר שלי, זה נתן לי דחיפה. לפעמים אתה מכוון את הדברים כדי שהם יקרו".

מה את הכי רוצה שיקרה? מה החלום שלך?

"בעיקר לאתגר את עצמי, לפרוץ את הגבולות ולעבוד בתעשיות שונות במקומות אחרים בעולם. נולדתי שחקנית וקרוב לוודאי שאמות שחקנית".