לא אעסוק ישירות בכאב הגדול והמדמם של השבוע - פרשת הרב מוטי אלון,
שחוץ מהיותו ידיד, הוא היווה סמל ומופת לכל כך הרבה אנשים מכל קצוות המפה החברתית שלנו. הרבה נכתב והרבה עוד ייכתב בפרשה עגומה זו.
אחת התופעות הבולטות בתגובתו של הציבור הייתה הכחשה. "זה לא יכול להיות", כתגובתו של האבל על שמועה רעה חלילה וחס. זו תגובה צפויה ומקובלת. אך אני חש שביסודה של תגובת ההלם הראשונית מסתתרת עמדה הרבה יותר מגובשת וקשיחה מכפי שניתן לזהות במבט ראשון. תפיסה זו רואה את 'החטא' כבלתי אפשרי כלפי דמויות מסוימות. יש כאן 'האלהה' של דמויות אנושיות, כישרוניות ומוסריות ככל שיהיו, לרמה שהחטא לא יכול פוטנציאלית לדבוק בהם. אינני מתייחס כאן לעובדות. אינני חבר בפורום 'תקנה' החשוב כל כך למען הגנה על ילדינו, וגם לא הוסמכתי להיות דוברו. לכן איני מדבר על הפרשה עצמה. אני מדבר רק על ה"לא יכול להיות" שבא מהמקום המגובש.
דומני כי זה ההבדל בין פרשת השבוע 'תרומה' לפרשת ויקרא המופיעה מאוחר יותר. בפרשת השבוע תרומה, מצווה משה לבנות את המשכן. עיון 'במפרט הטכני' כביכול מלמד על הפאר וההדר של כלי המשכן. כל הכלים שהיו בתוך המשכן עשויים היו מזהב טהור. בנויים בצורה מוקפדת ומדויקת, מונחים באופן מדויק במקום שיועד להם. הקורא את הפרשה חש שהוא הגיע לייצוג העליון של ההדר האלוקי. הקוד הסודי של המשכן המפואר מייצג את ההתגלות האלוקית כמו מערכת הכרומוזומים הנמצאת בתא והמייצגת את מכלול התכונות של הגוף האנושי. הוד והדר.
אך יש פרשה משלימה, פרשה ההופכת את המשכן ל'משכן הדמעות'. אל המשכן הזה מגיעים החוטאים והדווים בנפשם. וכדי שלא נתבלבל פרשת ויקרא (פרק ד) מונה את כל מי שאמור לפקוד את המשכן בעת צרתו חלילה.
הבה ונראה מי הבא בשערי משכן הדמעות לפי פרשת ויקרא:
"נפש כי תחטא" – האדם השפוט שמעד וכשל.
"אם הכהן המשיח יחטא" – הכהן הגדול, אם סרוח , אף הוא משפיל ראשו ונכנס כאחד האדם להקריב את קרבן החטאת לכפר על נפשו.
"ואם כל עדת ישראל ישגו" - עדת ישראל הם חכמי הסנהדרין, המופקדים על ההנהגה הרוחנית של העם ברמה הגבוהה ביותר. אף הם עלולים לשגות ולהשגות עימם את העם כולו. גם הם בני אדם, גם הם עשויים לשגות ולהשגות. גם הם עשויים למצוא את עצמם עומדים עם האדם הפשוט כזקוקים לכפרה. וכפרתם חמורה משל האדם הפשוט שהרי אחריות הרבים עליהם.
"אשר נשיא יחטא" - המנהיג הפוליטי מדיני, גם
הוא במרוץ העשייה עשוי לשגות ולטעות.
מהו המשכן? מהו האדם? האדם כמו המשכן הוא 'איש ההדר'. אך האדם כמו המשכן הוא 'איש האמונה'. איש ההדר משתבח בהצלחותיו בעוד שאיש האמונה מתייסר בשל טעויותיו.
שני הפנים של המשכן, הם שני הפנים של הקיום האנושי. הם שני הפנים של כל אחד מאיתנו.
הקיום האנושי מורכב ומסובך. 'וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו'. אין כוונתי להתייחס לשאלה היה או לא היה. זה איננו תפקידי, ולא עסקתי בכך. אך נדמה לי שהאמירה 'זה לא יכול להיות' טומנת בחובה שתי סכנות. האחת סכנתו של האדם עצמו. האדם עשוי ללקות בעיוורון ולא לפקח על מעשי עצמו ואותו אדם עשוי ללקות בעיוורון ולא להשגיח על מעשי זולתו. אסור שהבניין המפואר של פרשת תרומה ישכיח מאיתנו את תפקידו הנוסף. ההתמודדות עם האנושיות הרכה, העלולה לשבירה ולתיקון שבא בעקבותיו.
