עוד מכה למאבק העולמי בשינוי האקלים: איבו דה-בר, ראש מזכירות שינוי האקלים של האו"ם - ואחד הקטרים שדחפו את מנהיגי העולם להתייחס ברצינות לנושא - הודיע היום (ה') כי הוא מתפטר מתפקידו. דה-בר עתיד לעזוב את התפקיד ב-1 ביולי, חמישה חודשים לפני שנציגים מ-193 מדינות צפויים להתכנס במקסיקו סיטי, בניסיון נוסף לגבש אמנה בינלאומית לריסון פליטות גזי חממה.
דה-בר אמר כי הוא מקדים להודיע על פרישתו הצפויה כדי לאפשר למזכ"ל האו"ם למצוא לו מחליף, על מנת שהעברת התפקיד תהיה חלקה ככל הניתן. הוא עתיד לעבור לתפקיד ייעוץ בנושאי אקלים בשוק הפרטי, ולהרצות באוניברסיטאות בעולם.
דה-בר, שעמד בראש הגוף הבינלאומי החשוב ביותר בנושא שינוי האקלים, ניסה לגשר במסגרת תפקידו על האינטרסים המנוגדים של מדינות העולם והחברות הבינלאומיות בכל הקשור להפחתת פליטות גזי חממה. למרות הקשיים הרבים, רבים זוקפים לזכותו הצלחה בהעלאת המודעות לנושא - גם בתקשורת העולמית וגם בקרב מקבלי ההחלטות.
אך למרות מאמצים הרבים, הוא לא הצליח לפוגג את החשדות וחוסר האמון בין מדינות מתפתחות ומדינות מפותחות ועשירות. אלה המשיכו להתקוטט ביניהן בשאלה מי ישא במחיר הפחתת הפליטות ובלימת הצמיחה הכלכלית, ובכך לא איפשרו הגעה להסכם בינלאומי בנושא בוועידת האו"ם בקופנהגן בחודש דצמבר האחרון.
ההסכמה היחידה שהושגה בקופנהגן הייתה בין חמש מדינות עיקריות - ארה"ב, סין, הודו, דרום אפריקה וברזיל - שהסכימו לפעול על מנת להפחית או לבלום את הגידול בפליטות גזי החממה שלהן - אך לא התחייבו לעמוד ביעדים כמותיים או בלוחות זמנים מוגדרים. מליאת הוועידה אפילו לא אישררה את ההסכמה הזו באופן רשמי, אלא רק "ציינה אותה לפניה" ברגע האחרון לפני שננעלה בכישלון מוחלט.
לפיכך הוחלט שמדינות העולם יצהירו, כמו חמש השותפות להסכמה, על כוונותיהן בכל הקשור להפחתת פליטות, וההצהרות ישמשו את מזכירות שינוי האקלים של האו"ם כבסיס ממנו יסנו לגבש מכנה משותף להסכם עתידי.
דה-בר אמר שההסכמה האמורה "חשובה מאוד" אך הוא מבין את התסכול והאכזבה מכך שלא הושג הסכם מחייב בנושא הפחתת הפליטות, ושלא הייתה תמימות דעים בין כל המדינות המשתתפות בסוגיה.
"היינו ממש קרובים להסכם רשמי. זה היה ממש בהישג ידינו, אבל זה לא קרה - וחבל", הוא אמר. לדעתו, שהשיחות כעת נמצאות "במסלול הנכון", אך הוא אינו משוכנע שניתן יהיה לגבש הסכם עד הוועידה הבאה בנובמבר.
דה-בר אמר שהאכזבה מהתוצאה של ועידת קופנהגן אינה קשורה להחלטתו להתפטר, ושהוא החל לחפש לעצמו תפקיד חדש כשנה לפני הוועידה.
